סמוך על סול: ביקורת עונה 6

מהו הקו שבין טוב ורע? האם יש בכלל קו שכזה שחצייה שלו מסמלת את דרך האין חזור בנפשו של אדם? האם יש דרך לכפר על טעויות העבר, על המסלול שבחרת בחייך, על ההחלטות הקטנות שנדמות כמעט מקריות ובלתי חשובות בדרך, אך בחירה בהן סוללת בסופו של דבר את דרכך בחיים? אם סדרת האם "שובר שורות" שרטטה מסלול אלים ואכזרי בו אדם מתמסר לחלוטין לצד הרע בנפשו, לכאורה בשם אלטרואיזם (העזרה למשפחתו) אך למעשה לשם צבירת כוח וכסף ("עשיתי את זה בשביל עצמי", אומר וולטר לבסוף), "סמוך על סול" בדרכה הערמומית והמורכבת יותר, וגם האנושית יותר, צוללת אל מעמקי הנפש האנושית של גיבוריה ובודקת מה הפך אותם למי שהם, האם יש בכוח המחילה והחרטה לגבור על הדרך בה צעדו והאם יש בכוחה של אהבת אמת להאיר את הפינות החשוכות בנפש שלנו.

העונה השישית והאחרונה של סדרת המופת, שיצרו וכתבו וינס גיליגן ופיטר גולד ברמת גימור קולנועית ותשומת לב לפרטים הקטנים שטרם נראתה במסך הקטן, עסקה ביתר שאת בתמות האלה כשהיא קושרת את כל קצוות העלילה שנותרו פתוחים (מותם של האוורד, נאצ'ו ולאלו, השאלות לגבי היעדרותה של קים מעתידו של סול, הפיכתו הסופית של ג'ימי מקגיל לסול גודמן), קופצת לעתיד העגום וחסר הצבע של סול כג'ין טקוביק המנסה לברוח מהרשויות ומעברו שאינו מניח לו ושל קים שחיה חיי פרברים מדכאים וחסרי ריגוש בניסיון להעניש את עצמה על טעויות העבר, וסוגרת מעגל עם הופעות אורח של וולטר וג'סי, לצד סיום סיפורם המשותף של ג'ימי וקים.

אם עד לעונה זו יכולנו להזדהות ולהיות בעד ג'ימי מקגיל, שרק "מחליק" פעם אחר פעם, אך כוונותיו בדרך כלל טובות ויש לו מצפן מוסרי בדמות קים שמונע ממנו לחצות את הרוביקון באופן שאין ממנו דרך חזרה, שלוש נקודות מפנה בעונה הזו שקשורות לקים מסיטות אותו לחלוטין מהדרך ומחזירות אותו אליה חזרה. הראשונה היא כשקים עוזבת אותו לאחר מות האוורד והבנתה כי מערכת היחסים ביניהם רעילה זה לזו. מאותו רגע עלילת "סמוך על סול" מסתיימת וקופצת במונטאז' אחד להיותו עורך הדין הנכלולי סול גודמן, אדם שבורח מעברו, ממצפונו, מאהבתו הנכזבת.

[*]

הרגע השני הוא שיחת הטלפון שלו עם קים לאחר שנים של נתק בה היא מבקשת ממנו להסגיר את עצמו ומנתקת. הידיעה שאין לו דרך לחדש את הקשר איתה, מוציאה אותו להשתוללות חסרת רסן בה הוא מבצע סדרת גניבות מתוחכמות אך ורק בשל בצע כסף, ולבסוף מבצע גניבה מאדם חולה סרטן (כן, כמו וולטר ווייט) שמובילה למפלתו. הרגע השלישי הוא רגע הכפרה. בדרכו לנסות ולסחוט את דרכו להטבה נוספת בתנאי המאסר, קורה הדבר האחד, היחידי בחייו, שגורם לשינוי. קים עושה את הדבר שסול לא חושב לעשות עד לרגע הזה – מתוודה מרצונה החופשי על נסיבות מותו של האוורד ומסכנת את עצמה כדי לחיות בשלום עם עצמה. הידיעה שקים סיכנה את עצמה מרצונה החופשי ואף חשופה לתביעה אזרחית עצומה, מחזירה את סול באחת לימיו כג'ימי מקגיל. הוא מבקש מבית המשפט לפנות אליו בשם זה ומבצע מהלך שמנוגד לכל האופי הסול גודמני ומתוודה על מניעיו האמיתיים למעשיו וכל זאת כדי לזכות במחילתה של קים. הסיכוי לחידוש הקשר בין השניים, הנוכחות שלה בחייו, גם אם יהיו עד לשארית ימיו בכלא, עדיפה על חיים חסרי אהבה ואמת, בהם נפשו כלואה בסבך השקרים והזהויות שבנה לעצמו.

