"אהרוג את עצמי מחר", אומר גיבור "להבה מהבהבת" ("The Fire Within"), סרטו המפורסם של הבמאי הצרפתי לואי מאל ("מעלית לגרדום") מ-1963. סיפורו הטרגי של משורר אובדני שתר את פריז בניסיון למצוא סיבה לחיות השפיע על קולנוענים רבים לאורך השנים - מווס אנדרסון ועד יואכים טרייר ("ערך סנטימנטלי"). אי אפשר שלא לשוב ולהיזכר בו במהלך הצפייה ב"בעבודה" ("At Work") - סרטה של ולרי דונזלי, שזכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה בשנה שעברה. גם כאן, מבקש סופר מתחיל למצוא מוזה וסיבה לחיים, אף במחיר ויתור מוחלט על כבודו. ככל שמתקדם הדיוקן האינטימי הזה, מתגלה הפער בינו לבין "להבה מהבהבת" - לא רק הגיבור מתקשה למצוא את דרכו כאן, אלא גם היצירה כולה.זהו סיפורו של פול (בסטיאן בוליון, "לעזוב יום אחד") הפריזאי, צלם מקצועי שזנח את ההצלחה והכסף מאחור בשביל לעשות את מה שתמיד רצה - להפוך לסופר. אך ארבע ספרים לתוך הקריירה הקצרה שלו והעורכת מטעם ההוצאה לאור (וירג'יני לדוין, "מים קרים") כבר אובדת עצות, כשיצירותיו המהורהרות של פול מצליחות עם קהל המבקרים אך לא מושכות את הקהל הרחב. בעודו נשלח לכתוב את ה"מגנום אופוס" שלו, נישואיו של הסופר מתפרקים וגרושתו וילדיו עוברים למונטריאול שבקנדה. בלי בית, עבודה קבועה, הסמכה מקצועית או חברים תומכים, הוא פונה לשלל עבודות פיזיות מזדמנות – משיפוצניק ועד אינסטלטור – שישאירו לו זמן להמשיך ולכתוב. אלו גם מזמנות לחייו פרספקטיבה חדשה על עולם שמעולם לא עניין אותו - זה של מעמד הפועלים.
פרסומת
כשהיא מתבססת באופן חלקי על ספרו האוטוביוגרפי של הסופר והצלם פרנק קורט, דונזלי בונה את דמותו של פול כאדם שקט ודיכאוני, שנמצא בתהליך מתמשך של התבודדות. זה מסרב להסביר לסובביו מדוע לקח על עצמו את דרך החיים הזו - בעודו מקבל עוד ועוד פניות באפליקציה מתווכת, מעין "אובר" לעבודות מזדמנות. במהרה נכנע הסופר למעמדו החדש כ"עבד מודרני" ולא שואל שאלות מדוע הגיע למצב שכזה. מבחינתו, כל ג'וב חדש הוא הזדמנות נוספת להשראה יצירתית, כשהוא בוחן בדקדוק את תגובותיהם של אלו המעסיקים אותו למראהו ותפוקתו, וחוקר את הלך הרוח של אלו שעובדים לצדו - רובם מהגרים חסרי כל.תיאור שכזה מזמין נגיעה רחבה יותר בפוליטיקה חברתית, משבר ההגירה הגדולה שאירופה חווה במילניום הנוכחי וכיצד העידן הדיגיטלי נרמל עוד יותר את הפערים הסוציו-אקונומיים. היוצרת לא מפתחת מספיק את הפן העלילתי הזה, ומרבית הביקורת מצומצמת לקריאה בין השורות. עצם העובדה שסיטואציית ה"עבד" ו"נוגש העבדים" שמתגלה מול הקהל לא משמשת את דונזלי לנסח אמירה ברורה על מצב העולם ב-2026, אלא יותר בכדי להמשיך ולפתח את הדיוקן הפסיכולוגי של הדמות הראשית, מלמדת דבר או שניים על סדר העדיפויות של "בעבודה".
קשה להגיד שהבחירה הזו לא נמצאת בעוכריו של הסרט. כשהוא נע באופן אפיזודיאלי בין עבודה אחת של פול לבאה בתור, מאבד "בעבודה" לא פעם את הקצב, מעדיף לפרט לפרטי פרטים רגעים ספציפיים (לדוגמה, עבודת גיזום במרפסת עירונית) על פני קידום העלילה וחותר אל עבר רגעי שיא צפויים מראש. אלו שיגיעו לסרט כדי לקבל ערך מוסף מסוים לא ימצאו אותו כאן.ובכל זאת, לא מדובר כאן ביצירה חסרת פשר. צופים שהתמודדו עם מחסום כתיבה או מוזה שנעלמה יזהו פה את הקשיים עמם מתמודד פול ויבינו את הבחירות הרנדומליות שזה עושה רק כדי למצוא בחזרה השראה. על כך יש לתת את הקרדיט, בין היתר, לצילום החונק של אירינה לובצ'נסקי (כל חדר כאן ממוסגר כ"כלא" עבור הגיבור) ולעבודת המשחק המשכנעת של בסטיאן בוליון – שחקן שבילה את 15 השנים האחרונות בעבודה טלוויזיונית וקולנועית מקומית מתמדת, עד שקשה כעת לפספס את נוכחותו בסרטים הצרפתיים הגדולים שיוצאים אל העולם.סרטה של דונזלי אולי לא ייזכר כאחד מהניצחונות המוצלחים ביותר שיצאו מפסטיבל ונציה, או כדוגמה לדרמה צרפתית משכנעת ואפקטיבית, אך כל יצירה שמבקשת מהקהל להסתכל - אפילו לרגע - בחלקיה השקופים של החברה, דווקא בעידן מנוכר יותר ויותר, ראויה להערכה ועידוד. "בעבודה" הוא בהחלט מקרה שכזה.
בעבודה (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות