הפארק הלאומי: דירוג סרטי פארק ועולם היורה

5. עולם היורה: נפילת הממלכה (2018)

רוב האנשים לא פונים לסרטי "פארק היורה" בשביל ריאליזם בלתי מתפשר, אבל עדיין תוכלו למצוא עלילה הגיונית וסבירה ברובם - בסרט ההמשך ל"עולם היורה", "עולם היורה: נפילת הממלכה", כנראה שלא תמצאו היגיון. הבמאי הספרדי ג'יי.איי באיונה ("הבלתי אפשרי"), שלקח את מושכות הבימוי מקולין טרברו (שעבר לעמדת התסריטאי בלבד, אך חזר לעמדת הבמאי בסרט האחרון), ממשיך את סיפורם של אוון (כריס פראט) וקלייר (ברייס דאלאס-הווארד), כשאלו מגלים כי אי הדינוזאורים "איילה נובלאר" עומד להיחרב על ידי התפרצות הר געש ולהשמיד את כל החיים בו.

כשהשניים מגייסים צוות חילוץ להצלת הדינוזאורים – בניגוד להחלטת הממשלה – הם נתקלים באויבים ובבעיות חדשות. מה שעל פניו נשמע כמו התחלה מעניינת לדיון על מוסריות כלפי בעלי החיים מול אינסטקינטים הופך במהרה לסרט מצויר – רק בלייב אקשן ועם יותר תקציב: עלילות משנה ביזאריות שלא מתפתחות לכלום, דמויות סטריאוטיפיות (פליאונטולוגית עוקצנית ופמיניסטית; טכנאי צווחן וילדותי), שכפול אנשים וקטעים שמרגישים כאילו מישהו הוריד מהם אפקט סאונד של בובספוג. "נפילת הממלכה" אכן מאוד הצליח בקופות, אבל תיאבון לעוד סרט המשך זה לא ממש יצר (אפילו שתי דקות של ג'ף גולדבלום לא עוזרות לכך).

4. עולם היורה (2015)

כשנודע לעולם כי סרט חדש בפרנצ'ייז "פארק היורה" עומד לצאת, 13 שנה לאחר צאת הסרט הקודם וזמן רב של פיתוח קונספטים שלא צלחו, ההתרגשות הייתה בעיצומה. כשהטריילר הראשון נחשף ויצר אימג' אייקוני על המקום (כריס פראט כנגד שלושה ולסירפטורים), אותה התרגשות רק גדלה. התוצאה הסופית לא השאירה את ההתרגשות אצל כולם. קולין טרברו, מי שהיה עד אז רק במאי של סרט מד"ב אינדי אחד קטן ודל תקציב, גויס ע"י אולפני "יוניברסל" כדי להזניק את הטרילוגיה החדשה, אבל בעיקר טבע תחת עול האחריות.

העלילה נותרה דומה מדי ל"פארק היורה" המקורי (פארק חדש נבנה על חורבות הישן אבל כשדינוזאור קרניבור מהונדס בורח מכלובו, הפארק הפוך לכאוטי), אך נטולה כל רגש כן שספילברג החדיר לסרט המקורי. במקום זאת, "עולם היורה" יודע שהצופה נוסטלגי לאותה פליאה שחש מזמן כשראה את "פארק היורה", ומחליט לנצל אותה באופן ציני למדי – מה שמותיר את הסרט ריקני, ממוחזר ומרושע למדי לעיתים קרובות (מה המטפלת של הילדים עשתה לכם רע?).

3. פארק היורה 3 (2001)

למרות שהוא כרגע זכור בעיקר בזכות קטע ביזארי שלעולם לא יתיישן, ההמשך השלישי ל"פארק היורה" עבר די בעדינות (יחסית לקודמיו) ברדאר הציבורי: הוא בעל ההכנסות הנמוכות ביותר בפרנצ'ייז, הוא השתיק את המותג ל-14 השנים הבאות והדעה הרווחת עליו היא בעיקר "אה...". ועדיין, "פארק היורה 3" הוא סרט לא רע בכלל. כן, הוא קיטשי ועם דמויות די נשכחות, אבל הסרט בבימויו של ג'ו ג'ונסטון ("קפטן אמריקה", "ג'ומנג'י"), שהתעניין בלביים המשך ל"פארק היורה" עוד כשצפה בסרט הראשון, לוקח כיוון אפל ורציני הרבה יותר מכל מה שהרשו לו קודמיו ועשו אחריו.