שלושה פלאשבקים מופיעים בפרק האחרון בסדרה. בשניים מהם מעמת סול את הדמויות שפגש לאורך דרכו העקלקלה בשאלה מה היית עושה אם הייתה לך מכונת הזמן, שהיא בעצם שאלת חרטה על טעויות העבר. בעוד מייק עונה כי הוא מצטער על היום בו לקח שוחד לראשונה, סול עונה לו כי היה חוזר לעבר ומבצע השקעות שהיו הופכות אותו למיליארדר. "זה הכל? כסף", שואל אותו מייק, "מה עוד יש"? עונה לו סול. יש עוד הרבה: ממותו של צ'אק, דרך זה של האוורד ועד החבירה לוולטר שתוביל למפלתו הסופית. אבל כל עוד סול לא יתעמת עם עברו ויכיר בטעויות שעשה, כל עוד ה"חרטות" שלו יהיו חומריות בלבד, הדרך לנפילתו ולאיבוד נשמתו ואובדן אהבת חייו תהיה מהירה.

כל עוד סול מסתכל על העולם בעיניים חומריות, מחפש את התחמון הבא, את כיפוף החוקים לטובתו, הוא אולי הרוויח עושר רב, אבל יאבד לבסוף הכל וימצא את עצמו בסוף דרכו במכולת אשפה, מאבד את שאריות כספו האחרונות. "אין לי אף אחד", הוא מודה בפני המאבטח בקניון בווידוי, שהוא חלקו הכרה בבדידותו ובטעויות שהובילו אותו לכך, אך למעשה עוד מעשה רמייה שנועד להסיח את דעת המאבטח משוד שמתבצע. הלשון החלקלקה של סול שאומר לעורך דינו "אני תמיד מנצח", אכן מובילה אותו להצליח להשיג את הדיל הטוב ביותר שראתה השופטת מימיה – 7 שנים בלבד בכלא על מגוון העבירות העצום שביצע לאורך השנים – אבל מה יהיה לו לאחר מכן? אף אדם שמאמין בו, שום חרטה או כפרה אמיתית על עוונותיו, רק המשך חיים חסרי צבע ופגומים מוסרית כפי שהיה לו בעת מנוסתו.

משמעות השם סול גודמן הוא It's all good man, המעטה ששם לעצמו עורך הדין כדי לברוח מעברו, להעמיד פנים שאם יעבור מספיק זמן יום אחד ניתן יהיה לשכוח מכל מה שקרה, כפי שהוא אומר לקים לאחר מותו של האוורד. אך סול גודמן הוא גם נשמה של אדם טוב, האדם שהיה בעברו בצלו של אחיו, שתמיד יראה בו כ"ג'ימי המחליק" וירגיש עליונות אינטלקטואלית ומוסרית כלפיו. בפלאשבק השני מספר סול לוולטר על "חרטה" בשל פציעה שנגרמה לו לאחר תחמון שעשה בצעירותו בנפילה מכוונת על הקרח עבור כסף. וולטר משיב לו "אז תמיד היית כזה".

