יש בין זהבי לאמסלם כימיה מטורפת: ראיון עם במאי ההצגה 'לעבור את הקיר'

"אני יודע שאנשים בארץ מאוד אוהבים להרים, להכתיר ולהגיד 'זה הכי טוב שיש' ובאותה רמה הם אוהבים לקטול ולהגיד 'זה חרא, אל תתקרבו'. אני חייב להודות שהסתובבתי הרבה זמן עם התחושה שלא משנה מה נעשה – יקטלו אותנו, כי על 'אפס ביחסי אנוש' כולם עפו. כל בוקר לפני שהייתי נכנס לחדר חזרות הייתי מנקה את זה מהמוח שלי ואומר לעצמי 'אתה לא יכול לביים במחשבה של מה יחשבו'. לא נתתי לזה לנהל אותי ויצרנו כמו שאנחנו יודעים ליצור וכמו שאנחנו מאמינים ואני מאוד שמח שזה גם התקבל מאוד יפה", מסביר בגילוי לב השחקן והבמאי עידו רוזנברג על ההחלטה להסתכן ולקפוץ שוב למים הקרים של עולם מחזות הזמר עם המחזמר "לעבור את הקיר" המבוסס על הסרט המצליח באותו שם.

מסתבר שהיה שווה להתגבר על הפחד ולקחת סיכון – המחזמר אותו ביים רוזנברג מסתמן כהצלחה נוספת לתאטרון 'בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר' והמבקרים מהללים ומשבחים אותו. "יש תגובות מדהימות. בדיוק אתמול סיימנו סשן ראשון של 15 הצגות והשמועה התפשטה. אנשים אוהבים וכרגע אין כרטיסים לחודשיים הקרובים וזה מאוד משמח. אני מאוד מבסוט וכל בוקר אומר תודה על זה", הוא מספר.

למרות גילו הצעיר רוזנברג, שמציין בסוף החודש 38 חורפים, מוכר בתעשייה כבר למעלה מעשור משלל תפקידיו כשחקן בתאטראות השונים, בטלוויזיה (במיני סדרה המוזיקלית של איתן פוקס "תמיד אותו חלום") ובקולנוע כמדבב סרטי אנימציה ("פליימוביל", "הקול בראש"). רוזנברג סיים את תיכון האמנויות "תלמה ילין" ואחריו המשיך לבית הספר למשחק "בית צבי". כבר בשנתו השלישית ללימודים סומן על ידי תאטרון הבימה ושיחק בהצגה "העז או סילביה" לצד מוני מושונוב. מאז הופיע בתפקידים ראשיים בתאטראות השונים.

[*]

(מתוך ההצגה 'לעבור את הקיר'. צילום: רדי רובינשטיין)

לפני מספר שנים עשה פאוזה מהקריירה התיאטרלית וטס לחו"ל. "הגעתי למצב של שחיקה. לא רציתי להגיע לעבודה עייף וממורמר. הבן זוג שלי לשעבר התחיל ללמוד בניו יורק, אז נסענו יחד והיה כיף מאוד", הוא נזכר בחיוך. הרצון לביים תמיד בער בעידו, אבל רק כשחזר לארץ החליט שכעת הזמן הנכון להתניע את החלום. "בחו"ל הייתה ההארה של 'יאללה – לך תיקח, תפסיק לחכות'. עם זה חזרתי לארץ ומהר מאוד הגיעה הזדמנות של ציפי פינס שנתנה לי לביים את 'אפס ביחסי אנוש' בבית ליסין. הבימוי הגיע בול בזמן כשהייתי מוכן לזה ולהקריב כל מה שצריך", הוא מסביר. נראה כי התזמון של עידו היה מדויק שכן מאז אותה הצגה, הוא סומן כאחד הבמאים הצעירים והעסוקים בארץ.

הסיבה לראיון בינינו היא בשל המחזמר 'לעבור את הקיר' אותו ביים עידו, המבוסס על הסרט הישראלי המצליח בעל אותו השם בבימויה וכתיבתה של רמה בורשטיין. הסרט הביא את סיפורה של מיכל (נועה קולר) החוזרת בתשובה שחודש לפני חתונתה עם בחיר ליבה, הוא מקבל רגליים קרות ונוטש אותה. מיכל מחליטה שלא לבטל את האולם. היא ממשיכה להתחזק ומאמינה כי אלוהים ישלח לה חתן עד לתאריך החופה. את המעבר מהסרט למחזה הוחלט להפקיד בידיהם של הצוות המיומן של 'אפס ביחסי אנוש'. בניגוד למחזה הקודם שהיה די נאמן לסרט, הפעם נעשו יותר שינויים. "הרעיון היה ליצור מעין חבורה כזאת של בנות, כמו 'סקס והעיר הגדולה', רק עם פחות סקס ועיר אחרת. גם אורן (יעקובי – המחזאי) וגם אני מאוד מאמינים בלתת ביטוי ואף להמציא עולם נוסף שלא קיים בסרט. לתקוף את עולם הדת והאמונה וההתבגרות והמיניות מכל הכיוונים. בתאטרון חייבים להגיע עם כל דמות לעולם הפנימי שלה, לעבור איתה תהליך ולכן רצינו להרחיב את הדמויות", מסביר רוזנברג.

רוח התקופה מאוד דומיננטית בהצגות 'אפס ביחסי אנוש' ו'לעבור את הקיר'. "מאוד חשוב לנו לדבר על כל העולם הזה שאנשים נהיו בתוך הטלפונים והתקשורת נעשתה כל כך וירטואלית", הוא מסביר. "בעידן הקורונה של הבידודים ובדידות, העובדה שלמיכל יש מטרה לצאת מהבדידות והיא הולכת עם הלב שלה עד הסוף מרגשת אנשים", הוא מציין.

"אפס ביחסי אנוש" הביא לתאטרון קהל צעיר, מחזה מאוד נדיר בשמי התאטרון הישראלי. ואילו "לעבור את הקיר" מביא לדבריו "עוד קהל שאנחנו לא מכירים בכזאת כמות - הקהל של 'הדוסים לייט'. חבורות של לפני נישואים ואחרי נישואים באים ועפים על זה וזה מחמם את הלב", הוא מספר בשמחה. הקהל החדש עשוי לצפות לאחת הסצנות המרגשות בסרט, סצנת הריקוד אחרי המקווה, אך היא חסרה. "אחד הקשיים בלעבד סרט לבמה הוא שבסרט את מזפזפת בין מיליון לוקיישנים ועל במה זה בעייתי. מגיע שלב שאתה מאוהב במחזה ואז אתה אומר 'משהו פה חייב ללכת'", הוא מסביר.

[*]

(עידו רוזנברג. צילום: אור דנון)

ביצעת תחקיר על העולם הדתי?

"ברור – על כל העולם, ההשפעות, המנהגים. יש לי חבר טוב שהוא דתל"ש והוא ליווה אותי גם בתהליך הזה. בכל הצגה שאנחנו ניגשים אליה, אנחנו חוקרים את כל העולם מסביב. כל ענין הפרשת החלה, מה מותר לעשות ומה אסור לעשות. מתי צריך להגיד אלוהים ומתי צריך להגיד אלוקים. אין לי שום קרבה לעולם הזה, אז היה לי הרבה מה ללמוד וזה כיף כי כל מחזה שאתה ניגש אליו, אתה צולל לעולמות ולומד להכיר דברים חדשים".

מה אמרה רמה בורשטיין על ההצגה?

"מאוד פרגנה וצחקה. היא קיבלה את המחזה לפני כולם ואישרה אותו באהבה. להתעסק עם משהו שהיא יצרה זה לא פשוט. עם זאת היא השכילה להבין שזה משהו חדש. זה לא סרט עם מוזיקה אלא משהו אחר – זה מחזמר שיש לו חוקים אחרים. היא שיתפה פעולה בצורה כל כך נעימה. אין מה לעשות, ככה זה כשעובדים עם נשים".

לתפקיד של הזמר יוס הוחלט ללהק את השחקן שביצע זאת בסרט המקורי – עוז זהבי. "אף פעם לא פגשתי כזה סטאר וכזה בנאדם בעת ובעונה אחת. היה לי מאוד כיף איתו ב'שיער'. יש משהו בלקחת מישהו מהסרט שמרחיב עוד את המעגל ואת העבודה. החיבור בינו לבין חן הוא לא נורמלי – יש להם כימיה מטורפת", מסביר עידו.

