Seret מהעבר: 50 שנה לקברט

במלאת 50 שנים לסרט "קברט", מעניין לבחון מחדש מה הפך אותו לקלאסיקה שדורה ב-2006 במקום החמישי ברשימת מחזות הזמר הטובים ביותר של ארה"ב. הסרט בבימויו של בוב פוסי ("כל הג'אז הזה") זכה ב-8 פרסי אוסקר, כולל לבמאי, לשחקן ולשחקנית, והפסקול שלו מוכר מאוד עד היום. הוא מבוסס על מחזמר מ-1966, שהתבסס על הנובלה של כריסטופר אישרווד מ-1945 "פרידה מברלין" והמחזה "אני, מצלמה", עיבוד מ-1951 לספר. הסרט עוסק בקשרים בין החיים בעיר לבין החיים בתוך מועדון הלילה אליו מגיעים אנשים כדי להתנתק מהצרות. אבל העולם שבחוץ פולש לתוך המועדון בדרכים שונות ובסוף הסרט האיום הנאצי ברור מתמיד. סצנת הסיום במועדון, המשתקפת לעיני המצלמה דרך בקבוקי היין, מראה שהקהל בו מורכב ברובו מאנשים במדים נאצים.

הסרט מתרחש בברלין בשנת 1931, שנתיים לפני עלייתו של היטלר לשלטון, ומספר סיפור אהבה לא שגרתי בין שני זרים בברלין. סאלי (ליזה מינלי, "ארתור", שזכתה באוסקר על התפקיד) היא זמרת ורקדנית אמריקאית שמופיעה במועדון לילה וחולמת להיות כוכבת קולנוע. בריאן (מייקל יורק, "רצח באוריינט אקספרס") הוא בחור בריטי צעיר המגיע לברלין במסגרת לימודי דוקטורט בקיימברידג'. הוא מחפש דירה בפנסיון בו גרה סאלי, שמיד מאמצת אותו אל חיקה ועוזרת לו במציאת עבודה כמורה לאנגלית ומתרגם.

[*]

סאלי מראה עניין רומנטי בבריאן, אך מתקשה בהתחלה לפתות אותו משום שניסיונו עם נשים מועט וכושל. הם מחליטים להיות ידידים והידידות הופכת לרומנטית לאחר שבריאן מנחם את סאלי, המאוכזבת מיחסו של אביה הנוטש. בהמשך, פוגשת סאלי ברון גרמני עשיר, מקסימילאן (הלמוט גריים), המפתה את שניהם. העמימות בנושא הזהות המגדרית והמינית בולטת בסרט, למשל בסצנה מוקדמת בה מוצא עצמו בריאן בשירותים לצד דראג קווין. המבט שמוחלף ביניהם רומז משהו על הנזילות בתשוקתו המינית של בריאן. גורל היהודים משתקף גם הוא בסרט, בסיפורה של בחורה יהודייה עשירה (מריסה ברנסון, "מוות בוונציה") הלומדת אנגלית אצל בריאן ומתאהבת בגבר יהודי המתחזה לפרוטסטנטי על מנת לשרוד (פריץ וופר).

האפקטיביות של הסרט היא בדרך בה הוא מספר את הסיפור המצמרר על עליית הנאצים לשלטון בשתי דרכים עיקריות השלובות זו בזו. האחת היא סיפורי האהבה בין הדמויות, והשנייה היא השירים והמופעים בקברט, שמתייחסים למצב הפוליטי, הכלכלי והחברתי בדרכים סאטיריות. העריכה המבריקה של הסרט, שעליה זכה העורך דייויד ברט'רטון בפרס האוסקר, מציבה סצנות בתוך הקברט בצמידות לסצנות המתרחשות בעולם החיצוני ונותנת לצופה להסיק את המסקנות. כך למשל, סצנת מכות מבוימות במועדון מוצמדת לסצנת הכאה למוות על ידי בריונים נאצים. בקטע בימתי אחר, הרקדניות החשופות מתחפשות לחיילים נאציים וצועדות את הצעידה הנאצית הידועה.

השיר הידוע "כסף מסובב את העולם" נקשר להופעתו של הברון העשיר שמנסה לפתות את הזוג סאלי ובריאן. הברון אומר, בהתייחסו לפרעות שעושים הנאצים ברחובות: "נשתמש בהם כדי לסלק את הקומוניסטים". במהרה מתחוור לו עד כמה טעה כאשר הוא ובריאן שומעים את ההופעה היחידה בסרט מחוץ למועדון. נער בלונדיני מלאכי למראה במדים נאצים שר "העתיד הוא שלנו" ואליו מצטרפים כל יושבי ה'ביר גרדן' הגרמני. ההשתלטות הנאצית על לבה של האומה הגרמנית הושלם, והעתיד ידוע. קטע אחר מראה את מנחה המועדון (ג'ואל גריי הנפלא שזכה באוסקר על התפקיד), "מתחתן" עם אישה בתחפושת קוף. השיר מסתיים במילים: "אפילו לא רואים שהיא יהודייה". המסר ברור. הגזענות הנאצית רואה ביהודים בעלי חיים ולא בני אדם.

"קברט" הוא סיפור אהבה טראגי בעיר זרה. אבל הוא גם עדות מצמררת על הדרך בה אידיאולוגיות רצחניות מצליחות להשתלט על מוחה וליבה של אומה. מולן עומדים השירה, הריקוד, הסאטירה והפתיחות לשונה ולזר. גם הדמויות בסרט העושות מעשה מול הנאצים, ולו קטן, כמו בריאן המתעמת עם נאצים המחלקים כרוזים ברחוב, יוצאות חבולות ומובסות. הסוף ההיסטורי ידוע. אבל האמונה בכוחה של האמנות ליצור מרחב שבו אפשר להאמין, ולו לרגע, בעולם שבו "חיה ותן לחיות" הוא הערך החשוב ביותר, נותרת. זהו עולם שבו הזרים מוצאים מקום. עולם בו, כמילות השיר הפותח את הסרט, אפשר לשכוח את כל הצרות, ורוחות המלחמה שבחוץ לא מקררות את החום שבפנים. זוהי תקוות שווא, אבל היא גם התקווה הממשיכה להניע את העולם. מול האמירות הציניות על כסף, כוח ומין המניעים את העולם, מציע "קברט" גם מנוע ומניע אחר.