דרך חזרתו של סם ניל כד"ר אלן גרנט לפעילות באי הנטוש מהסרט השני – כשזוג גרוש עשיר (וויליאם ה. מייסי וטיאה ליאוני) שוכר את שירותיו כשבנם אבד באי – הסרט נוגע בשאלה קריטית: איך ההתמודדות הנמשכת עם דינוזאורים אימתניים משפיעה על התנהגותם הדאגנית של הדמויות, ואיזה טראומה עמוקה היא מותירה בהם?

2. פארק היורה: העולם האבוד (1997)

"ההמשכים שלי לא טובים כמו הסרטים המקוריים שאני יוצר כי אני מגיע לכל המשך עם תחושת ביטחון מופרזת. הסרט הזה עשה מיליארדי דולרים, אז בטח שזה מצריך המשך, מה שיהפוך את ההפקה להרבה יותר קלה – מה שמוביל אותי לעשות סרט נחות הרבה יותר מהראשון" – כך פירש פעם סטיבן ספילברג את משנתו לגבי סרטי המשך, ולמה הוא כל כך נרתע מהם. אחת הפעמים היחידות שהוא דווקא שש לעבר סרט שכזה היה "פארק היורה: העולם האבוד", שבדיעבד הותירה אותו ורבים מאוכזבים מהיסוד.

הסרט, שנכתב בצמוד לפיתוח ספר ההמשך ל"פארק היורה" ע"י מייקל קרייטון ושאב השראה מסיפור באותו השם של ארתור קונאן דויל (ועיבודו הקולנועי האילם), החזיר את ד"ר איאן מלקולם (ג'ף גולדבלום) ואת מייסד הפרויקט ריצ'רד האמונד (ריצ'רד אטנבורו) לחיק הדינוזאורים, אך לאי אחר המאוכלס על ידם, בעוד צוות המדענים (וביניהם ג'וליאן מור ו-וינס ווהן בתחילת דרכם) נאלץ להתמודד עם קבוצת ציידים שמטרגטת את החיות באי.

למרות שהפך במהרה לסרט השני הכי רווחי באותה השנה (אחרי "טיטאניק") וזכה למועמדות נחשקת לאוסקר, נדמה שבעיני רבים "העולם האבוד" נופל מקודמו – קלישאתי יותר, נסמך יותר על אפקטים ממוחשבים מאשר פרקטיים, ופונה לאקשן כדי להימלט מעלילה. ועם זאת, "העולם האבוד" אכן רחוק מכל אותן קריאות בוז שקיבל בעת יציאתו.

לא רק ע"י הרחבת דמותו של ד"ר מלקולם והעמקתו יותר מאשר סיידקיק מצחיק, אלא גם בהפיכתו לאחד הסרטים הקודרים ביותר שביים ספילברג (למרות ש-"פארק היורה 3" העמיק עוד יותר את צדו האפל של הפרנצ'ייז) וחזרתו של הנ"ל לרגעים אימתיים יותר, שאבדו עם התקדמות הקריירה שלו לכיוון "כל המשפחה". רק על אלמנטים אלו מגיע ל"עולם האבוד" ציון לשבח, אבל יותר מזאת – הוא עדיין לא רע בכלל.

1. פארק היורה (1993)

לא, אין כאן מזימה מראש לסדר את הסרטים בסדר יציאה הפוך ואין כאן גם הפתעה גדולה: "פארק היורה" הוא עדיין מסרטי הפופקורן הטובים ביותר שאי פעם נוצרו. עם גיבורים זכורים (לא פחות מאלו הנבזיים – ואני לא מדבר על הדינוזאורים), שלל רגעים אייקונים (אין ילד או אדם שראה את הסרט ולא חושב ישירות על כוס המים הרוטטת בג'יפ), משפטי מחץ ותמות של אהבה משפחתית והכלה, מבלי להתחנף לקהל הצעיר או להתנשא עליו. "פארק היורה" הוא לא רק אחד מהסרטים שעשו את ספילברג למותג שהוא, אלא גם הוכחה למחויבות של האוטר לסיפור שתופס אותו.

ספילברג דיסקס עיבוד קולנועי עם קרייטון עוד כשהקונספט היה בחיתוליו אי אז באמצע שנות ה-80, ונשאר נאמן למקור תוך המתנה לטכנולוגיות המתאימות, בעודו נתקל באתגרים טכניים חדשים ואיתגר את עצמו להמציא טכניקות חדשות (שעד היום נראות מעולות). בינתיים הוא פיתח סיפור וסרט הקרובים לליבו מנקודה אחרת לגמרי – "רשימת שינדלר". ההתמדה של ספילברג השתלמה אז, משתלמת כמעט 30 שנה מאוחר יותר, וכנראה גם תשתלם בעוד 30 שנה מעכשיו. מה לגבי ההמשכים? כל המוסיף – גורע.