טד: ביקורת סדרה

רק אלוהים יודע איך סת' מקפרלן מוצא מספיק זמן ובדיחות מטופשות כדי ליצור בקצב שהוא יוצר. עם לא פחות מ-22 עונות של "איש משפחה", עוד 20 עונות של "אבא אמריקאי", 3 של סדרת המד"ב "האורוויל" (שרבים משחקניה גם מככבים בסדרה "טד"), שני סרטי "טד" מוצלחים ואחד "מיליון דרכים להתפגר" מוצלח פחות – הוא ממצב את מעמדו כאחד היוצרים הקומיים הפוריים והמשפיעים של המילניום הנוכחי. בסדרה החדשה שלו "טד" הוא חוזר לדמות הדובי החביב אותו הוא מדבב, שהביאה את שני שוברי הקופות הגדולים שלו, ומוכיח כי ההומור האבסורדי והגס נותר אבל נוספה לו גם בגרות ולב גדול.

למי שלא זוכר, בשנת 2012 יצאה הקומדיה על דוב הצעצוע שהתעורר לחיים בעקבות משאלה של הילד ג'ון בנט. הוא ליווה את הצמד כשג'ון (מארק וולברג) כבר בן 35 והשניים עדיין מבלים את זמנם בעישון באנגים, צפייה בסרטים מטופשים וחברות ילדותית שלא ממש התבגרה. "טד" היה ללהיט ענק עם הכנסות של כ-550 מיליון דולר (פי 10 מתקציבו) והוביל לסרט המשך מטופש ומצחיק לא פחות שהצליח פחות בקופות.

כעת חזר מקפרלן לבובה בעלת הפנים המתוקות והפה המלוכלך ומה שנראה על פניו כניסיון לסחוט עוד קצת מהלימון המצליח, מתגלה כסדרה מצחיקה בקול רם, בוגרת יותר מהסרטים, עם דמויות שקל להתחבר אליהן ורוח ניינטיזית שכבר נשכחה מהטלוויזיה בת ימינו. כן, יש ב"טד" בדיחות גסות, לא מעט סצנות בהן מדברים השניים על פורנו, סמים ואוננות (כולל הבדיחה האדירה – ג'ון: "הכומר אמר לי שאם אני מאונן כל הקרובים המתים שלי מסתכלים עליי מגן עדן". טד: "איך זה בדיוק גן עדן בשבילם"?) אבל גם יש בו נשמה אמיתית שמפיח בה מקפרלן, כמו זו שהפיח בדובי שקם לתחייה (וחושב שהוא ישו באחד הפרקים).

העלילה מתרחשת בשנת 1993) שנים אחרי שטד קם לתחייה, הפך לסלבריטי וככל סערה תקשורתית נשכח לתהום הנשייה. ג'ון (מקס בורקהולדר בן ה-27 במציאות) הוא תיכוניסט בתול בן 16, אמו סוזי (אלנה אובך המעולה, "אופוריה") היא אישה יראת שמיים, תמימה וטובת לב ואביו מאטי (סקוט גרימס, "שולחן לחמישה") הוא יוצא וייטנאם שמרן שמייצג גבריות רעילה עם נשמה טובה אי שם מתחת. כשלהורים נמאס מכך שטד מבזבז את זמנו בבית, הם שולחים אותו לבית הספר התיכון לצד ג'ון שם הוא יסייע לו בחוויות גיל ההתבגרות. יחד איתם גרה גם בת דודתו של ג'ון בלייר (ג'ורג'יה וייגהם) שמהווה את קול ההיגיון בבית המטורלל וגם את הדמות, שכאה לימים אלו, מציבה תגובה להומור הממש לא פוליטיקלי קורקט שאוהב מקפרלן, שיורד על בני מיעוטים ומוגבלויות שונות בדמותו של טד ובמיוחד בדמות של אב המשפחה.

לא כל הפרקים אחידים ברמתם, אבל אלו שעובדים מצליחים לשלב בין ההומור הנונסנסי של מקפרלן שכולל דיאלוגים אבסורדיים שמאירים נושאים לא מדוברים בחיי היום יום, רפרנסים תרבותיים רבים (כולל אזכור קורע לסרט "לחיות" שגרסה חדשה שלו עלתה ממש במקביל בסרט "אחוות השלג") וכאמור הומור שהוא ממש לא PC. יתרה מזאת, מקפרלן מצליח סוף סוף ליצור דמויות אמיתיות עם עומק, שאכפת לצופה מהן, ולא רק רצף של גגים ורפרנסים שההומור שלו פעמים רבות חוזר עליו, מה שגרם ל"איש משפחה" עם השנים להפוך לסדרה לרפטטיבית ומתישה.

מי שאהב את סרטי "טד" וההומור של מקפרלן יזכה כאן למנה גדושה שלהם (למרות שלא מספיק, 8 פרקים מותירים את הצופה עם טעם של עוד), מי שמתגעגע לסדרות ניינטיז יקבל את הפתיח המתקתק, החמימות המשפחתית והתזכורות לימים ש"אלאדין" ו"פארק היורה" שלטו בקופות ומי שפשוט רוצה סדרה קומית גסה ומתוקה בו זמנית עם דמויות שיכבשו את הצופה בקלות "טד" היא פאסט פוד מוצלח שבא בול בטוב בימים כאלה.

הסדרה "טד" זמינה לצפייה החל מ- 12/01 ב- yes VOD. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן