חוליגן אמריקאי: ביקורת עונה שנייה

חיכיתי זמן רב לפני שניגשתי לעונה הראשונה של "חוליגן אמריקאי". למרות המלצות רבות של הסובבים אותי, הפרמיס של מוקומנטרי בסגנון "פשע אמיתי" המנסה להוכיח את חפותו של תלמיד שצייר אברי מין זכריים על רכבי המורים נשמע לי, ובכן, אידיוטי למדי. כמה שטעיתי. העונה הקודמת הוכיחה את עצמה כאחת הסדרות המבריקות, משעשעות, וכן גם עמוקות, שנראו בשנים האחרונות על המסך הקטן ולמרבה השמחה העונה השנייה מצליחה אף להתעלות על הישגי הקודמת.

אם עלה בי חשש של כיצד יצדיקו היוצרים באופן מתקבל על הדעת את העובדה שפיטר וסם התחילו לחקור פשע בית ספר נוסף, היוצרים (האמיתיים) דן פראולט וטוני יאסנדה פשוט שילבו את הצלחת העונה הקודמת בעלילת הסדרה. העונה מתחילה לאחר שנטפליקס רכשו לשידור את העונה הקודמת (בעולם הפיקטיבי של הסדרה) לאור הצלחתה ברשת ומעניקים לה שיפוץ קוסמטי. מבול ההצעות לפיטר וסם זורם והם מחליטים לבסוף לבחור לחקור סדרת פשעים של אדם המתכנה "פורץ הגללים", שגרם למגפת שלשולים המונית בתיכון קתולי בוושינגטון לאחר שהכניס חומר משלשל ללימונדה.

כמובן שהכל מתועד ועלה לחשבון אינסטגרם מיועד שפתח פורץ הגללים, שלאחר מכן ביצע עוד שתי מתיחות צואה שהשאירו את התלמידים בטראומה וחשש תמידי. אם זה נשמע מגעיל, אז זה נכון. הפרק הראשון דורש סיבולת מסוימת, אבל כפי ש"חוליגן אמריקאי" כבר ידעה להוכיח לנו בעונה שעברה חקירת הפשע, הלכאורה מטופש, חושפת רבדים עמוקים ומעניינים בהרבה על הנוער בימינו.

למעשה, לדעתי אין סדרה שתופסת טוב יותר את העידן הנוכחי של הרשתות החברתיות, בו הכל מתועד, מתויג ועולה באופן מידי לרשת. הפרטיות נעלמת, השיימינג בכל מקום ומה שלא מצולם כאילו כלל לא קיים. היופי בסדרה היא שהיוצרים משתמשים בפייסבוק, אינסטגרם, יוטיוב, ווטסאפ וכד' ככלי אינטגרלי בקידום החקירה, כשהמראה שמשתקפת מכך על החברה האמריקאית אינה דידקטית אלא היא חלק בלתי נפרד מהאופן בו בנויה הסדרה. בעונה הזו הנער עליו הופל התיק הוא קווין מקליין, נער שבעבר היה אהוד ופופולרי אך לאור תקרית צואה מצערת בילדותו הפך לעוף מוזר בבית הספר. היוצרים (האמיתיים והפיקטיביים) מצליחים בכל פרק להראות כיצד ניתן להפיל את החשד כל פעם על דמות אחרת שרמזים רבים מוכיחים את אשמתה ובאותה מידה גם לנקות אותה מחשד זה. סוגיה זו מרפררת לסדרות הפשע האמיתי הדוקומנטריות שמראות כיצד אנשים חפים מפשע יכולים לשבת בכלא למרות (ואולי בגלל) המערכת המשפטית.

[*]

כל דמות שאנו פוגשים בעונה השנייה היא עגולה ולא הסטראוטיפ שחשבנו עליה במבט ראשון. קווין הוא אולי עוף מוזר, אך יש לו חברים טובים ועולם פנימי עשיר משלו. מלך הבית ספר, הכדורסלן המצליח דימרקוס טילמן, קרוע בפנים בגלל המחשבה שכל האהדה כלפיו היא רק בגלל מה שהוא ולי מי שהוא. היוצרים פראולט ויאסנדה נוגעים בעצבים חשופים בחברה האמריקאית של בדידות, תפירת האשמות שווא, פערי מעמדות כלכליים וחברתיים ותחושת תלישות קיומית וכל זאת כשהם לא שוכחים לרגע לתבל הכל בהרבה הומור מוצלח ובבניית עולם אמין והתפתחות עלילתית מותחת ומסקרנת.

המרכיבים האלו הופכים מבחינתי את העונה השנייה של "חוליגן אמריקאי" לסדרה הטובה ביותר שמשודרת כעת בנטפליקס, שזוהרת מעל הפקות נוצצות ויקרות ממנה מאחר ויש בה לב אמיתי, כתיבה מצוינת ויצירת סיפור שהוא בו זמנית מקורי ומוכר, נמוך ועמוק ובעיקר מוצלח ואפילו מרגש.