פונדה סנייר היא אחת המפיקות והיוצרות הבולטות בעולם האנימציה והבידור לילדים, עם מועמדויות לפרסי אמי ואנני ורזומה של יותר מ-50 פרויקטים שפיתחה ומכרה. לכבוד הגעתה לפסטיבל אנימיקס, היא מדברת על העבודה עם סטף קרי על "להעז בגדול", מה הופך סרט אנימציה ללהיט ולמה בחרה להגיע לישראל דווקא עכשיו
פסטיבל "אנימיקס" הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה חוזר לסינמטק תל אביב זו השנה ה-26 בין 4-8 באוגוסט ומביא איתו חגיגה תרבותית יוצאת דופן דווקא מתוך המציאות הישראלית המורכבת. לצד תערוכות, אירועי מחווה והוקרה ותחרויות מקומיות ובין לאומיות, אחד האירועים המסקרנים ביותר בפסטיבל הוא הגעתה של האורחת המיוחדת מארצות הברית - פונדה סניידר.
סניידר היא מהמפיקות והיוצרות המשפיעות ביותר בעולם האנימציה והבידור לילדים ונוער, עם רזומה מרשים של פיתוח ומכירה של למעלה מ-50 פרויקטים לענקיות מדיה כמו נטפליקס, דיסני, דרימוורקס וסוני. השנה היא חתומה כמפיקה על סרט האנימציה המדובר "להעז בגדול" ("Goat") מבית אולפני קולומביה וסוני הנפשה, שנוצר בשיתוף פעולה צמוד עם כוכב ה-NBA סטף קרי.
תפסתי את סניידר לשיחה מרתקת על תחילת הדרך, הסודות מאחורי פיתוח להיטי ענק, האתגרים שמאחורי הקלעים של "להעז בגדול", ההתמודדות של התעשייה עם מהפכת הבינה המלאכותית, והקשר העמוק והאישי שלה לישראל שהניע אותה להגיע לכאן דווקא עכשיו.
כיצד עשית את הצעדים הראשונים בעולם הפקת האנימציה ומהו הפרויקט או היצירה הספציפית שגרמו לך להתאהב במדיום הזה מלכתחילה?
״בשלבים מוקדמים של הקריירה שלי, כשניהלתי את מחלקת הפיתוח עבור ג'ין ויילדר, תמיד שקלתי לפתח סרטי אנימציה באורך מלא. שוחחנו אז על רעיון לעשות סרט לייב-אקשן משולב באנימציה המבוסס על משחק הלוח ׳מונופול'. בהמשך, כשהייתי שותפה כמפיקה עם מרטין שורט במסגרת החוזה שלנו בוולט דיסני, בחנו מספר רב של פרויקטים באנימציה.
מעבר לאמנות של סרטי דיסני המוקדמים כמו ׳פינוקיו׳ ו׳דמבו׳, מי שבאמת ריגש והניע אותי היה ׳הסיוט שלפני חג המולד׳. האווירה, הסטופ-מושן, המוזיקה הממש מגניבה, המלנכוליה, הקסם - זה היה מרתק! אבל למעשה, התחלתי לפתח תוכן לאנימציה באופן מעשי דרך החברה שלי ושל אחותי, Storyopolis, ובמסגרת חוזה הפיתוח הראשוני שלנו עם אולפני האחים וורנר".
(פונדה סניידר. צילום: Stacie Isabella Turk / Ribbonhead)
תפקיד הפיתוח האמנותי הוא קריטי. איך היית מגדירה את החלק וההשפעה שלך בעיצוב החזון האמנותי הסופי של סרט או סדרה?
"הייתי אומרת שיש לי תפיסה כמעט מוזיקלית של סיפור סיפורים, והבנה עמוקה של קצב הכתיבה והזרימה בתוך תסריט. זה מגיע מהשנים שלי כפסנתרנית תחרותית ולאחר מכן משנים של קריאת אלפי תסריטים ועבודה צמודה עם מאות כותבים לאורך הקריירה. אני אוהבת את תהליך פיצוח הפאזל של בניית דמות וסיפור, ואת העבודה האינטגרלית עם התסריטאים. אני מתענגת על האתגר הנפלא של פתרון בעיות ומציאת הנתיב לסיפור מצליח ומספק.
חלק גדול כל כך מתהליך הפיתוח הוא לזהות איפה נמצאות נקודות התורפה ולמצוא להן פתרונות, ובו בזמן להישאר גמישה ופתוחה לחלוטין לשמוע דעות מנוגדות - לא להרגיש מאוימת או מבולבלת מדעה שונה, שיכולה להיות מבריקה יותר מהרעיון המקורי שלי. אני יודעת שאני עורכת תסריטים מצוינת. בנוסף, אני מגיעה מתוך הבנה עמוקה של הצרכים של הקונים כך שאני תמיד שומרת את יעד המטרה לנגד עיניי".
את מוכרת בתעשייה כמי שיודעת לפצח רעיונות שהם "High Concept". מהו אלמנט המפתח שהופך קונספט פשוט להצלחה מסחרית ואמנותית גדולה?
"אין לי תשובה פשוטה לשאלת המפתח הזו, אבל הנה ה׳אני מאמין׳ שלי בנושא: קונספט חזק אמיתי הוא לא רק רעיון נהדר - הוא רעיון שיוצר קונפליקט בלתי נמנע וטרנספורמציה רגשית ברגע שאתה שומע אותו. אנשים רבים חושבים שקונספט חזק פירושו פשוט הוק חכם, אבל זה רק ההתחלה. סרטי אנימציה בעלי קונספט חזק שהופכים גם ללהיטים מסחריים וגם ליצירות אמנות על זמניות, מכילים כמעט תמיד כמה אלמנטים שעובדים יחד: הנחת היסוד מעלה מיד שאלה אצל הקהל הרעיון אינו בדיחה בודדת, הקונספט החיצוני משקף מסע פנימי, אירוניה מובנית מחזקת את הקונספט ועולם הסרט והדמויות חייבים לייצר רגש.
כשאני מעריכה קונספטים, אני תמיד בוחנת אותם דרך כמה שאלות מפתח: האם ניתן להסביר את הרעיון במשפט אחד סוחף? האם זה מאפשר לדמיין את הסרט באופן מיידי? האם הרעיון המרכזי מייצר מעצמו עשרות סצנות? האם יש אירוניה מובנית וסיכון רגשי עמוק ולא רק פיזי? האם היא מאלצת את הגיבור להשתנות? השילוב בין רעיון מרכזי פשוט ומובן לבין אמת או תמה רגשית ועמוקה הוא זה שמוליד הצלחה מסחרית".
(מתוך הסרט "להעז בגדול")
פיתחת מגוון רחב של תכנים, החל מתוכניות לפעוטות ועד לסרטים לכל המשפחה. כיצד משתנה גישת הכתיבה והפיתוח שלך כשקהלי היעד משתנים בצורה כל כך קיצונית?
"ישנם קווים מנחים וגישות שונות לחלוטין לכל קהל יעד. זה משתנה באופן ניכר. לדוגמה, עבור פרויקט לגיל הרך, הוא צריך להתעמק בתחום מסוים שטרם טופל בעבר, בתוך עולם רחב ידיים שנותן ערך מוסף ומצדיק שימוש במדיה עבור קהל צעיר. לעומת זאת, בסרטי אנימציה באורך מלא, המיקוד שלי יהיה תמיד על דמות או דמויות ראשיות בוגרות יותר, עם נטייה קומית חזקה, עולם שטרם נראה כמותו על המסך ותמה שרלוונטית למבוגרים ולילדים כאחד".
בסרט האנימציה "להעז בגדול" שיתפת פעולה עם כוכב ה-NBA סטף קרי. מעבר לערך השיווקי הברור, איזה ערך מוסף יצירתי ייחודי דמות ציבורית כזו מביאה לתהליך הפיתוח?
"כאשר ידוען נכנס לפרויקט ויוצק לתוכו את הלב והנשמה שלו כפי שסטף קרי עשה, זו המתנה הגדולה ביותר של החיים. אין הזדמנות טובה יותר מאשר סופרסטאר שחי בעצמו את הסיפור שאנו מציגים על המסך, ומגיע אליו עם תשוקה וחיבור אישי כה עמוקים. סטף ביטא בעקביות את העובדה שהמסע שלו משקף את זה של הדמות הראשית, וויל - היותו האנדרדוג, זה שתמיד העריכו אותו בחסר בגלל הממדים שלו, שפסחו עליו למרות הכישרון שלו.
