חדשות קולנוע וסרטים

"שרפנו את העולם כולו": מבט מעמיק לתוך "האודיסיאה" - חלק שני

תמונת כתב מאת דניאל תמנה
8/8/2026
שרפנו את העולם כולו: מבט מעמיק לתוך האודיסיאה - חלק שני
שלח לחבר+ הוסף תגובה
אחרי שרוב העולם כבר ראה את הסרט המדובר של השנה, דניאל תמנה צולל לניתוח סרטו של נולאן, למקורותיו ולמה שיש לו להגיד על מנהיגים, פחדים וטראומות בנות זמננו | ספוילרים לסרט בפנים
אודיסיאוס צריך לעבור דרך כל האודיסיאה שלו כדי להפוך לאדם בעל תובנה שלמה ורציפה על מוסריותו של האדם, ועמידתו הקיומית הנכונה בעולם - אחראי באמת. במובן הזה הפוסט-טראומה נעשית הזדמנות מוסרית: לאי-יכולתו של אדם להמשיך לחיות בשלום עם הסיפור שסיפר לעצמו. אודיסיאוס הצעיר יותר נע ללא הפוגה בין אלטרואיזם, לבין יוהרה, נקמנות ושחץ עודפים. זה שאתה לוחם גיבור ונכון להקרבה - לא אומר שאתה לא גם ההיפך מזה, והתמה הזו עלתה גם ב"אופנהיימר".

קליפסו היא יותר מהמפתה שמעכבת את הגיבור. היא לא קליפסו היפה הנצחית של הומרוס; היא פסיכותרפיסטית מזדקנת קליפורנית, ויש בזה גם פן קומי. היא מבינה שאדם יכול לרצות דבר ולברוח ממנו בעת ובעונה אחת: לאהוב את פנלופה ובכל זאת להיות בוגדני; להיות מחויב לאיתקה ובכל זאת מכור למסע, לסכנה ולהרפתקאות חדשות. "רק עכשיו", אומרת לו קליפסו, "אתה באמת מוכן לשוב"; הזיכרון והאמת נוקשים על דלת הנפש יותר ויותר, לעת זיקנה.

מכאן גם צורת תיאור מעמד הסירנות. אצל נולאן שירתן מזכירה לאדם את מה שהוא רוצה יותר מכל, דווקא משום שאינו יכול להשיג אותו, כי היה לו ואבד; "כל מה שהוא יפה עד לבלי הכיל, כי לעולם לא יהיה יותר שלנו, עד כדי לשגע ולהמית אותנו", כך אומר אודיסיאוס לאנשיו. זו גם התמה הראשית כבר ב"ממנטו". ומה איבד? פנלופה הצעירה. טלמכוס הילד. איתקה שנטש. חבריו המתים. נעוריו. תמימותו. אמונתו שהוא אדם שלם ונעלה. ההבטחות שלא קיים. האפשרויות שהיו פתוחות ונסגרו. שלמותו של עולם יפה, גם אם לא מושלם, שנהרס במלחמות שווא.



אבל אודיסיאוס יתעלה על הפחד ההרסני של גיבורי האודיסיאה מסופיות הגוף, ועל האישי: הצורך להיות צעיר וחיוני, ואז הפחד מלהזדקן, להיחלש, להיעשות דמוי-אבן, מת, הפחד שמעוור את רובנו. הוא הולך אל החוכמה. בסרטי נולאן, החיים הם גדולים מן האורגניזם האנושי היחיד: האהבה, הילדים, המעשים והעולם שאנחנו מוסרים הלאה, ממשיכים לחיות אחרינו. וגם משהו נוסף, גדול יותר. למרות הסקפטיות הגוברת של שלושת סרטיו האחרונים של נולאן, בכולם מבצבצת אותה תבונה נצחית שמסמנת נתיב מתוקן עבור האנושות, כמו שהיה במפורש ב"בין-כוכבים" (סרט אודיסיאי מובהק) וב"דנקרק".

