ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

״ערך סנטימנטלי״ הוא סרט מסוג אחר. יש בו הרבה סצינות תקריב של המצלמה על כל אחד מהשחקנים והוא נוטה להיות סרט פילוסופי-פסיכולוגי על נפש האדם בתוך יחסי משפחה. סרט מעניין ועמוק.

“צבעי הזמן״ הוא סרט מעניין ביותר ואף לרגע איננו משעמם. במרכז הסרט , אדל, הדמות הראשית מובילה את התפתחות הסרט, במקביל לנציגי המשפחות אשר ירדו בית מאמאה ה - 19 וצריכים להחליט מה לעשות איתו. יש דגש רב על האמנות במאה ה- 19, וכמו כן, דגש על ההתפתחויות הטכנולוגיות המאה ה -20. הדמויות מעניינות, הדיאלוגים שנונים וכל הרעיון לסרט מעניין ביותר. כדאי מאוד לצפות בסרט.

צפיתי בסרט ״משמרת מאוחרת״ בקולנוע. זהו סרט דקומנטרי (כמעט) על עבודתה האינטסיבית של אחות בבית חולים. מתאים בעיקר לאחיות או לאנשים המתעניינים בבתי חולים. אפשר לוותר.

הסרט על מריה מונטסורי שיצא רק לאחרונה לאקרנים, הוא סרט המתמקד בעיקר בחייה של ד״ר מריה מונטסורי, אחת הרופאות הבודדות שהצליחה לסיים לימודי רפואה באיטליה בתחילת המאה ה - 20, כאשר, רק גברים יכלו לסיים לימודים באוניברסיטה, בוודאי, כאשר מדובר בלימודי רפואה. הסרט מתמקד פחות בשיטת החינוך פורצת הדרך שלה. זהו סרט המתאר את קשיי חייה של אישה משכילה הדוגלת בחופש ולכן איננה מעוניינת להתחתן עם אהוב ליבה כדי שלא תיהפך לרכושו. בנוסף, היא משלמת מחיר יקר ביותר בכך שהיה עליה לעסוב את בנה יחידה כדי לפתוח בית ספר ברומא, הדוגל בשיטת הלימוד שלה. מריה מונטסורי היא דוגמה לקשייה של אישה משכילה בחברת גברים משכילים כמוה, והמחיר היקר ששילמה כדי לחיות על פי עקרונותיה.

סרט מאגש על הגירה והבעיות שהיא מביאה איתה; על נדיבות יוצאת דופן; על דעות קדומות כנגד מהגרים; על קידמה מול חיים בעבר. סרט צנוע על חיים צנועים ועל תכונותיהם של בני אדם הגורמות סגל למי שהוא אחר. סרט מעניין ונוגע לחב

הסרט ״הזדמנות שניה״ הוא סרט עם עומק אשר מתאר בתחילתו משפחה אמריקאית לא ממש מתפקדת ובת עשרה מרדנית במיוחד. לאט, לאט, מתגלה הטרגדיה שקרתה במשפחה. באופן יוצא מן הכלל, האב, אשר מתחיל להשתתף בחוג דרמה קהילתי אשר עומדת להעלות את המחזה השייקספירי, ״רומיאו ויוליה״. מאותו הרגע, יש הקבלה בין מה שקורה בסרט ובין עלילת המחזה. המשחק מעולה; הנושא מעניין; הטיפול בבעיה שמטרידה את המשפחה מטופל באופן רגיש. יש מתח בסרט, והעלילה מתקדמת יפה וכל הסרט, על מופעיו שמתגלים לאט, לאט, מעניין, מותח ונוגע. כדאי מאוד לצפות בסרט.

כך יש לביים סרטים! הסרט ״לפני שהכל יגמר״ הוא סרט יוצא מן הכלל. הנושא אנושי, ההתלבטויות מוסריות והסרט ערוך באופן מצויין. הסרט עוסק בשאלות של נאמנות לדנמרק בסוף מלחמת העולם השניה, כאשר דנמרק תחת הכיבוש הנאצי. המשחק, ההתלבטויות, האנושיות, הקשרים בתוך המשפחה ועם הקהילה, הם הבסיס לסרט זה. סרט מדהים ששם רף גבוה מאוד לאיך צריך לעשותתולביים סרטים. אל תוותרו על הסרט. הוא שווה כל דקה שתצפו בו.

סרט מרגש בו מראיינים את הדלאי למה ה -14, וגם מספרים את סיפור כיבושה של טיבט על ידי המשטר הסיני האכזרי, אשר בהשתלטותו על טיבט רצח מיליון טיבטים על לא עוול בכפם. הסרט עשוי היטב ומעביר מפיו של הדלאי לאמה את עיקרי התורה הבודהיסטים דרך המדיטציה. הסרט מתאים מאוד לכל מי שנוגע בעולם הבודהיסטי, מיינדפולס ומדיטציה.

״הפסנתרניות״ הוא סרט יפה ומרגש על שתי אחיות תאומות, ולשתיהן כישרון נפלא לנגינה בפסנתר. כאשר מתגלה בעיה, אשר מאיימת על נגינתן, ויש משבר של ממש, הן מוצאות דרך יוצאת דופן להתגבר על הבעיה. הסרט מתאר מערכת יחסים נהדרת בין שתי האחיות התאומות, כאשר במציאות, זה בדרך כלל לא המקרה, ואחיות תאומות רבות ביניהן על תשומת לב ההורים. היכולת הזאת לאהוב אח או אחות ויחד למצוא פתרון לבעיה קיומית, היא יוצאת דופן ומרגשת. בנוסף, יש פסקול מאוד יפה של מוסיקה קלאסית. כדאי מאוד לצפות בסרט.

