חדשות קולנוע וסרטים

חמישה כוכבים: הסרטים האהובים על דורית לב ארי והראל ליסמן

29/7/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

המדור מארח הפעם את השחקנית דורית לב ארי ("קופה ראשית", "מותק בול באמצע") והשחקן הראל ליסמן (ההצגה "סיפור הפרברים בתיאטרון בית ליסין) שבוחרים את חמשת הסרטים האהובים עליהם

חמשת הסרטים האהובים על הראל ליסמן

הקוסם מארץ עוץ (1939) - הסרט שראיתי עם אחותי ואחי בילדותנו מאות פעמים. נסחפנו לפנטזיה הזאת, רקדנו, שרנו ורעדנו מפחד מהמכשפה הרעה מהמערב. הכל בו גאוני, מהמעבר משחור-לבן לצבע ברגע שמגיעים לארץ עוץ ועד המוזיקה האייקונית. זה הזרע שממנו צמחה האהבה שלי למחזות זמר, ואולי גם אחת מפסגות הכישרון שהז'אנר הזה ידע.

קרא לי בשמך (2017) - סרט שהפך את העולם שלי. פגשתי בו את עצמי בעוצמה כזו שלקח לי שבועיים לצאת מהחרדה. לפני הכל - איטליה, אייטיז, מוזיקה, אמנות, פילוסופיה, קיץ, ים וסקס. כל מה שמחרמן, בגדול. אבל בעומק של הדבר, התבלבלתי בין להתאהב בדמות הראשית, לרצות להיות היא, ולזהות בה את עצמי. אהבה בלתי אפשרית היא סיפור שאני מכיר היטב, כזה שחוזר ודוקר כל פעם מחדש. לאחד מהתאומים שלי קראתי על שמו של הגיבור, אליו. והספר, אגב, לא פחות יפה מהסרט.

הארי פוטר והאסיר מאזקבאן (2004) - עולם הקוסמים הוא ה־ safe space שלי. קראתי את כל הספרים שוב ושוב, צפיתי בסרטים אינספור פעמים והאזנתי לכל פודקאסט אפשרי בנושא. מעבר לכך שזה סרט מרהיב שבוחן זהות, הסתרה ומשחק עם הזמן, זה גם הרגע שבו הארי פוגש את הסנדק שלו ומבין שלראשונה יש לו אדם אחד בעולם שהוא באמת שלו. לבכות.

שמש נצחית בראש צלול (2004) - מה אני יכול להגיד על הסרט האייקוני הזה של מישל גונדרי לפי תסריט של צ'ארלי קאופמן שעוד לא נכתב? זיכרון, אהבה ואובדן. סרט שמצליח להפוך רעיון מדע בדיוני מופלא לסיפור האהבה הכי אנושי שיש. המעברים בין הזיכרונות, הצילום, העריכה והאופן שבו המציאות מתפרקת מול העיניים יוצרים קולנוע חד-פעמי.

שבעה - (2008) סרט שהיה בשבילי בית ספר למשחק. כמעט תיאטרון מצולם. סצנות ענק מרובות משתתפים, בתוך סיטואציה כל כך ישראלית, שחורה, דחוסה ומוכרת. קאסט שחקנים מהמפוארים שיש לנו, ובראשו רונית אלקבץ, שהיא השראה גדולה עבורי. יותר מהכל אני אוהב בו את המרחק הזעום בין בכי לצחוק.

חמשת הסרטים האהובים על דורית לב ארי

נשים על סף התמוטטות עצבים (1988) –אני אוהבת את רוב הסרטים של אלמודובר אבל זה הראשון שלו שראיתי. הוא הימם אותי, לא ראיתי כזה דבר קודם. לא מבחינת הצבעוניות, עוצמות הרגש, תפקידים נשיים וההומור.

כלבי אשמורת (1992) – קלאסיקה של טרנטינו שהייתה הסרט הראשון שלו שראיתי. העוצמות, האסתטיקה, המנעד עצום של תפקידים לשחקנים והמקום שיש לשחקנים. כמו באלמודובר, גם כאן יש במאי מאוד מובהק אבל יש המון מקום לשחקנים.

קברט (1972) - המיוזיקל של בוב פוסי שלייזה מינלי אלוהית בו. רציתי להיות שחקנית מגיל מאוד צעיר, מגיל 3 בערך, אבל כשראיתי את לייזה מינלי בו רציתי להיות היא. זה סרט שהסעיר אותי כנערה, המוזיקה, הכוראוגרפיה, הסיפור.

כשהארי פגש את סאלי (1989) – זו פסגת הקומדיה הרומנטית. אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו. בכיתי, צחקתי והתלהלבתי ממג רייאן והסצנה המפורסמת. מאז ראיתי אותו הרבה פעמים וזה כמו ממתק שאף פעם לא נמאס לך לאכול אותו.

למלא את החלל (2012) – סרטה של רמה בורשטיין. זו הפעם הראשונה שסרט שראיתי שמשהו בו חדר בי עמוק לנשמה וגם כמובן תפקידים מדהימים לשחקנים שזה תמיד מרגש אותי.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

כתבות נוספות ממדור חמישה * כוכבים

מיכל ליבר רונן - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

רלוונטי