הוא התחבר לצורך לפתח ביטחון עצמי בלתי מעורער, לסירוב לתת לאחרים להגדיר את העתיד שלך, לאמונה שהכנה קפדנית מייצרת הזדמנות ולהכרה שגדולה אמיתית קשורה לכוח של הקבוצה והקהילה - שלא משנה מאיזה רקע אתה מגיע, אתה לא יכול לעשות שום דבר גדול בלי האנשים שסביבך. הוא שיתף שהוא מישהו שבילה את כל הקריירה שלו בלהוכיח לאנשים שהם טועים, אבל גם תמיד אמר שלא משנה איזה ספקן יוצא נגדך, ההזדמנות שלך תהיה שם אם תהיה מוכן אליה ותחזיק בביטחון עצמי".
עולם האנימציה משתנה כיום במהירות לצד שדרוג הבינה המלאכותית. כיצד התעשייה לומדת להתנהל תחת המציאות הזו?
"התקווה שלי היא שנוכל להמשיך להסתכל על בינה מלאכותית ולעבוד איתה ככלי שמעצים ומעשיר את העבודה של האמנים - כאלו שיכולים לשלוט בו בעצמם ולהשתמש בו לטובתם כמקור להשראה, ולא ככלי שנועד להחליף אותם".
כמי שמכרה פרויקטים הן לאולפנים המסורתיים (וורנר, סוני) והן לענקיות הסטרימינג (נטפליקס, דיסני+), האם את חשה שהגבולות האמנותיים ביניהם עדיין קיימים, או שהם היטשטשו לחלוטין?
"אני מאמינה שכרגע, אולפנים מסורתיים ופלטפורמות סטרימינג די דומים בגישה שלהם לפיתוח תוכן המונע מקונספט חזק, פרופיל גבוה, תוכן שמבוסס על מותגים מוכרים או שמות מוכרים שקל לקהל לזהות מיד. יחד עם זאת, עדיין קיימות חברות עצמאיות גדולות ומשמעותיות כמו סקיידאנס, אנפורנה ולייקה שמפתחות סרטי אנימציה דינמיים, אמנותיים ואיכותיים מאוד, לצד יוצרים מאירופה ומחלקים אחרים בעולם שמפיקים סרטים עצמאיים מרהיבים, כמו הסרט ׳עם הזרם׳ (Flow), בתקציבים נמוכים להפליא. הדרישה והצורך באמנות יפהפייה בסרטי קולנוע עדיין קיימים לחלוטין".
את מגיעה כאורחת לפסטיבל אנימיקס. מה הניע אותך להגיע פיזית לפסטיבל?
"ישראל היא הבית של המשפחה שלי, של האבות הקדמונים שלי, של קולגות וחברים, ואני מחוברת לעד לארץ הזו ולאנשים שבה! אני רוצה לנצל כל הזדמנות שיש לי כדי להמשיך לתמוך, להדריך ולשתף את הכישרון המטורף שיש בישראל עם התעשייה בצפון אמריקה ובאירופה בכל זמן שאוכל. אני כל כך נרגשת לחזות ביצירתיות העצומה, בחדשנות ובכישרון האמנותי שאנימיקס מבטיח להציג, ולנסות לעשות הבדל קטן, ככל הניתן, בגישור בין ישראל למדינות אחרות. חשוב לי להציג לעולם כישרונות שמגיע להם להיחגג ברחבי העולם, במיוחד בתקופה כזו שבה יש כל כך הרבה מידע מוטעה וסילוף של האמת לגבי ישראל, ישראלים ויהודים בעולם".
מהי העצה החשובה ביותר שתוכלי לתת לאנימטור או יוצר ישראלי ששואף לפרוץ את גבולות המדינה?
"אני עובדת בצמוד עם אמנים, אנימטורים ויוצרים ישראלים במשך למעלה מעשר שנים, ותמיד התרשמתי עמוקות מאיכות האמנות, הגמישות, האינטליגנציה, הכישרון הגולמי והנכונות לשיתוף פעולה. רוח שיתוף הפעולה הזו היא כוח עצום. אם מישהו מוכן לעבוד בשיתוף פעולה כדי ליצור תוכן שניתן לעצב, לפתח, לארוז ולהציג לשוק הגלובלי, ולא להתעקש יתר על המידה על החזון הצר שלו אלא להפך - להיות מוכן להרחיב את ההבנה שלו לגבי תעשיית המדיה העולמית ובמקביל להישאר סבלני ולשמור על אמונה, הוא ינחל הצלחה גדולה!".