׳מסייה אזנבור׳ הוא סרט יפה וכתוב היטב על חייו של הזמר וכותב השירים, שארל אזנבור. פרט לתאור חייו של הזמר, אשר הגיע לצרפת כמהגר מארמניה, יש בסרט תאור מאוד יפה של הקשר שנוצר בין שארל לאחותו אאאידה. זהו קשר קרוב ואינטימי עם אחותו אשר עומד בכל מהמורות החיים של הזמר ואחותו. אאידה קוראת את שארל כמו ספר פתוח, והוא מספר לה הכל, בלי פילטרים. כמו כן, יש בסרט גם תאור של אמן אשר מחוייב לאמנותו במאה אחוז. נשותיו וילדיו הם טובים ויפים, אך לא נמצאים במרכז חייו של אזנאבור. הדחף של שארל להגיע לפיסגה ולהוכיח את עצמו לעצמו ולאחרים, שהוא כותב שירים מצויין וזמר מפורסם הוא דחף שאינו ניתן לכיבוש. זוהי מהותו של שארל אזנאבור.

המסר בסרט ברור ומתאר את האונס שעברה סטודנטית בידי המרצה שלה. הסרט מתאר די בבהירות איך אשה מרגישה אחרי אונס ואיך האירוע רודף אותה. במובן הזה זה סרט ״Me Too״. הסרט מתאר איך אשה מאגישה אחרי אונס. כך, בוודאי, הרגישו הנשים אותן אנס הנשיא המביש, משה קצב! עם זאת, נשפה בסרט שיטחית וגסה, ואינה מתאימה בין שתי נשים אשר לומדות לדוקטורט בספרות. יש פער בין הדמויות להין השפה בה הן משתמשות, בעיקר כשנשים מדברות על גברים. גם המרצה שלא קיבלה את המשרה בה חשקה באוניברסיטה מדברת בשפב שטחית וגסה. העומק היחיד בסרט היא החברות בין אגנס ללידי. שם אפשר לראות רגשות אמיתיים ועומק ביחסים. כלומר עומק ביחסים מתאפשר, לפי הסרט, רקבים נשים. הגברים טובים רק לבקס. זוהי נקודת מבט יחודית של כותבת התסריט, אנווה ויקטור.

למרות הפירגון באתר שלכם לסרט ״חייו של צ׳אק״, לא הבנתי למה היו אנשים שנתנו ציון 10 לסרט זה. אומנם יש בו תובנות יפות לגבי החיים ומשמעותם, אבל, לא ברור איך בדיוק פרק 3 הפותח, קשור לחלקים 1+ 2, אדר בהחלט מסבירים את צמיחתו של מ׳אק במציאות שנוצרת. המסקנה היחידה שאפשר להבין בסרט זה הוא שלכל דבר בעום יש סוף. כל דבר בעולם יגיע לסוף: חייכם של אנשים; חוויות; העולם. הכל יגיע לסופו.

הסרט ״הצמה״ הוא סרט מעולה על האופן בו נשים במקומות שונים בעולם צריכות לתפקד כדי להתפרנס, כדי לגדל את ילדיהן וכן כדי ללמוד איך להסתדר בחברה כשאין לך שום כסף; נשים שבוחרות להיות עצמאיות עם אינסטינקט נכון מה צריך לעשות כדי לשרוד בעולם אשר מתנכר לך. הסרט מחבר בין נשים מהודו, מקנדה ומאיטליה ביד אומן ובאופן מאוד מרשים. הסרט מקסים.

סרט מעניין ומשחק טוב, אבל, לא שווה את ההייפ סביבו.

סרט שונה מהרגיל. אם מתמקדים בפילוסופיה מאחורי הסרט, אפשר להנות. העלילה די שגרתית, אבל הרעיון מאחוריו הוא שכולנו שופטים אחרים על פי איך הם נראים ובמה הם עוסקים. הנה אדם ללא משפחה שהמקצוע שהוא בחר לעבוק בו או שנאלץ לעסוק בו הוא ניקוי שירותים בטוקיו. עלפניו, אילו חיים יש לאדם כזה? והנה אנחנו פוגשים אדם שחייו מלאים לגמרי. הוא קורא ספרים ברמה גבוהה, מצלם תמונות של תופעות אשר מהדהדות בו. חייו מלאים ומעניינים וכולם טורחים להזכיר לו כמה הם מעריכים את עבודתו הקשה. זוהי דרך יפה של החברה לומר לגבור הסרט שכדי שאדם יהנה בשרותים, הם צריכים להיות נקיים ולהבריק. יש תקדורת הדדית בין האינדיבידואל לבין החברה וזה דבר יפה.

הסרט ״מעשייה אמריקאית״ הוא סרט חכם אשר מראה עד כמה התקינות החברתית מחייבת אנשים, במקרה הזה, סופר, לכתוב על נושאים לגביהם יש קונצנזוס. אם סופר יכתב על נושאים ובעיות שאין לגביהם תקינות חברתית, הספר לא יתקבל. השאלה, אם כן, עד כמה, אנחנו, בני האדם, כותבים או מדברים על מה שבאמת מעניין אותנו או שכדי להצליח, על אדם לכתוב על נושאים עליהם יש לבני אדםדעה נחרצת. אחרת, אדם לא יצליח. כל הסופר בסרט לא מצליח, עד שהוא הופך להיות כמו כולם וכותב על מה שמצפים ממנו.