חדשות קולנוע וסרטים

מבן אפלק ועד סקרלט ג'והנסון: סרטי הביכורים המוצלחים של שחקנים

17/11/2025

שלח לחבר+ הוסף תגובה

שחקנים שעוברים אל מאחורי המצלמה הם לא תופעה חדשה בהוליווד: מצ'ארלי צ'פלין דרך קווין קוסטנר וקלינט איסטווד והרשימה עוד ארוכה. בעשורים האחרונים דור חדש של שחקנים צעירים מנסה את כוחו בבימוי. לכבוד "אלינור הגדולה", סרט הביכורים כבמאית של סקרלט ג'והנסון, נזכרנו בסרטים ראשונים מוצלחים של שחקנים כבמאים

הרחק ממנה (2006) - שרה פולי

השחקנית הקנדית הצעירה פתחה את קריירת הבימוי שלה בביטחון של ותיקים, עם סרט רגיש ואלגנטי. בקונטרה דרמטית ל"היומן", שיצא שנתיים לפני כן, הסרט חוקר את ההתמודדות של בני זוג מבוגרים עם מחלת האלצהיימר. לזכותה של פולי ניתן לזקוף את השתתפותה של ג'ולי כריסטי בתפקיד ראשי ראשון מזה עשור, אחרי חיזור עיקש במשך שנה.

ללא סנטימנטליות זולה, ללא פלאשבקים ועם הרבה פשטות, התסריט המדויק והבימוי מלא הבטחון של פולי מעבירים לצופה את העומק והמורכבות של הנישואים באמצעות סדרה של דיאלוגים. בקצב איטי, הבמאית מייצרת דרמה שמהדהדת חיים שלמים. הסרט זכה לשבחים ומועמדויות לאוסקר, לכריסטי בקטגוריית משחק ולפולי על התסריט.

תברח (2017) - ג'ורדן פיל

מעטים לקחו ברצינות את ההכרזה על סרט אימה חדש בבימויו של הקומיקאי ג'ורדן פיל. אם כבר, ההנחה הרווחת היתה שהסרט יהיה קרוב יותר ל"מת לצעוק" לעומת מה שהתגלה כשיצא לאקרנים. גם אם לא ניתן להתכחש להיבט ההומוריסטי שלו, "תברח" על בחור אפרו-אמריקאי שמגיע לראשונה לפגוש את הורי בת זוגו ומגלה שהדברים לא לגמרי בסדר איתם היה לסרט אימה מקורי מסוג אחר, שכיבד את גבולות הז'אנר תוך כדי פריצתן, מהנה, מעורר מחשבה וגם הפך לשובר קופות.

פיל משתמש בז'אנר כדי לשלב רכיבים מיסטיים ובדיוניים, אבל עדיין נאחז במציאות ונוגע בסוגיות של גזע ושליטה. מאחורי האימה מסתתרות סאטירה וציניות חברתית עם אמירות פוליטיות על המתרחש בארצות הברית. בהפתעה גמורה, היוצר שהפך בן רגע לקומיקאי לשעבר, גם זכה באוסקר על התסריט מקורי. היום אין מי שמטיל ספק בפיל וכל הספקנים של 2017 רק מחכים בציפייה לפרויקט הבא שלו.

גרדן סטייט (2004) - זאק בראף

זאק בראף הפך בן לילה משחקן אלמוני שממלצר בין עבודות לכוכב ענק בזכות תפקיד ראשי בסדרה "סקראבס" של ביל לורנס. באותה צורה הוא גם התגלה כבמאי ותסריטאי מוערך כשבין העונה השנייה והשלישית שחרר את "גרדן סטייט". הפרויקט האישי על בחור שחוזר לעיר הולדתו בניו ג'רזי מזה להיות נוכח בהלווית אימו ומתחבר בשנית לעולם שעזב מאחוריו נכתב מתוך חוויה עמוקה של אובדן כיוון, קהות חושים וחיפוש משמעות בעולם, ועמד בסתירה מוחלטת לדמות שרבים למדו לאהוב מהסדרה.

עם תפאורות מוזרות ורגעים אבסורדיים, המעניקים תחושת חלום בתוך פרברי ניו ג'רזי, סרט האינדי הפך לקאלט של ממש ומיצב את בראף כבמאי שיודע לשלב דרמה רגישה על אובדן עם נגיעות של קומדיה, ההיפך מהמנטור שלו ביל לורנס שמתמחה בלשלב קומדיה עם נגיעות של דרמה. לא פחות מהסרט עצמו, גם לפסקול יש חיים משלו. אוסף שירי האינדי שהורכב על ידי בראף בעצמו, הפך ללהיט וזיכה אותו בפרס הגראמי.

כוכב נולד (2018) - בראדלי קופר

משהו השתנה בבראדלי קופר מתחילת שנות העשרה. משחקן נשכח שמופיע בעיקר בקומדיות מטופשות כמו "בדרך לחתונה עוצרים ב…" או בסדרה "זהות בדויה" בתור הצלע הפחות מעניינת של העלילה, קופר פצח ברצף של תפקידי איכות. עם סרטים כמו "מקום בתוך היער", "אופטימיות היא שם המשחק" ו"חלום אמריקאי" של דיוויד או ראסל ו"צלף אמריקאי" של קלינט איסטווד.

מ-2018 הוא גם החל ללהק את עצמו לתפקידים בסרטים שביים. הראשון שבהם, "כובב נולד", לא היה הבחירה ההגיונית לסרט ביכורים. הרעיון של זמר ותיק שחונך זמרת צעירה שהופכת לכוכבת בזמן שהוא נעלם מאור הזרקורים כבר נטחן עד דק בשלוש גרסאות קולנועיות קודמות, האחרונה בהן עם ברברה סטרייסנד (גם היא שחקנית שהפכה לבמאית עם "ינטל"). גם הליהוק של ליידי גאגא לתפקיד ראשי ראשון לא היה מובן מאליו.

משום מקום, קופר הצליח לחדש עם נקודת מבט שונה על עולם הבידור, גאגא הרוויחה תחת בימויו מועמדות לאוסקר על משחק, וגם קופר עצמו על עוד תפקיד נהדר. הכימיה בין שני השחקנים פרצה מעבר למסך, תחושה שהגיעה לשיאה בביצוע המשותף לשיר הזוכה בטקס האוסקר. המעורבות של קופר בכל היבט בסרט, גם בתור מפיק, זיכתה את "כוכב נולד" במועמדויות ופרסים רבים במגוון קטגוריות. הבמאי המתחיל הביא הביתה אפילו את פרס הגראמי, שבו זכה שוב גם על סרטו הבא, "המאסטרו".

נראתה לאחרונה (2007) - בן אפלק

מהנזק שנגרם לקריירה שלו כתוצאה ממערכת יחסים מתוקשרת יתר על המידה עם ג'ניפר לופז, וכשלונות מהדהדים כמו "ג'יגלי" ו"ג'רזי גירל", בן אפלק קם כמו עוף חול ובשיא הצניעות המציא את עצמו מחדש. בוסטון, העיר שבה גדל, היא מקור השראתו וכוחו הקולנועי. היא גם דמות בפני עצמה במותחן "נראתה לאחרונה", עם הרחובות האפורים, הצפיפות והברים השכונתיים. אפלק מביא זווית אינטימית ואותנטית לעיר שהוא אוהב ולאנשים שחיים בה. הסרט עוקב אחרי שני חוקרים פרטיים, שמנסים למצוא ילדה בת ארבע שנחטפה מביתה בבוסטון.

הפעם הוא נשאר מאחורי המצלמה, למרות נטייה של שחקנים רבים להופיע בסרטי הביכורים שלהם. במקומו בתפקיד הראשי משחק אחיו קייסי אפלק. השליטה של אפלק במבנה הסיפורי ובטון הקודר הפתיעה רבים. הסרט הרגיש כמו תוצר של במאי גדול ומנוסה, התמודד עם שאלות קשות ובנה את המתח באמצעות קונפליקט מוסרי. מכאן נסללה דרכו של הבמאי להצלחות נוספות כמו זוכה האוסקר "ארגו", ותחילתה של קריירה מקבילה ומוערכת יותר.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

יבגני גרינברג - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !