טיפשי בלי הפסקה: הקונספטים ההזויים בתולדות הקולנוע

גומי (2010)

זה סיפור על צמיג רצחני בעל כוחות על-טבעיים. למה? ככה. לא, לא מדובר בצמיג עם פרצוף ולא כזה שיכול לדבר רק גלגל חי שמסתובב לו ומפוצץ ראשים של אנשים שמרגיזים אותו. אתם יודעים, כמו כל הצמיגים. כפי שניתן להבין הבמאי קוונטין דופייה הוא לא יוצר קונבנציונלי ו"גומי" (Rubber) הוא סרט יוצא דופן בהתאם. קומדיית האימה הזו לחלוטין מודעת לעצמה ושוברת את הקיר הרביעי שוב ושוב.

באחת הסצנות הראשונות מקבלת חבורה של אנשים משקפות כדי לצפות בסרט מתפתח מול עיניהם. כמובן שלדמויות נמאס ובמקביל לניסיון לעצור את הרוצח העגלגל הם מנסים להיפטר מהקהל כדי שיוכלו להפסיק עם ההצגה וללכת הביתה. כך במילותיו של סגן בלארד (סטיבן ספינלה) עליו נגזר להמשיך לרדוף אחרי צמיג רצחני כי צופה אחד מתעקש להישאר בחיים ולראות מה קורה "הסרט שאתם עומדים לראות היום הוא הוקרה ל-בלי סיבה".

ליצנים קטלניים מהחלל החיצון (1988)

הכותרת אומרת הכל ואם זה לא קונספט הזוי, כנראה ששתיתם קצת יותר מדי. קומדיית האימה מדע-בדיוני של האחים צ'יודו נפתחת כאשר חבורה של חייזרים דמויי ליצנים נוחתת בעיירה קטנה והם מתחילים לחטוף ולהרוג את התושבים כדי שישמשו כמזון. לצורך מסע הקטל הם מצוידים בשלל תכסיסים וכלי נשק כמו חללית בצורת אוהל קרקס, פקעות צמר גפן לכליאת קורבנות ואקדח שיורה פופקורן חי ורצחני.

כמו סרטים רבים ברשימה שלפניכם גם "ליצנים קטלניים מהחלל החיצון" (Killer Klowns from Outer Space , כן ליצנים עם K) נחשב לסרט קאלט ומסיבה טובה. מדובר ב-82 דקות של כיף אפלולי ומגוחך. הסטים, החייזרים והשיטות הביזאריות להריגת אנשים (ליצן אחד בולע חבורה של אנשים באמצעות צלליות ידיים) מלאי דמיון והומור מקאברי. אם אתם מפחדים מליצנים, כדאי שתתרחקו. אם לא, ברוכים הבאים למופע המשונה ביותר בצד הזה של הגלקסיה.

שמיים נוזליים (1982)

בשנת 1982 יצא סרט מדע בדיוני עצמאי קטן בבימויו של סלבה צוקרמן והפך לאחד הסרטים העצמאיים המצליחים של השנה. במקרה מדובר בסיפור בו חייזרים קטנטנים הורגים אנשים שחווים אורגזמה, ולא זה לא סרט פורנו. חללית נוחתת על גג ביתה של סוחרת סמים (פאולה אי.שפרד) והחברה הדוגמנית שלה (בלינדה קרלייל בתפקיד כפול). אט אט כל שותפיה המיניים של הדוגמנית מתחילים להיעלם כשהחייזרים ממצים את האנדורפינים הנוצרים במוח בעת אורגזמה. כל זה לעיניה של השכנה בבניין ממול העוקבת אחר ההתרחשויות המוזרות. "שמיים נוזליים" (Liquid Sky) הוא לא קומדיה וכולל שימוש בסמים ואונס לצד תרבות מועדונים מחתרתית וססגונית של שנות ה-80'. אפילו שם הסרט הוא כינוי להרואין ובהתחשב בסיפור המשונה, התלבושות הראוותניות וסצנות האורגזמה הפסיכדליות לא קשה להבין למה. הדרך הכי טובה לתאר את חווית הצפייה בסרט היא מהפנטת. גם אם לא תמיד ברור מה קורה, קשה להתנתק.

הנדל האנושי (2009)

כתבת זו הייתה משלמת הרבה כסף כדי להיות נוכחת בהקרנה הראשונה למשקיעים כשהם מבינים ששמו את הונם בסרט בו מטורף תופר אנשים עם הפה לפי טבעת. פרט קטן אותו הבמאי טום סיקס שכח לציין כשהציע את הרעיון לפרויקט, מה שמסביר איך הוא יצא אל הפועל. ד"ר יוזף הייטר (דיטר לאסר) מתמחה בהפרדת תאומים סיאמיים, אבל מחליט ליצור יצור חדש ע"י חיבור אנשים יחדיו. הוא חוטף שתי תיירות אמריקניות (אשלי סי.וויליאמס ואשלין ייני) ותייר יפני (אקיהירו קיטמורה) ומחבר את מערכות העיכול שלהם ליצירת חיית מחמד חדשה אותה הוא מנסה לאלף לרוע מזלם של קורבנותיו האומללים.

"הנדל האנושי" (The Human Centipede) הוא לא סרט אימה בשביל כולם. למעשה רבים טוענים שהוא לא ממש מפחיד או מגעיל, אבל באולם קולנוע באמצע הלילה הוא ללא ספק עושה את העבודה. כמו כן, אם אהבתם וחשקה נפשכם בעוד תשמחו לדעת שיש לו שני סרטי המשך.

האוס (1977)

חבורה של נערות מתבגרות נוסעת לחופשה לבית דודתה של אחת הבנות והבית אוכל אותן אחת אחת. קלישאה? קצת. טיפשי? בוודאי. כיפי? אין לכם מושג עד כמה. קונספט הבית הרדוף אולי די שחוק אבל אף אחד לא עשה אותו כמו "האוס" ולכן הוא נחשב לאחד הסרטים המשונים ביותר שנעשו אי פעם.

הבמאי נובוהיקו אוביאשי התבקש להכין סרט בסגנון של "מלתעות" שהיה פופולרי באותה התקופה. הוא קיבל השראה מרעיונותיה ופחדיה של בתו הצעירה ומה שיצא נראה כמו שילוב בין סרט אימה קיטשי, קומדיית נעורים מתקתקה וסדרת טלוויזיה לילדים במהירות של 150 קילומטר לפריים. זה סרט בו ראש כרות נמשה מתוך באר, קופץ באוויר ונושך נערה בישבן בעוד נערה אחרת נאכלת ע"י פסנתר. כפי שמבקר אחד כתב, האוס הוא "באופן שווה מבריק, מבלבל, מגוחך ובלתי ניתן לצפייה". זה לא סרט זו חוויה - אחת מטורפת ומדהימה גם יחד.

מתקפת העגבניות הקטלניות (1978)

ארה"ב נמצאת במלחמה! עם עגבניות! הפירות האדומים זורעים אימה ברחבי המדינה כשהם זוללים אנשים, איכשהו. אין להם אפילו פה. האומה בפאניקה והנשיא ממנה פרסומאי לשכנע את הציבור שאין ממה לפחד. הצבא ממנה צוות פעולה בראשותו של מייסון דיקסון ואליו מצטרפים החייל וילבור שגורר איתו מצנח לכל מקום, הצוללן גרג שלא מוריד את חליפת הצלילה, השחיינית האולימפית גרטה שאוכלת סטרואידים ואמן התחפושות סאם שמחליף זהויות ללא הרף. המצב ללא ספק נמצא בידיים טובות. "מתקפת העגבניות הקטלניות" בבימויו של ג'ון דבלו היא פרודיה מטורפת שצוחקת על כל דבר מסרטי מלחמה ועד מדע בדיוני וקומיקס. זהו סרט קאלט שדורש מהצופה להשאיר את כל הדאגות וההיגיון מאחור וליהנות מסיפור מגוחך לתפארת הסלט.

איש האולר (2016)

איש שנתקע על אי בודד מחליט להתאבד. לפני שהוא עומד לתלות את עצמו נסחפת לחוף גופה, שמפליצה הרבה. אז הוא מחליט לרכב על האיש המת כל הדרך ליבשה באמצעות כוח הפלוץ הבלתי ייאמן. זאת רק הסצנה הראשונה. אתם מתחילים להבין למה זה מוזר? כל שאר הסרט עוסק בצמד האנק (פול דאנו) ומני (דניאל רדקליף), הגופה המדברת בעלת כוחות העל, כשהם מנסים למצוא את דרכם הביתה. החלק הכי מפתיע בכל הסיפור הוא שזה דווקא סרט טוב.

כן, הקונספט ללא ספק הזוי לחלוטין אבל היוצרים דניאל שיינרט ודניאל קוון מנצלים אותו עד תום. מה שיכל בקלות להיות עוד קומדיה טיפשית ורדודה הופך באמצעות דימויים, דיאלוגים מתוחכמים והופעות נהדרות, לסיפור משונה ונוגע ללב על משמעות החיים וחברות. יחד עם שלל בדיחות פלוצים ושאר תפקודים גופניים הופך "איש האולר" לאחד הסרטים המקוריים שיצאו בשנים האחרונות.

הציפורים (1963)

אשת החברה העשירה מלאני (טיפי הדרן) יוצאת לעיירה קטנה במטרה למצוא את מיטש אותו פגשה בחנות בסן פרנסיסקו ועורר את עניינה. אולם עם הגעתה מתחילות כל הציפורים במקום להפוך תוקפניות יותר ויותר ומתחילות לגבות קורבנות. על פניו העלילה של "הציפורים" נשמעת טיפשית למדי, אך תשאירו זאת למאסטר כמו היצ'קוק שידע לבנות את המתח והדמויות. כך הופכות חיות רגילות לנבלים של ממש שרק נהיים יותר מפחידים בשל חוסר היכולת להבין את הסיבה למתקפה ואיך לעצור אותה. היצ'קוק מוכיח שוב שבידיים הנכונות גם הקונספט המשונה ביותר יכול להפוך ליצירה קולנועית גדולה.