האהבות שלנו ביקורת סרט

סרטו של אבי נשר "האהבות שלנו" עוסק בשלל סיפורים שמתרחשים לפני וב-7 באוקטובר 2023. קראתי בשנים האחרונות שלל תסריטים שמנסים להכיל ולעכל את אירועי אותו יום מקולל ולטעמי נשר הצליח לספר את הסיפור אודותיו באופן לא נצלני ומעורר כבוד. זהו בעיניי אחד מסרטיו הטובים ביותר של נשר, כפי שסרטיו האפלים של הבמאי כמו "פעם הייתי" ו"חטאים" הם מהמוצלחים שלו. נדמה שב"האהבות שלנו" האפלה בולעת את הגיבורים לתוכה ולא ברור עד הרגע האחרון מי ייחלץ ממנה, אם בכלל. זהו סרט שאולי יעזור במעט בהליך הריפוי שהחברה שלנו עוברת מאז אותו יום.נשר נוהג תמיד לספר כמה סיפורים במקביל. כמעט ואין אצלו גיבור בודד אלא צבר של דמויות שלכל אחת מהן יש סיפור וכמו פאזל הן מייצרות תמונה של החברה הישראלית על כל גווניה וההיסטוריה שלה. אם מדובר בלוחמי אצ"ל או בעולים שהגיעו לדרום הארץ או חבורת נהנתנים בתל אביב של שנות ה-70. הסרט נפתח ב-6 באוקטובר 2023 ולפני הצופה מוצגים גיבורי הסרט: איש יס"מ לשעבר (שלום מיכאלשווילי בתפקיד נהדר) מצוי במאבק משמורת עם אשתו על שני ילדיו. שוטרת (מגי אזרזר) מתלבטת איך להציג את בת זוגה (הדס ירון) לאמה השמרנית (אוולין הגואל). יניב ביטון גם הוא מגלם שוטר אשר עומד ממש בקרוב לעזוב את הארץ עם אשתו ההרה ולהצטרף לעסק משפחתי בצרפת. שתי נערות (קים אור אזולאי) וחברתה הדתייה (דניאלה גימפל בתפקיד פשוט מצוין) מחליטות לצאת למסיבת הנובה. בסיפור הנוסף מחליטה אישה (לנה פרייפלד) לעזוב את בעלה (ליאור מילר) ולעבור לקיבוץ שנמצא ממש על גבול רצועת עזה לגור בדירה משלה. 7 באוקטובר יטרוף את הקלפים עבור גיבורי הסרט והם ייאלצו להילחם על חייהם וגורלם ישתנה לעד."האהבות שלנו" שייך לסרטים שהצופה מוגדר בהם כיודע כל. ממש כמו בסרטו של אוליבר סטון, "JFK תיק פתוח" הצופה יודע מה קרה באותו יום נורא ועדיין כשעל המסך הופיעה הכתובית עם אותו תאריך ארור מצאתי את עצמי נדרך בכיסא ומחכה לרע מכל. תחושת האימה רק הלכה וגדלה. נשר מביים ביד אמן את סצנת הגעת מחבלי הנוח'בה למסיבה בנובה שם נהרגו כמות בלתי נתפסת של מבלים ביחד עם אנשי כוחות הביטחון שניסו להגן עליהם. עוד לפני כן מצלם נשר את קו הגבול ומראה כמה היישובים קרובים אליו. הוא מדגים את תחושת הספר (הפרונטיר) הקיימת בכל אזור עימות באשר הוא ולא יכולתי שלא להיזכר בסרט המופתי "המחפשים" ובסצנת הטבח של בני האומה האמריקאית במתיישבים במוניומנט ואלי.יש טענה הגורסת שניתן להגיב (אם בכלל) לאירועים טרגיים רק אחרי שעובר מספיק זמן מאז התרחשותם. מעבר לשאלה מי קובע מהו "מספיק" זמן, לטעמי חובתה של תרבות להגיב לאירועים מכוננים - יהיו טרגיים אשר יהיו. הקולנוע כחלק מהתרבות מנכיח לצופה בוויזואליה את מה שקרה ומאפשר לו להתעמת עם העבר ולא לשכוח או להשכיח אותו לרגע. נשר משחזר בדקדקנות ובאפקטיביות את רגעי הרוע והפחד וגם את הרגעים הקטנים של הגבורה.שלל הסיפורים משתלבים זה בזה ובסופו של דבר הופכים לבבואה של מה שחוקר נשר בסרטיו במשך שנים - אותה ישות חמקמקה הנקראת מדינת ישראל על כל גווניה. הסרט מנסה להימנע ככל האפשר מפוליטיזציה ומביקורת (שבכל זאת חודרת פה ושם) ומתרכז בלספר סיפור. נשר הוא אשף בכך והוא מגדולי המספרים של הקולנוע הישראלי. לרוץ ולראות.

האהבות שלנו Our Loves חדש 2026

עצמאות Tell Me Everything 2026

גבעה 338 Hill 338 2026

מכולת Youthful Grace 2026

חינה אמריקאית American Hina 2026

שמיים וארץ Heaven and Earth 2026

חיים ללא כיסוי Life Without Credit 2026

ברנינג מן Burning Man 2026

על כלבים ואנשים Of Dogs and Men 2026

10 קילו קוקאין 10 Kilos 2025