מטפלות בעניינים: הסרטים והסדרות הטובים על עוזרות ועוזרי בית

אמא שנייה

סרטה השלישי של הבמאית אנה מוילארט זכה בפרס האוסקר הברזילאי, השתתף בפסטיבל ברלין בו זכה בפרס חביב הקהל במסגרת "פנורמה" ובפסטיבל סאנדנס האמריקאי בו זכו השחקניות רז'ינה קאזה (ואל) וקמילה מורדילה (ג'סיקה) בפרס מיוחד של חבר השופטים.

עלילת הסרט מתמקדת בואל, עוזרת בית שחיה בבית המשפחה העשירה אצלה היא עובדת מזה עשרות שנים, ומגדלת מילדות עד בגרות את בן המשפחה המקסים פביניו. ואל מקפידה ביותר על כללי הדיסטנס עם הורי המשפחה, אינה פונה אליהם ישירות בשמם הפרטי, לא יושבת עימם לשולחן האוכל ודואגת לעולם לא להיכנס לבריכה הפרטית שלהם. כשבתה של ואל, ג'סיקה, צעירה משכילה ובעלת ביטחון עצמי, מגיעה לסאו פאולו מעיירת הולדתה כדי להיבחן לאוניברסיטה ונכנסת לגור עם אימה בבית המעסיקים, היא משנה את מאזן הכוחות בכך שהיא לא מכירה בכללי ההתנהגות הנוקשים שאמה דבקה בהם.

מוילארט משרטטת בעדינות את מערכת היחסים העדינה בין ואל לבני המשפחה, במיוחד בינה ובין הבוסית שלה, שמתייחסת אליה לכאורה כבת משפחה, אך מתחת לפני השטח נרתעת מכל מה שהמעמד הנמוך מסמל בעיניה. את הביקורת הנוקבת שיש למוילארט על האליטה הברזילאית היא משרטטת בסרט באופן עדין ועם הומור רב ומתארת מצב חברתי לא פשוט בו ישנם חוקים בלתי כתובים, מובנים מאליהם, בין המעמד הבורגני לבין סוכנת הבית. המשחק המצוין, התסריט השנון ומלא ההומור והניואנסים והמסר החברתי המובהק יוצרים סרט מהסוג שידבר לכל סוגי הקהל - יצחיק, ירגש ויעצבן כאחד. (אלעד שלו)

גברת דאוטפייר

כריס קולומבוס, שכתב את התסריט לסרט הקאלט "גרמלינס" (1984) וכבר זכה להצלחה ענקית כבמאי של "שכחו אותי בבית" (1990), יצר ב-1993 עוד להיט קופתי. "גברת דאוטפייר" בכיכובו של רובין וויליאמס, שהיה אז בשיא הקריירה הקולנועית שלו, הוא (עוד) סיפור על גבר המתחפש לאישה, ומגלה מחדש את עצמו, בדומה ל"טוטסי" (1982) בכיכובו של דסטין הופמן, שעסק בנושאים דומים עשור לפני. הסרט נחל הצלחה מסחררת וגרף מעבר ל-400 מיליון דולר.

הסרט מספר על גבר גרוש ושחקן כושל שעובד כמדבב סרטים מצוירים. כדי להתקרב מחדש לילדיו הוא עונה למודעת דרושים של גרושתו, המחפשת אומנת וסוכנת בית עבור ילדיהם, מתחפש לאומנת בשם המופרך גברת דאוטפייר, ומצליח לקבל את העבודה, מבלי שאף אחד מזהה מיהו. החוויה של חיים בגוף של אישה מבוגרת, והמשימה של טיפול בילדים, מלמדים אותו שיעור על הורות אחרת. סרט משעשע לכל המשפחה, שבו רובין וויליאמס הנפלא תמיד מצליח להביא למסך את הפרסונה הגדולה מהחיים שלו, . (יעל מאורר)

עוזרת בית

אופטימיות היא שם המשחק, או כך לפחות משתקף בסדרה "עוזרת בית" מבית היוצר של נטפליקס. ככל ששוקעים יותר ומגיעים לתחתית, כך ניתן לעלות ואף להצליח - ובגדול. ספרה האוטוביוגרפי של סטפני לנד אודות זיכרונותיה מהתקופה בה עבדה כעוזרת בית בצל גידול בתה הפעוטה הפך להצלחה מפתיעה וטיפס לצמרת רשימת רבי המכר של "ניו יורק טיימס". אלכס ראסל (מרגרט קוואלי) היא אישה צעירה באמצע שנות העשרים לחייה שעוזבת בן לילה יחד עם בתה בת השנתיים, מאדי, את בן זוגה האלים, שון (ניק רובינסון).

אלכס מתחילה לעבוד בעבודה היחידה הזמינה כעוזרת בית. היא מנקה בתים במצב מחפיר: מבריקה אסלות מטונפות, שוטפת רצפות מלוכלכות, מנקה חדרים מלאי ג'וקים וחולדות, ועושה הכול כדי להביא כסף שיכלכל אותה ואת בתה. מבחורה שברירית, חסרת כיוון ותלותית היא הופכת עצמאית, חדורת מטרה ואמיצה. את רשמיה מהבתים השונים שהיא מנקה היא מתעדת במחברת כתיבה. אחת הנשים שהיא מנקה את ביתה היא רג'ינה - עורכת דין עשירה. הקשר ביניהן מתחיל על רגל שמאל, כקנאה אחת בשנייה. אך בהמשך הן הופכות חברות ורג'ינה אף מסייעת לאלכס במאבקה המשפטי בשון.

התסריט הרהוט והאקטואלי מצליח להעביר נושאים פחות מדוברים כמו אלימות רגשית ואלימות כלכלית ולהפוך אותם לנגישים ומעניינים. בנוסף לתסריט, הבימוי המקצועי והקצבי, הצילום המרהיב יחד עם הפסקול הצעיר והתוסס הופכים את הסדרה למקשה אחת שאי אפשר להפסיק לצפות בה. (מיכל ליבר רונן)

מי הבוס

לאורך השנים התרגלנו לראות בעיקר עוזרות בית על המסך הגדול, אך קומדיית המצבים המצליחה מהאייטיז שנוצרה בתקופה שבה נשים רבות הפכו ל"נשות קריירה", הביאה את סיפורו של שחקן בייסבול לשעבר (טוני דנזה) שנאלץ לעבור עם בתו הקטנה לקונטיקט שם הוא מוצא עבודה כסוכן בית של אישה גרושה ממעמד גבוה ואמה הדעתנית.

היפוך התפקידים של שתי הדמויות הראשיות בתוכנית - האשה היא אשת קריירה מצליחה, בעוד שהגבר מועסק כעובד משק הבית הדואג לתחזוקתו ולגידול הילדים היה חדש בזמנו ועורר סיטואציות רבות שאז אולי נראו יותר מצחיקות מהיום. אבל בזכות לב גדול, כתיבה מוצלחת וקאסט מוכשר עם אליסה מילאנו הצעירה כילדה סמנת'ה, ג'ודית לייט הנהדרת כאנג'לה ובמיוחד קתרין הלמונד ז"ל כמונה, האם בעלת הפה החד והעוקצני – זה עדיין אחד הסיטקומים של האייטיז שכיף לחזור אליהם.

העזרה

סרטו השני של הבמאי טייט טיילור שהועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר הוא מוצר הוליוודי שמצליח לרגש בדרכו המיושנת והלא מתוחכמת בעיקר בזכות אנסמבל מרשים של שחקניות מופלאות שמצליחות לכבוש את המסך. הסרט המתרחש בשנות ה-60 עוקב אחרי סיפוריהן של עוזרות הבית האפרו-אמריקניות שעובדות במשך שנים אצל משפחות לבנות ובעצם מגדלות את הילדים, מנקות את הבתים ומכינות אוכל בזמן שבעלות הבית הלבנות עסוקות במשחקי קלפים ובילויים מסוגים שונים.

סקיטר, בחורה דרומית, חוזרת לג'קסון מיסיסיפי, עיירת הולדתה מהקולג', עם חלום להפוך לסופרת. עיתון מקומי שוכר את שירותיה והיא הופכת לאחראית על מדור עצות לבית. מאחר ואין לה מושג בניהול משק בית היא פונה לאיבליין קלארק, עוזרת הבית שעובדת אצל חברתה הטובה, כדי שזאת תעזור לה לענות על שאלות הקוראים.

סקיטר נחשפת לסיפוריה של אייבלין ונרתעת מחוק חדש שאוסר על עוזרות הבית האפרו-אמריקניות לעשות את צרכיהן בבתים של מעסיקיהן. היא מחליטה לראיין את העוזרות שעובדות אצל המשפחות בעיירה כדי לכתוב ספר בנושא. בהתחלה זאת משימה מאוד קשה לגבות עדויות, מאחר וכולן חוששות שהן יפוטרו וגם בשל החוק שאוסר לשחורים וללבנים לבלות יחדיו. אך כאשר אחת העובדות נופלת למלכודת שטומנת לה מעבידה, כולן מחליטות להתגייס למשימה וברוח התקופה לשנות את המציאות בה הן חיות. "העזרה" הוא סרט פשוט מדי ואפילו מיושן, אבל עם זאת הוא אפקטיבי, מרגש ובעיקר יש לו קאסט מרשים של שחקניות מופלאות. (יאיר הוכנר)