בניגוד לזהבי, נועה קולר, שהפכה מאז זכייתה בפרס אופיר על הסרט לכוכבת ענק עם "קופה ראשית" ו"חזרות", לא נכנסה שוב לנעליה של מיכל ובמקומה הוחלט ללהק את השחקנית חן אמסלם זגורי. הסיבה לשינוי היא החלטתו של עידו להביא את מיכל של שנת 2022. "לקח לנו המון זמן למצוא את מיכל. ידעתי שאני רוצה שתהיה מזרחית, שלא תקטין את עצמה למול הגברים, שלא תהיה נואשת ומסכנה, שלא תהיה חלשה והיה לי נורא חשוב שכשהיא אומרת 'בעזרת השם' ו'ישתבח הבורא' שזה ישב לה בפה. חן אומרת אלפיים פעם ביום 'בעזרת השם'. היא בחורה חזקה, מרגשת וגם נראית בול בגיל שכבר אמורה בעולם הדתי להיות נשואה", הוא מסביר.

השמחה במציאת הזוג הפוטוגני לבמה התחלפה בפאניקה כשביום חתימתה על החוזה סיפרה אמסלם כי היא בהריון. למרות הבעייתיות שבדבר הוחלט שלא לוותר עליה ובמרץ הקרוב תכנס לנעליה של אמסלם, ספיר סבן ("דה וויס"). "ספיר משחקת במחזמר 'זה אני' בקאמרי, אפרופו הכל נשאר במשפחת זגורי. מעבר לזה שהיא זמרת מדהימה, יש לה כישרון משחק טבעי והיא גם בחורה לא פראיירית וחזקה. אני חושב שהיא תהיה נהדרת", מספר עידו.

ההצגה מדברת על לחץ חתונה. אתה מרגיש את זה על בשרך?

"ההצגה היא לא על לחץ חתונה, זה פועל יוצא. אני חושב שמה שמיכל מחכה לו זה זיווג, הרצון במישהו לחלוק אתו ובעיקר היא מבינה שהיא צריכה להאמין בעצמה. זה מה שאני מאוד מתחבר אליו. אני מרגיש שאני צריך לא מישהו שיאשר אותי, אלא זה אני שצריך לאשר את עצמי ואז מישהו יוכל להיכנס לחיים שלי. לגביי, אין לחץ חתונה. הטקס לא מדבר אליי. אני מאוד רווק כרגע אז זה רחוק ממני. אמרתי לחן (אמסלם) שכמו בהצגה, בסוף החזרות יגיע החתן והוא לא הגיע, אבל אין לחץ".

עבודת הבימוי לא מותירה לרוזנברג זמן להיכנס לתהליך בתור שחקן: "אני בטוח שאני אחזור – אני רק מחכה לרגע המתאים, לחומר המתאים ולתפקיד מתאים". יחד עם זאת יש לו מחשבות על עבודה בקולנוע וטלוויזיה כשחקן או במאי. כרגע הוא עובד על בימוי מחזה מקורי חדש בתאטרון הקאמרי ולמרות שניסה והיה רוצה, הוא אינו מרגיש שהוא מסוגל לכתוב: "הבסיס לכישרון כתיבה הוא להיוולד אתו. כמו עם המשחק – נולדתי עם בסיס ועליו למדתי. אבל בכתיבה אין לי את זה. אין מה לעשות".

איך אתה מסביר את ההצלחה שלך בגיל כזה צעיר?

"אני חושב שאני פשוט מאוד אוהב את זה. יש לי סבלנות כי אחרת פורשים מהר מאוד ויש לי תשוקה יותר גדולה מהדבר עצמו. אני מאוד אוהב את עולם התאטרון. הכל אצלי נורא גורלי. אני מרגיש שאנחנו חייבים לעשות את ההפקה הזאת נכון וטוב כי ככה נפתח את זה לקהל יותר מגוון ואנשים יחזרו לתאטרון. אני מרגיש שהכל זו שליחות".