רדפורד, אחת מהאגדות ההוליוודיות הגדולות ביותר, הלך לעולמו בביתו ביוטה לאחר שמת בשנתו. הוא שיחק בין היתר בסרטים "העוקץ", "כך היינו", "גטסבי הגדול", "כל אנשי הנשיא" ו"זיכרונות מאפריקה", זכה באוסקר כבמאי על הסרט "אנשים פשוטים" וייסד את פסטיבל סאנדנס
השחקן והבמאי רוברט רדפורד, אחד מהכוכבים הגדולים ביותר שהיו בהוליווד, הלך לעולמו בגיל 89 בביתו שביוטה, לאחר שמת בשנתו. רדפורד הותיר אחריו מורשת יוצאת דופן כשחקן, כבמאי זוכה אוסקר וכמייסד פסטיבל סאנדנס.
רדפורד נולד ב-1936 בקליפורניה בשם צ’ארלס רוברט רדפורד ג'וניור. לאחר תקופה קצרה בלימודים אקדמיים אותם הפסיק לאחר שאיבד את מלגת הלימודים בשל בעיות שתייה שנבעו ממותה של אמו, פנה לעולם המשחק והחל להופיע על במות תיאטרון ולאחר מכן בסדרות טלוויזיה ובקולנוע.
את הופעת הבכורה הקולנועית שלו ערך רדפורד בדרמת המלחמה "מאחורי קווי האויב" בשנת 1962. פריצתו הגדולה הגיעה עם סדרת תפקידים בלתי נשכחים שהפכו אותו לאייקון בינלאומי. הראשון שבהם היה דמותו כפורע חוק בסרט "קיד וקסידי" משנת 1969 לצד פול ניומן שהפכה אותו לסמל של כריזמה גברית ויצרה חברות קולנועית בלתי נשכחת עם ניומן כשהשניים הפכו לצמד החם בהוליווד.
בהמשך הגיע “העוקץ”, אחד הסרטים האהובים ביותר של שנות ה-70 שזכה ב-7 פרסי אוסקר כולל לסרט הטוב ביותר, שבו רדפורד שוב כיכב לצד ניומן. בשנות ה-70 הוא כיכב גם ב”כל אנשי הנשיא”, דרמת מתח על פרשת ווטרגייט שנחשבת עד היום לאחד הסרטים הפוליטיים החשובים ביותר, שהוכיחה את מעמדו לא רק ככוכב הוליוודי אלא גם כמי שנוגע בנושאים חברתיים ופוליטיים עמוקים. הוא גם הופיע בשנים אלו בלהיטים "שלושת ימי הקונדור", "כך היינו" ו"גטסבי הגדול".
רדפורד לא הסתפק בקריירת משחק בלבד. ב-1980 הוא עבר אל מאחורי המצלמה וביים את סרטו הראשון “אנשים פשוטים”, דרמה משפחתית עדינה שזיכתה אותו בפרס האוסקר לבמאי הטוב ביותר ולסרט הטוב ביותר. לצד הבימוי המשיך להפיק ולבחור תפקידים בקפידה, כשהוא שומר על דימוי של שחקן איכותי שמתרחק מתפקידים פשטניים ומעדיף אתגרים דרמטיים.
בשנות ה-80 כיכב בין היתר בסרט הכלא "ברובייקר" ובדרמה הרומנטית "זיכרונות מאפריקה", בשנות ה-90 כיכב בשוברי הקופות "סניקרס", "הצעה מגונה" ו"הלוחש הסוסים" וגם במאה ה-21 כוחו לא נחלש והוא המשיך להשתתף בסרטים מצליחים בהם "משחקי ריגול", "המבצר האחרון", "הכל אבוד" וגם בסרטי מארוול "קפטן אמריקה: חייל החורף" ו"הנוקמים: סוף המשחק".
מעבר לקריירה האישית, אחת התרומות החשובות ביותר של רדפורד לעולם הקולנוע היא הקמת פסטיבל סאנדנס, שהחל כאירוע קטן ליוצרים עצמאיים והפך במשך השנים לבמה החשובה בעולם לקולנוע עצמאי. בזכותו נחשפו לעולם במאים, תסריטאים ושחקנים צעירים רבים, והקולנוע העצמאי האמריקאי קיבל מקום של כבוד לצדו של הקולנוע ההוליוודי המסחרי. הוא זכה על כך באוסקר של כבוד, פרס גלובוס הזהב למפעל חיים ובמדליית החירות הנשיאות שהוענקה לו על ידי הנשיא אובמה.
חיי המשפחה של רדפורד היו מלאים באושר לצד כאב. הוא נישא פעמיים והיה אב לארבעה ילדים וסב לנכדים, אך חווה טרגדיות כבדות, בהן מותו של בנו הבכור ממוות בעריסה ושל בנו ג'יימס, במאי דוקומנטרי ואקטיביסט סביבתי, שנפטר בשנת 2020 ממחלת כבד. לאורך חייו היה ידוע גם כאדם בעל מודעות חברתית וסביבתית גבוהה. הוא תמך ביוזמות ירוקות, קידם שיח פוליטי ביקורתי ושאב השראה מהאמונה כי אמנות וקולנוע יכולים לשנות את העולם. עבור רבים, הוא סימל שילוב נדיר של כוכב מסך בעל מראה קלאסי עם אינטלקט, יושרה ומחויבות עמוקה לערכים. עבור מיליוני צופים ברחבי העולם, הוא יישאר תמיד אגדה חיה, גם אחרי לכתו.