ההכרה בפצע שלנו ובפצע שגרמנו, היכולת להרפות משליטה וניסיון לתמרון כוחני או חרד של המציאות, מאפשר ל"ים ורוחות" החיים להוליך אותנו אל הפתרון לסבך שיצרנו. זהו הדבר שדורשת קליפסו מאודיסאוס, וזהו מעשה ה'רפסודה' שלו. "ותר על שליטה ומאבק והיה נכון לקבל את עונשך", היא אומרת לו, "וכך תוכל לשוב הביתה." אודיסאוס בילה את חייו בניסיון להיות האיש החכם ביותר בחדר: לחשב, להערים, לנווט, לנצח. אבל הטבע גדול ממנו. ההיסטוריה גדולה ממנו. אולי אפילו נפשו שלו גדולה מן החלק המודע שמכנה את עצמו "אודיסאוס". אחרי ספינות מלחמה, צבאות, תכנונים ותחבולות - הוא בונה כלי שברירי ומוסר את עצמו לים ולרוח. הוא מוותר על הפנטזיה שהוא שולט בתוצאה, והוא אינו יורה חץ מיותר נוסף בראשו של קיקלופ. אני משוכנע שנולאן שתל בסרט רמז לכך שהקיקלופ לא בלתי קשור לדמותו של פוטין. והוא הסמל הנורא ביותר להפרת חוקו של זאוס בסרט, למה שהיוונים הקריסו בטרויה: הכבוד לביתו של האחר והערך של הכנסת האורחים, שעליהם נשענת הציוויליזציה - כך יבין ויגיד אודיסיאוס לבסוף. וכך בעצם גם בימינו. בקיקלופ, זה מתגלם בצורה זוועתית שמבטאת גם את הקניבליזם הנורא של ימינו. אבל, גם על הקיקלופ יש לחמול, במידת האפשר, ואודיסיאוס לא הבין זאת בזמן, אומרים לו אנשיו. האם אנו נוכל להבין?

כשקירקה הופכת את אנשי אודיסיאוס לחזירים היא כביכול רק חושפת את מה שהם באמת. היא מענישה לשיטתה את הזכר על מעשי הזוועה שהוא עושה לעתים קרובות בגופן של נשים, בבעלי חיים, במלחמה. אבל היא עצמה אינה טובה יותר. נפשה פצועה ומקוטעת גם היא; והסרט דוחה את מסקנתה שהגבר אינו אלא חזיר. אנחנו חלשים מול רעב, פחד, מיניות, כעס, רגש. שכבת הציוויליזציה דקה בהרבה מכפי שאנחנו אוהבים לחשוב. אבל אנשי אודיסיאוס מסוגלים גם לראות לא פעם את האחר, להכיר בכאב שאינו שלהם, להקריב עצמם, להיחלץ לרגע מתוך האני האינדיבידואלי והמתגונן. זה אולי ההבדל החשוב ביותר בין האדם לחזיר בסרט: לא תבונה טכנית ואסטרטגית, שהרי תבונה כזו יכולה לשרת גם זוועות ואטימות; אלא היכולת לראות את כל המעורבים במערכת נתונה או עימות נתון, וכל מצבי העניינים, כשלם. ל"הייטק ניישן" ולהנהגתנו הערמומית יש אולי משהו ללמוד מהסרט הזה.



אודיסאוס מניח שאדם יכול להגיע לביתו של זר ושקיימת מערכת מינימלית של חובות הדדיות שתגן עליו שם: גם מי שאינו חברך או זר לך, מכיר בכך שאתה אדם. זה נשמע כמו דבר קטן; למעשה, זו הציוויליזציה כולה. ציוויליזציה אינה רק ארמונות, מוסדות, ספינות, טכנולוגיה וצבאות. היא מערכת של ציפיות הדדיות מבוססות אמון ונימוס. מסחר דורש אמון. חוק דורש אמון. נסיעות דורשות אמון. זוגיות אמיתית דורשת אמון. הנהגה ראויה דורשת אמון. אודיסאוס רוצה לחזור אל עולם של בית, אך מבלי דעת משתתף בפירוק התנאים שמאפשרים לבית להתקיים. "אנחנו הם גויי הים", הוא יאמר לפנלופה המבועתת.

פוסידון, הים והרוח פועלים נגד אודיסאוס אחרי הפגיעה העודפת בקיקלופ, בנו של פוסידון. אפשר לקרוא זאת כמיתולוגיה, אבל בעולם של שנת 2026 קשה שלא לראות בזה גם רובד אקולוגי, שהיה המניע לעלילה של "בין כוכבים". האדם פוגע בטבע ואז מכנה את תגובת המערכת "אסון טבע". אולי הים אינו 'שונא' את אודיסאוס; האדם פשוט פועל בתוך מערכת גדולה ממנו, וכשהוא פונה נגדה הוא מגלה שאינו אדון העולם. האלים יכולים להיות גם שם מיתי לכוחות שאין לנו שליטה אמיתית בהם ושעלינו לכבדם כביתנו: טבע, אקלים, צומח, חיה, גופנו.
גויי הים הם הברברים שמהם צריך להגן על איתקה, אבל מסתבר שהיוונים הם גויי הים. אנחנו, הישראלים, האמריקאים, הפלסטינים, הרוסים, משמרות המהפכה… הננו גויי הים בפוטנציאל. אנחנו הורסים את "העולם היפה של הארמונות והמסחר", גם אם אף פעם עוד לא היה מושלם כלל וכלל. חיללנו בתים. הרגנו ילדים. שרפנו ערים. הפרנו הכנסת אורחים. הפכנו את הרחמים לחולשה ואת הכוח לצדק. חיללנו את מה שקדוש בין בני אדם - ואז אנחנו שואלים בתמיהה מדוע העולם נעשה מסוכן ומי פה נגדנו כל הזמן, ומדוע; ומי צודק ומוסרי יותר. היוונים מפליגים בעולם, פולשים לבתים ומחריבים ערים - ואז מפחדים מן האנשים שיעשו להם את אותו הדבר.

נכון, ישנן חברות שמכילות יותר רצחנות ופסיכופתולוגיה מאשר אחרות. אך בסרט התרבותי מזין את הברברי. זוהי נקודה למחשבה. כמו ב"אופנהיימר", האיום אינו רק אויב חיצוני אלא מנגנון ההרס המעודן שהאדם יצר כדי להגן על עצמו. כל שלב בהסלמה נראה רציונלי מקומית, והתוצאה הכוללת היא מטורפת. ואני חושב גם על מייקל קורליאונה ב"הסנדק".



לכן טלמכוס כה חשוב. כשהוא שומע על אכזריות היוונים בטרויה, הוא בוכה. התגובה הזאת אינה ביטוי ל'חולשה שמאלנית'. טלמכוס לא היה בלב הזוועות, ולכן הוא מסוגל לשמוע לפעמים את העובדות, בלי המיתולוגיה. הוא גם אינו לוקח חלק רב בטבח המחזרים. אודיסיאוס פותר את הבעיה בדרכו, לטלמכוס יהיו בעתיד פתרונות אחרים. הוא בעיקר מספק לאביו את המכשיר הנחוץ לביצוע משימת הדמים האחרונה שלו. הוא מסוגל לבכות על ילדיו של האויב, ולכן הוא ראוי לקבל את איתקה. על כן הסרט גם מסתיים בכל זאת באופטימיות. לא עוד: "עד הניצחון המוחלט". המעגל צריך להיקטע.

הכוחות השונים בסרט מבשרים לאודיסאוס: אתה אינך אל, אינך מרכז המציאות. אינך מלך נשגב מאדם ואולי אף מחיה. אבל אתה יכול לראות, כעת, יותר מכפי שראית קודם לכן, ההוויה כשלם נגלית לך, ושורש הטוב שבה. יוהרה; אסון; התוודעות; קתרזיס; גלות - סדר הדברים בטרגדיה היוונית הקלאסית.

אודיסאוס אומר לאתנה שהאלים מדברים בשפה שבני האדם אינם מבינים. אבל תשובתה היא: "האמנם? מי אינו מבין רעם, אש, חיוך של ילד, יבול? ומי אינו מבין כאב, דם ומוות?". אולי האלים אינם אילמים כלל; העולם מדבר דרך היופי, הגוף, הכאב, האהבה, הטבע והמוות; אך אנו דורשים ממנו בטעות תשובות מילוליות-רעיוניות, סיפור מיתי, לאומי ודתי, שבו אנו הגיבורים, וכשבט או אדם נבדלים, עומדים במרכזו.

אדם יכול פוטנציאלית להיות ענו ולראות את ליבת העולם הזה, הטוב שבו - נתינת חיים וחמלה; לראות באופן אנושי אדם אחר, בעל חיים, גם אויב נורא. אפילו אם אנטינואוס צריך למות, כי נהפך אנוכי ומסוכן מדי - אבל זה בגללי, אודיסיאוס. הציוויליזציה כבר התחילה לקרוס, גם המערכת האקולוגית. ואנחנו הם גויי הים. לאן פנינו כעת? והאם נצליח לזהות זאת, ולפעול בזמן?

לחלק הראשון של הכתבה >> לחצו כאן
« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
דניאל תמנה - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
 
חיפוש בארכיון החדשות
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לבחור שנה וחודש וללחוץ על כפתור החיפוש)
   
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Saltiz
1סולטיז הסרט
ציון גולשים
9.1/10
Stitch Head
2פרנקי והמפלצות
ציון גולשים
9.0/10
Mutiny
3נקמה בלב ים
ציון גולשים
8.7/10
ציון מבקרים
3.0/5
Coyote vs Acme
4לוני טונס מציגים: קיוטי נגד אקמי
ציון גולשים
8.6/10
ציון מבקרים
3.7/5
What Marielle Knows
5מה שמריאל יודעת
ציון גולשים
8.6/10
ציון מבקרים
3.5/5
טריילרים חדשים
The Hunger Games Sunrise on the Reapingמשחקי הרעב: זריחה על האסיף Cycle of Timeמחר יהיה טוב The Wedding Entertainerהבדחן Ali G Who Iz Iעלי ג'י: אני מי?
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט
Xאוהבים לחיות ב Seret?לחצו ועקבו גם באינסטה!
Xאוהבים לחיות ב Seret?פרגנו בלייק והישארו מעודכנים גם בפייס!