כך גם רואה אותו אחיו צ'אק, אך אנו יודעים שג'ימי לא היה תמיד כזה. הוא נטה להחליק פעם אחר פעם, אך בסיס כוונותיו היה טוב פעמים רבות. נכון, הוא עיגל פינות אבל נלחם את מצוקתו של החלש כפי שעשה למען קורבנות בית האבות סנדפייפר. לכן כשהוא עומד לשבור שורות לחלוטין ולחנוק את הקשישה שמגלה את זהותו האמיתית, המילים "בטחתי בך" שהיא אומרת לו עוצרות בעדו, מחזירות אותו לעברו, למי שיכול היה להיות, לו רק היה בוחר בדרך אחרת.

האפשרות לבחירה כזו, לחרטה האמיתית שבחייו, עליה הוא לא מתוודה, מגיעה בפלאשבק השלישי שמחזיר את ג'ימי למפגש עם אחיו. בעוד צ'אק מבקש לסייע לו ואומר לו כי אם אינו אוהב את הכיוון שחייו הולכים אליו ביכולתו לבחור בדרך אחרת, ג'ימי בוחר לתקוף אותו. במקום לקבל את הסיוע של אחיו, הוא נקלע לאותו מעגל של משחקי כוחות, שמגיע מחוסר האמונה בעצמו אל מול אחיו הגדול והמוסרי שהולך בתלם ומצליח. אותו מאבק יוביל למותו של אחיו ויהיה הקש הראשון שמוביל את ג'ימי בדרכו אל לב האפלה. זו החרטה האמיתית, זו שמכונת זמן לא יכולה לתקן.

[*]

ג'ימי מבין לבסוף שאם רוצים להימנע מחרטות העתיד, יש לבצע את השינוי בהווה, בדרך הפעולה שלו, במה שהגדיר אותו לאורך השנים, במכניזם שמנצל את המערכת ואת יכולותיו הוורבליות לטובתו, אך בו בזמן מכרסם את נשמתו ומנכר או גורם למותם של כל מי שהיו קרובים אליו. בפעם הראשונה בה הוא בוחר בדרך של האמת, הוא יכול לטהר את נשמתו, לפתוח לראשונה בפני עצמו ובפני אחרים את רגשות האשם על מותו של צ'אק והכי חשוב – לזכות בהערכתה של האדם היחידי שראה את הטוב שבו והאמין בו, האדם שהוא אכזב פעם אחר פעם – קים. כשהוא נושא בפני אלמנתו של האנק את אחד מהנאומים בהם הוא מתמחה כעורך דין ערמומי, הוא טוען כי עשה את שעשה בשל פחד על חייו לאחר חטיפתו בידי וולטר וג'סי. אך רק לבסוף כשהוא משיל את כל המגננות, הרמיות והמשחקים שהוא רגיל לבצע כל חייו, הוא נושא פעם אחת בלבד נאום שכולו אמת. "הייתי יותר ממשתתף שפועל מרצונו החופשי", הוא מודה בנאום בבית המשפט.

ביקום של "שובר שורות" ו"סמוך על סול" יש שכר ועונש. דמויות שבצע הכסף והכוח סנוורו אותם, ישלמו על כך בחייהן. יש משמעות למעשים שאתה מבצע ויש להם תוצאות. רק חרטה אמיתית ורצון לשינוי, הבנה וקבלה של הטעויות שעשית והדרכים הלא נכונות בהן בחרת, יכולים להוביל לשינוי. כך קים לאחר הווידוי על האוורד תוכל לפלס את דרכה אט אט חזרה לעולם עריכת הדין וסיוע למוחלשים בו היא מצטיינת, כך ג'סי יכול לצאת לדרך חדשה באלסקה וכך גם ג'ימי אמנם יבלה את שארית חייו בכלא (86 שנים במקום 7) אך יכול למצוא מזור לנפשו ולשמור על קשר עם קים. מערכת היחסים הזו שעמדה במרכז הסדרה היא הלב הפועם שבה. הסיגריה שהודלקה בפרק הראשון של הסדרה, חוזרת על עצמה גם במפגש האחרון של השניים. בעתיד בשחור-לבן של שניהם, היא מוארת באור אדום, מכניסה צבע לחייהם, אולי אפילו מציתה את אש האהבה מחדש, אותה אש שביכולתה לכלות את טעויות העבר ולהאיר דרך חדשה, טובה יותר.