לכבוד יום הולדתו ה-70 של אחד השחקנים האהובים בהוליווד שחל היום, בחרנו את התפקידים האהובים של טום הנקס מהקומדיה הנהדרת "ביג", דרך הקלאסיקה "פורסט גאמפ" ועד סרטו של קלינט איסטווד "סאלי: נס על ההדסון"
יש שחקנים שמזוהים עם תפקיד אחד גדול שעשו, אבל טום הנקס ללא ספק שייך לאלה שמצליחים להמציא את עצמם מחדש שוב ושוב. בתחילת שנות השמונים הנקס מצא את עצמו מופיע בעיקר בסדרות טלוויזיה, שם צבר ניסיון והחל למשוך תשומת לב. כשהיה רק בן 24, ערך את הופעת הבכורה הקולנועית שלו בסרט האימה "הוא יודע שאת לבד". אך הפריצה המשמעותית שלו הגיעה ארבע שנים לאחר מכן כאשר רון הווארד ליהק אותו לתפקיד הראשי ב"ספלאש".
במשך יותר מארבעה עשורים הנקס מגלם דמויות בלתי נשכחות, של אנשים רגילים שנקלעים לעולמות וסיטואציות לא רגילות. הוא אחד השחקנים האהובים והמוערכים בהוליווד ולכבוד יום הולדתו השבעים שחל היום זו הזדמנות מצוינת לחזור אל אבני הדרך המשמעותיות בקריירה שלו שהפכו אותו לאגדה שהוא.
ביג (1988)
ג'וש בסקין הוא נער שמבקש להיות גדול ומתעורר למחרת בבוקר בגופו של גבר מבוגר. למרות שמדובר בקומדיה עם רעיון יחסית פשוט, ההצלחה נשענת בעיקר על המשחק של הנקס בדמותו של בסקין שהצליח להעביר בצורה מושלמת את ההתלהבות, התמימות והסקרנות של ילד, שכלוא בגוף של אדם מבוגר. "ביג" הפך לללהיט ענק בקופות, וזיכה את הנקס בפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בסרט קומדיה, בפרס סאטורן והיה מועמד לראשונה לפרס האוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר. שנים לאחר מכן דורגה הופעתו במקום ה-15 ברשימת 100 ההופעות הקולנועיות הגדולות בכל הזמנים של מגזין "פרמייר".
נדודי שינה בסיאטל (1993)
אחרי שהוכיח את עצמו בקומדיות, הגיע אחד הסרטים הרומנטיים האהובים של שנות התשעים. ב"נדודי שינה בסיאטל" גילם הנקס את סאם בולדווין, אלמן צעיר שמנסה לבנות מחדש את חייו לאחר מות אשתו. כאשר בנו הקטן מתקשר לתוכנית רדיו ומספר על אביו, אלפי נשים ברחבי ארצות הברית מתאהבות בקולו ובסיפורו, ביניהן גם אנני (מג ראיין). סיפור האהבה לא היה הקסם היחידי של הסרט, אלא דמותו של סאם. הנקס גילם אדם פצוע, רגיש וביישן, שאמנם לא חיפש אהבה חדשה אבל גם לא איבד את היכולת להתרגש מאחת כזו. למרות שהנקס ומג ראיין כמעט שלא חולקים הרבה זמן משותף על המסך, הכימיה ביניהם הפכה את הסרט למה שהוא.
פילדלפיה (1993)
באותה שנה הוכיח הנקס שהוא מסוגל לעבור בקלות גם לתפקיד כבד במיוחד. ב"פילדלפיה" של ג'ונתן דמי, הנקס מגלם את אנדרו בקט, עורך דין בכיר שמפוטר לאחר שמגלים כי הוא חולה איידס. בקט מחליט לצאת למאבק משפטי נגד החברה שבה עבד והופך לסמל של מאבק באפליה ובדעות הקדומות. הסרט נחשב לחשוב משום שהיה מהראשונים בהוליווד להציג את נושא האיידס באופן רגיש ואנושי. הנקס ירד במשקל במיוחד עבור התפקיד והצליח לרגש באופן מאופק אבל עוצמתי. על הופעתו בסרט זכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר, והוכיח לכל מי שעוד פקפק בו ככוכב קומדיות, שהוא אחד השחקנים הדרמטיים הטובים בדורו.
פורסט גאמפ (1994)
שנה לאחר "פילדלפיה" הגיע התפקיד המזוהה ביותר של טום הנקס. ב"פורסט גאמפ" של רוברט זמקיס, גילם הנקס את פורסט, אדם בעל מוגבלות שכלית שחייו משתלבים באירועים החשובים ביותר בהיסטוריה האמריקאית משנות החמישים ועד שנות התשעים. פורסט הוא אולי לא האדם הכי חכם בחדר, אבל תמיד האדם הטוב ביותר. הנקס הצליח לגלם את דמותו ללא הגזמות אלא כאדם מיוחד עם לב ענק.
על התפקיד זכה בפרס האוסקר השני ברציפות לשחקן הטוב ביותר, הישג נדיר שהפך אותו לשחקן השני בתולדות האקדמיה שזוכה שנתיים ברציפות בפרס הזה. בנוסף זכה גם בפרס גלובוס הזהב ובפרס גילדת שחקני המסך. דמותו של פורסט דורגה במקום ה-43 ברשימת 100 הדמויות הקולנועיות הגדולות של מגזין "פרימייר".
להציל את טוראי ראיין (1998)
בשנת 1998 הנקס שיחק באחד מסרטי המלחמה הגדולים והמשפיעים שנוצרו אי פעם - "להציל את טוראי ראיין" של שפילברג. הנקס גילם את קפטן מילר, מפקד מחלקה שנשלח עם אנשיו למשימה מסוכנת במיוחד: לאתר את טוראי ראיין ולהחזירו הביתה לאחר שכל אחיו נהרגו במלחמה. מילר הוא לא גיבור הפעולה הטיפוסי. הוא אדם עייף, שקול ומלא ספקות, שמנסה לשמור על אנשיו בחיים, בזמן שהוא עצמו מתקשה להתמודד עם המחיר הנפשי של המלחמה. זו אחת ההופעות המרשימות ביותר שלו ועל כך הועמד לפרס האוסקר ולפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר.
אחים לנשק (2001)
לאורך הקריירה שלו הסתפק הנקס לעיתים רחוקות רק בעבודה מול המצלמה. בשנת 2001 חבר שוב לסטיבן ספילברג והשניים יצרו יחד את המיני סדרה "אחים לנשק". הסדרה, שהתבססה על סיפורם האמיתי של לוחמים במלחמת העולם השנייה, הפכה לאחת ההפקות היוקרתיות והשאפתניות שנעשו אי פעם לטלוויזיה. ההשקעה בפרטים הקטנים, האותנטיות והסיפורים האנושיים הפכו את "אחים לנשק" להצלחה אדירה. היא זכתה בפרסי אמי רבים ובשני פרסי גלובוס הזהב, ועד היום נחשבת בעיני רבים לאחת מסדרות המלחמה הטובות בכל הזמנים. הפרויקט הזה הוכיח שהנקס הוא לא רק שחקן מהשורה הראשונה, אלא גם מפיק ויוצר שמבין היטב איך לספר סיפור איכותי.
סאלי: נס על ההדסון (2016)
בשנת 2016 הנקס גילם את הטייס צ'סלי "סאלי" סלנברגר, שהצליח לבצע נחיתת חירום על נהר ההדסון בניו יורק לאחר ששני מנועי המטוס שלו נפגעו מלהקת ציפורים. סרטו של קלינט איסטווד מנציח את ההחלטה המהירה וקור הרוח של הטייס שבזכותו ניצלו חייהם של כל נוסעי המטוס ואנשי הצוות. סאלי נאלץ להתמודד גם עם חקירה שבחנה אם קיבל את ההחלטה הנכונה. המשחק המאופק של הנקס הפך את הדמות לאמינה ומרגשת, והוכיח פעם נוספת שהכוח הגדול ביותר שלו הוא להפוך אנשים רגילים לדמויות שהקהל מתחבר אליהן באופן מיידי.
במבט לאחור, כל אחת מהדמויות הללו של הנקס ועוד רבות נוספות חשפו צד אחר בכישרון שלו והפכו לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הקולנוע. בין אם מדובר בקומדיה, דרמה, סרט מלחמה או אנימציה (לכו לשמוע אותו בקולנוע כעת כשריף וודי בפרק החמישי של "צעצוע של סיפור"), הנקס תמיד מצליח להכניס לכל דמות לב, רגש ואנושיות. ביום הולדתו השבעים המורשת שלו כבר אינה מוטלת בספק.