בעל בהזמנה ביקורת סרט

אגדות עם תמיד שימשו כמראה למאוויים מושתקים, לפחדים קמאיים ולכמיהה האנושית לחרוג מגבולות המציאות הנוקשה. הסרט "בעל בהזמנה" (Wicker), בבימויים של אלכס יוסטון פישר ואלינור ווילסון, לוקח את המסורת הזו ומפיח בה רוח עכשווית, עזת מצח ומלאת תשוקה. היצירה מתבססת על הסיפור הקצר והמשובח "The Wicker Husband" מאת הסופרת אורסולה וילס - יצירה ספרותית שנונה משנת 2011 שהצליחה לתפוס את התמצית של המעשייה הקלאסית, אך עם קריצה מודרנית ופמיניסטית. בשנת 2000 הסיפור הקצר קיבל עיבוד בימתי מוזיקלי שזכה בפרס אוליבר היוקרתי. עכשיו מגיע תורו של הקולנוע והבמאים משתמשים בתשתית הספרותית הזו לא כדי ליצור פסטורליה נוסטלגית, אלא כדי לחשוף את הקרביים של חברה שאינה סובלת את האחר. השימוש העכשווי בז'אנר הופך את המעשייה למחקר חברתי מושחז ומבריק, המטיל אור על הצביעות האנושית שנותרה בעינה לאורך הדורות. דרך עיבוד מיומן של הטקסט המקורי, הסרט ממחיש כיצד פולקלור עתיק יכול להפוך לכלי ביקורתי נוקב, עשיר ברגש, מצחיק ומעורר מחשבה על טבע האדם והצורך הבסיסי באהבה חופשית.העלילה מתרחשת בכפר דייגים מבודד ושמרני, שבו חיה דייגת ערירית ודחויה הזוכה ללעג ובוז מתמידים מצד תושבי המקום ההרסניים. נמאס לה להיות מושא ללגלוג ולסבול מהבדידות שנכפתה עליה, והיא מחליטה לנקוט צעד נועז ובלתי שגרתי: היא מזמינה אצל קולע סלים מקומי בן זוג העשוי כולו נצרים. להפתעת כולם, הבובה הדוממת מתעוררת לחיים בצורה מכושפת והופכת לבן זוג רגיש, קשוב, סקסי ואוהב שמביא אור לחייה. בעוד השניים מוצאים זה בזרועות זה נחמה עמוקה ואהבה זכה, תושבי הכפר הקנאים מתקשים לעכל את האושר של האישה ומגיבים בארסיות. התושבים מנסים לחבל בזוגיות הבלתי קונבנציונלית, תוך שהם חושפים את מעשי הנבלה של עצמם. הקונפליקט בין בני הזוג לבין הקהילה הולך ומסלים, ומוליד דרמה מרתקת ומלאת תהפוכות, שבה האהבה עשויה נצרים מתגלית כחזקה, יציבה ואנושית הרבה יותר מלבבותיהם האנושיים של בני הכפר. תחת מראית עין של מעשייה קסומה, הסרט מציב מראה נוקבת אל מול מוסכמות שמרניות, פטריארכליות וצבועות. "בעל בהזמנה" מורד בריש גלי בתפיסה החברתית המודדת נשים על פי הציפיות והתקנים שהציבו להן הגברים. הדייגת הענייה והבודדה מעזה לבקש ולממש את מה שטרם הותר לה - תשוקה, עצמאות וכבוד עצמי - ובכך היא מזעזעת את אמות הסיפים של הקהילה. האנרגיה החתרנית של הסרט מתבטאת בדרך שבה הוא חושף כיצד החברה השמרנית מעדיפה נישואים כובלים, רעילים ומשעממים על פני חיבור טהור, חופשי ומשחרר שאינו מתיישר לפי תכתיביה. הסרט מוקיע את הצדקנות של הכלל ומקדש את האינדיבידואליזם, תוך שהוא מבהיר כי האיום האמיתי על הסדר החברתי איננו הכישוף, אלא אישה שאינה זקוקה לאישור של גברי הכפר כדי להיות מאושרת. זהו מרד קולנועי מענג, החוגג את החופש לאהוב ללא סייגים וללא פחד מהמבט השיפוטי.הבימוי של וילסון ופישר הוא תערובת מפתיעה, מרעננת ומלאת חיים המשלבת הומור פרוע, סאטירה שנונה ורגעים של רומנטיקה צרופה. הקצב הקולנועי מתפתח בדיוק רב ומחולק בטבעיות המזכירה פרקים בספר מעשיות נושן, כאשר כל פרק טוען את הסיפור ברבדים נוספים של מתח, צחוק ורגש. הסרט מדלג בקלילות מרשימה בין רגעים קומיים נשכניים לקטעים של פיוטיות נוגעת ללב, תוך שמירה על טון מגובש ואנרגיה כובשת שאינה מרפה עד לרגע האחרון. הבמאים משתמשים במקצב עלילתי מדויק המאפשר לכל סצנה לנשום ולפתח את דמויותיה, ממש כמו דפדוף בפרקי רומן תקופתי מרתק. השילוב בין ההומור השחור לרוח האגדית יוצר חוויה קולנועית קצבית וקולחת, שמצליחה להפתיע את הצופה שוב ושוב ולאפשר לסיפור להתגלגל בטבעיות מענגת, מבלי לאבד אף לא לרגע אחד את התנופה הדרמטית. הסרט מתפתח גם במישור הוויזואלי, שמסייע לבנות את העולם הייחודי של הסרט. מלאכת האיפור והתלבושות מעוצבת לעילא ויוצרת טקסטורות עשירות המדגישות את הפער בין המציאות האפרורית והנוקשה של הכפר לבין המגע החם, האורגני והפנטסטי של בן הזוג המכושף. העיצוב האומנותי הקפדני והלבוש בעל האופי ההיסטורי-אגדתי מעניקים ליצירה נוכחות מוחשית, מרהיבה וסוחפת. הבימוי משתמש בתלבושות לא רק כדי להגדיר מעמד ותקופה, אלא כאמצעי המבליט את הבדלנות של הגיבורים הצבעוניים מול הקהילה הלבושה בבגדים קודרים וחד-גוניים. התוצאה היא חגיגה חזותית מרהיבה שבה האיפור, הסטיילינג והתלבושות עובדים בסנכרון מלא עם השפה הקולנועית כדי לייצר פנטזיה מעוררת השראה.צוות השחקנים הניצב במרכז היצירה מעניק תצוגת משחק עילאית. אוליביה קולמן ("ברודצ'רץ'") מוכיחה שוב שהיא אחת השחקניות הגדולות של דורנו, כשהיא מטעינה את הדמות המורכבת בכאב, בעוצמה פנימית, בהומור ובכריזמה ממכרת. לצידה, אלכסנדר סקרארסגארד ("פיליון") מבריק בגילום בן הזוג העשוי קש; הוא מצליח להפיח בנפש העץ והצמחייה עדינות, פגיעות, פיזיות מבריקה ורגישות כובשת. כימיה יוצאת דופן מתלקחת בין השניים והופכת את מערכת היחסים ביניהם לאמינה ומרגשת. גם שחקני המשנה המגלמים את תושבי הכפר מעניקים הופעות מדויקות, מרושעות ומלאות אופי, שמביאות לידי ביטוי את הצביעות והחמדנות האנושית במלוא מערומיהן. כל דמות משנה מקבלת נפח ונוכחות צבעונית, ויחד נוצר פסיפס אנושי מרשים של שחקנים הפועלים בהרמוניה ומעלים את היצירה לדרגת אמנות משחק משובחת. בולטים לטובה פיטר דינקלג' ("משחקי הכס") כקולע הסלים ואליזבת דביקי כאשת החייט המרשעת. השניים מעניקים עומק דרמטי והומוריסטי משובח, בעזרת משחק מדויק כדמויות המשנה החשובות ביותר בסרט."בעל בהזמנה" היא יצירה קולנועית מבריקה, סקסית, חכמה ומכשפת, שמצליחה להיות בו-זמנית משל חברתי נוקב וסיפור אהבה חם ומרגש. מדובר באחד הסרטים המהנים והמצחיקים ביותר שנראו על המסך הגדול בתקופה האחרונה. הקולנוע של הצמד ווילסון ופישר מציע חוויה מענגת שאינה חוששת להתמודד עם נושאים מורכבים ברוח שטות מושחזת ובפיוטיות נוגעת ללב. עשייה קולנועית כה סוחפת ובעלת מעוף היא מחזה נדיר במחוזותינו, והיא מוכיחה כי הקסם הקולנועי עדיין חי ובועט כאשר מפקידים אותו בידיהם של יוצרים בעלי חזון מקורי. הסרט מצליח לגעת בלב, להצחיק עד דמעות אף לעורר מחשבה גם זמן רב לאחר שהאורות באולם נדלקים על נשים בחברות שמרניות שעדיין נחשבות לרכוש של הבעלים. הסרט יקלע לטעם של חובבי קולנוע איכותי, אבל גם למי שפשוט מחפש קומדיה טובה, בוגרת ומבדרת. למעריצי קולמן או סקרארסגארד, אסור לכם בשום אופן לפספס.