Veep: ביקורת עונה 6

העונה השישית של "Veep" שהסתיימה השבוע עמדה בסימן סלינה מאייר פוסט הבית הלבן. בפעם הראשונה בסדרה אנו רואים את סלינה והצוות הלא מוצלח שלה מחוץ למוקדי הכוח, לאחר ההפסד של הנשיאה הראשונה בבחירות.

אם מישהו חשב שרמת היוהרה, התיעוב ההדדי, התחבולות והעקיצות שחברי הצוות מפזרים זה כלפי זה תרד, אז הוא טעה בגדול. נדמה שאפילו במונחים הסרקסטיים ושונאי האדם של "Veep" העונה הזו הגיעה לשפל (או שיא) בהתנהגותן של הדמויות השונות בה. החל מסלינה שמגיעה לפסים פליליים של ממש בניסיון לגייס תורמים לספרייה הנשיאותית שלה, שנדמה שאיש לא מעוניין בה. דרך ג'ונה שבתפקידו כחבר קונגרס צובר כוח בלתי צפוי וגורם להשבתת הממשל עד לנפילתו הקשה והצפויה, דן שהופך לכוכב תכנית הבוקר, גורם לסילוק המנחה הקבועה ולבסוף מאבד את משרתו וגארי, שלרגע אחד לאחר שסלינה מחרבת את יום הולדתו , נדמה כי יאזור אומץ ויתעמת מולה, אך ברגע שלאחריו הוא חוזר למקומו הבזוי.

[*]

העובדה כי יוצר הסדרה והכותב הקבוע שלה ארמנדו יאנוצ'י לא נטל חלק בעונה השישית מורגשת, ולמרות ש-"Veep" שומרת על מעמדה כסדרה עם כמות הפאנצ'ים השנונים הגבוהה ביותר לדקה, עם קצב היסטרי, סאטירה מושחזת ודיאלוגים עמוסים להתפקע, נדמה שמשהו בסדרה החל קצת למחזר את עצמו. העובדה שאין כמעט דמות חיובית אחת להזדהות איתה (למעט ריצ'רד החביב ומייק מקלינטוק הדובר הלא יוצלח שגם דמותו מושפלת פעם אחר פעם לעונה עד לפיטוריה), הופכת את "Veep" לסדרה קומית שגורמת קצת למועקה, ולא קיומית מהסוג של "לואי", אלא יותר מהסוג שגורם לך לרצות להתקלח לאחר הצפייה בה.

ג'וליה לואי דרייפוס ממשיכה להיות אדירה בדמותה של סלינה, שגם את הרגעים הבודדים בהם היא מתנהגת בחביבות לצוותה או לבתה קתרין, היא מצליחה לחרב עד לסיום הפרק ולנקוט בקו אגואיסטי בו הטובה היחידה שעומדת לפניה היא שלה והמטרה היחידה שלה בפוליטיקה היא האדרת שמה. גם יתר חברי הקאסט מתאימים ככפפה לדמותם ומשלימים את צוות השחקנים הקומי הטוב ביותר בטלוויזיה היום, מה שמתבטא בזכיות האינסופיות של הסדרה בפרסי ה"אמי". אבל בעידן בו סדרה כמו "Master of None" מצליחה להגיד משהו משמעותי על החיים שלנו, ועדיין לגרום לנו להזדהות ולחבב את הדמויות שלה, "Veep" נותרת מיזנתרופית למדי, מצחיקה מאוד, אבל לא הרבה יותר מגוחכת או מוקצנת מהמציאות אותה אנו חווים עם ממשל טראמפ.

נשיא ארה"ב החדש והמטורלל הפך את העונה השישית של הסדרה להיפך המוחלט מאסקפיזם קומי – היא לא יותר משיקוף של המציאות המטורפת מאי פעם ולפתע סלינה לא נראית כבחירה כל כך רעה לנשיאות. סיום העונה בו היא מכריזה על התמודדותה מחדש לאור חשיפת מגעיה לשחרור טיבט, מציב אותה מול המועמד דמוי טראמפ שנבנה מול עינינו לאורך העונות – לא אחר מג'ונה שרץ לנשיאות על גב התיעוב לממסד.

לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן