ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

מצד אחד - זוג עורכי דין, עם דירה משלהם, וחדר לילד שמבושש להגיע. מצד שני - זוג צוענים, גרים בקרוואן עם חמשת ילדיהם, במחנה קרוואנים המאכלס צוענים כמותם. מצד אחד - זוג עורכי דין, עם פרנסה קבועה, וחיים בורגניים שלווים למדי. מצד שני - זוג צוענים, הוא עושה הובלות ברכב הלא ממש גדול שלו, פרנסה לסירוגין, היא מגדלת את הילדים. עורך הדין נקרא להגן על הצועני בעקבות איזו הובלה כנראה לא חוקית שהפכה לתאונה. אחר כך מתברר שהצועניה בהריון. הם לא רוצים את הילד שיוולד, אבל הם קתולים, הם לא עושים הפלה. ואיכשהו מתבשלת עסקת חילופין, אלה יקחו את הילד שיוולד, ואלה יקבלו כסף לכיסוי חובותיהם וקניית רכב הובלות חדש. איך זה יעבוד? האם זה יעבוד? והרי זה לא חוקי. סרט כמעט קאמרי, משחק מאופק, נוגע ללב. והסוף? לכו לראות בעצמכם. כדאי

דרמה עצובה בעיקר. סיפורו של ילד שנמסר למשפחת אומנה בהיותו בן שנה וחצי, כשאמו מתה ואביו מצא עצמו חסר אונים. המשפחה האומנת אוהבת אותו כאילו היה משלה. המפגשים החודשיים עם האב, במרכז הטיפולי, לא פוגמים בשגרה. הוא אפילו קורא לאם האומנת אמא. אלא שאז האב התאושש, ומבקש לקבל את ילדו בחזרה. על הכאב והיכולת לוותר. על טובת הילד - מהי בעצם? ועל הברירה האכזרית בין משפחת המוצא למשפחה שאתה כבר מכיר. מומלץ מאד

מארי שנמסרה לדודתה בהשאלה, בהיותה בת שנתיים. הדודה שלא היו לה ילדים משלה גידלה את מארי כבתה, בלי להסתיר מיהי אמה מולידתה. ואחר כך החזירו ההורים האמיתיים את מארי לביתם אבל היא נשארה לתמיד בלי בית באמת, בלי שורשים. כן, היה לה הכל בביתם של ההורים החליפיים. כל הצעצועים, וכל האוכל, וכל הבגדים. אבל משהו היה חסר. הקול ששמעה כשהייתה תינוקת הידיים שחיבקו אותה ופתאום כבר לא. והידיעה שאמה ויתרה עליה. ויתרה עליה. הסרט הזה עוסק בשבוע שלאחר חתונתה של מארי, השבוע של שבע הברכות, שבכל יום חוגגים בביתה של מישהי אחרת מן המשפחה, האחיות, האמהות, ולאט לאט צפים ועולים כל הרגשות והפחדים שהיו כבושים. סרט יפה ועצוב. מומלץ להגיע עם חבילת טישו. משחק מצוין של השחקניות והשחקנים. כל המשפחות אומללות כל אחת לפי דרכה. וגם זאת. מומלץ מאד

זוכרים את "בית הנייר"? כי אם שכחתם, הרי שכוכב הסרט - אלברו מורטה - מוכר לכם כ"פרופסור" מן הסדרה ההיא. גם רמת האמינות של הסרט, ממש כמו של הסדרה. משהו אבד בדרך בין הכוונה לעשות סרט מתח על המאבק בסחר בנשים ותינוקות, לבין התוצאה. סיפור מופרך לחלוטין. אבל היי- אם אהבנו את סופרמן, איך לא נאהב את הגיבור הזה, שעוסק בחפצים אבודים, ומצליח, לבדו לעקוב ולמצוא מיהי האם של גופת התינוק במזוודה, להבריח אותה פעמיים מידי שוביה, לבדו! ולהציל אותה מחיים כקורבן סחר ואלימות. העיקר שהתכוונו

רעיון מבריק, ביצוע פושר למדי. אלכסנדרה, צרפתיה העובדת בשלוחה בטוקיו של קרדיט פרנס, נוכחת בזמן רעידת האדמה שפגעה בכור הגרעיני בפוקושימה. בלבול, הוראות סותרות מהנהלת הבנק - יהיה פינוי מאורגן, או שכל אחד לנפשו?, בעלה המודאג הנמצא בהונג קונג, שני ילדיה שאיתה בטוקיו וכן או לא צריכים להתפנות. הצוות הזר בבנק, שהיא אחראית עליו, הצוות המקומי שגם עליו היא אחראית. כל אלה יכולים היו להיות בסיס לסרט מרתק ומעניין. אלא שהביצוע, כאמור, בינוני למדי. ורמת האמינות, ובכן, לא משהו בכלל. סרט שמבטיח, ולא ממש מקיים.

נניח, רק נניח,שאת יכולה להזמין ולקבל בדיוק, אבל בדיוק את גבר החלומות שלך. במראה, בקול, במחשבה, בהכל. ולא רק שהוא מותאם בדיוק, אבל בדיוק למה שאת רוצה, הוא גם לומד מהן ההעדפות שלך, ומתאים עצמו לאורך הזמן שאתם יחד. רק ש - הגבר המושלם שלך הוא רובוט. לא רואים עליו. למעט מתי מעט, אף אחד לא יודע שהגבר המושלם הזה הוא רובוט. ושאת בניסוי, האם לרובוטים דמויי אדם מגיעות זכויות כמו לבני אדם. חוות הדעת שלך מהניסוי תשפיע. יש לך שלושה שבועות ליהנות מהגבר המושלם שלך. תקחי? לא תקחי? את רוצה אותו לתמיד? מעורר מחשבה, מהנה, מבדר שווה כל רגע

סרט לא משהו, רובו Voice Over, המתאר לנו את מה שאיננו יכולות לראות, כי אינטריגות ופוליטיקות קטנות ומחשבות, קשה להעביר לתמונות. הסיפור, כדרכו של בלזק, מבריק, עוסק בהבדלי המעמדות, בשאיפה "להתקדם" בחיים, במעמדה של העיתונות, ושל העיתונות הקנויה. לא, לא המצאנו דבר, אבל להעביר את כל אלה לסרט, משימה כבדה, כבדה מדי על כתפיו של התסריטאי והבמאי, ואפילו ז''ראר דפרדייה, בתפקיד משני, לא מצליח להפוך את הסרט הזה לראוי. הנה - חסכתי לכם. לכו לסרט שאפשר באמת להנות ממנו.

סרט שכולו מחמדים. ממתק נפלא לימי הקיץ. נערה צעירה שעתידה להסתמך על מערכת הרווחה הצרפתית, גנבת רכבות קטנה, מגיעה לעבוד באחד מבתי האופנה היוקרתיים בעולם, תחת חסותה של התופרת הראשית בבית האופנה. דיור, אם תרצו לדעת. כדאי מאד.

עצוב ומדמיע, וגם מרתק ומעודד, הכל יחד, וביפנית. אם יחידנית המתבשרת כי זמנה קצוב בגלל מחלקת הסרטן, אוספת כוחותיה כדי למצוא את אבי הילדה שיום אחד נעלם, כדי שבתה לא תשאר לבד, ועל הדרך, מציידת אותה בחכמה ואומץ ויכולות חברתיות ואישיות. כדאי מאד מאד

מאכזב. עם קאסט שכזה אפשר לעשות נפלאות ולא סתם סרט "מה גברים חושבים על נשים בגיל העמידה". כי נשים הן עניין הרבה יותר מורכב מאוסף קלישאות מיזוגני. חבל

סרט מצוין. נוגע ללב. מרגש לגמרי. מרתק. סרט חשוב ביותר. עשוי נפלא. אל תחמיצו

סרט שאין בו דקה אחת של מנוחה, על הימים שקדמו להחלטה האם להכנס למלחמה או למו"מ שסופו סוג של כניעה מבישה. ועל מנהיג אמיתי, שידע להחליט בזמן, גם כשלא היה ברור אם התוצאה תהיה נצחון מוחץ או (מה שנראה אז ודאי הרבה יותר) תבוסה נוראית. ואלמלא התרגום הלא לגמרי מוצלח, שלא לדבר על שגיאות הקלדה בכתוביות, הסרט הזה היה ממש, אבל ממש מצוין

סרט מצוין. עשוי טוב. אין בו רגע דל. משחק נפלא. סיפורה של מולי בלום (לא ההיא מיוליסס) שניהלה משחקי פוקר במאות אלפי ומיליוני דולרים, ונתבעה על ידי הרשויות. שווה כל רגע. (והיה ממש נחמד אם הייתי מבינה את כל מונחי הפוקר )

אין רעים לגמרי, אין טובים לגמרי. יש הרבה כאב והרבה חספוס. איך אשה אחת מזיזה הרים כדי שמישהו יעשה משהו. סרט חזק וטוב שאין בו רגע דל

סרט שקט, מהורהר. דרמה מהוסה, אך נוכחת וקיימת. סיפור שיש בו אהבה וחידלון. איש ואשה ואיש, ומה שביניהם. ארצות שונות, ניכור ורצון להתגבר עליו, מנהגים משונים (בעיני המתבונן). מורכבות היחסים בין אנשים. כדאי. אה - ואל תבואו רעבים!

כדאי כדאי ושוב - כדאי קצת עצוב - קצת מצחיק וחוזר חלילה, יהודים הנמצאים במחנה אונרא, עד שיקבלו רשיונות הגירה, תיכף אחרי מלחמת העולם השניה, ובינתיים "מסתדרים" לאט לאט נגול סיפורו של כל אחד ואחד מהם, סיפורים שבחלקם לא יאמנו, ובכל זאת. נאמר, בתחילת הסרט, כי הוא מבוסס על מה שהיה באמת. והחיים - הרי לא יאמנו. לכו.

סיפורם של זוג אנשים שרק בקשו להיות יחד. הוא לבן, היא שחורה. ובמדינות שונות בארצות הברית של אמריקה ערבוב הגזעים היה מעשה שלא יעשה ובעיקר - בניגוד לחוק. הם נישאים ומובלים לבית הכלא משום שעברו על החוק, ונאלצים להגר מביתם למקום בו זה בהחלט חוקי להיות זוג מעורב. אלא שהגעגועים הביתה מובילים אותם, בדרבון של האגודה לזכויות האזרח עד לבית המשפט העליון ולשינוי החוק. והם רק רצו לאהוב. סרט עדין ומינורי, ודווקא משום כך זעקתו / זעקתם רועמת. ובכלל - מעורר מחשבה כדאי

כל כך הרבה הפחידו אותי מהסרט הזה שממש דאגתי. אחרי הכל - סרט של כמעט שלוש שעות (הוסיפו לזה פרסומות וקדימונים והפסקה קצרה באמצע, והגענו בדיוק לשלוש שעות), אנשים שיצאו באמצע, אנשים שלא הבינו למה בכלל הלכו לסרט. סתם דאגתי. שלוש השעות חלפו ולא הורגשו, הסרט מצחיק, חכם, מרגש משהו, ולגמרי שווה צפייה. אל תחמיצו

סרט שאין בו דרמות גדולות, והוא כולו דרמה אחת גדולה. מינורי, עצוב, נפלא

האוסקר מגיע לו. קבוצת עיתונאים בבוסטון, בתוך הבוסטון גלוב, שחשפה את ההסתרה וההשתקה בתוך הכנסייה הקתולית, ובעיר בכלל, של התעללויות מיניות על ידי אנשי כמורה בילדים. הסרט נמנע, בחכמה יש לומר, מתיאורים גרפיים או סוחטי דמעות, ומתרכז בעבודת העיתונאים ובלחצים המופעלים עליהם. הקולנוע היה מלא עד אפס מקום כמעט, עניין נדיר במקומותינו. לכו לראות.

עשו טובה לעצמכם לכו לסרט אחר ארוך ארוך מייגע אבל צילומים נפלאים זהו ציון 4 - וגם זה רק לצילומים

מבוסס על ספר באותו שם. עשוי מצוין. מומלץ בהחלט. אזהרת גיל: למרות שהסרט "מותר לכל גיל" עשו טובה לילדיכם הצעירים ואל תקחו אותם לסרט ! (כמו שעשתה איזו אמא בהקרנה הערב). סיפורו של ילד שנולד בחדר, וזה כל עולמו. אין הוא יודע שאמו בעצם כלואה משום שהיא בוראת עבורו עולם שגבולותיו הם החדר הזה. מעורר מחשבה וחשוב ביותר

הסרט הכי חשוב שתראו השנה (כן, רק ינואר. אני יודעת) דמיינו לכן עולם שאין לכן בו מעמד, אתן רכוש בעליכן, הילדים רכושם גם כן, והם יכולים לנתקם מכן דמיינו לכן עולם שאתן לא נחשבות בו כלל דמיינו לכן עולם.. אחר כך חשבו על חייכן היום ואמרו תודה, כל בוקר, על כל שיש לכן תודות לאותן נשים שהיו מוכנות להקריב את בריאותן, את אורח חייהן, את חייהן כדי שלנו יהיו חיים כמו שיש לנו. דמיינו לכן, וזכרו - המאבק לא תם אבל התקדמנו כל כך הרבה

hש קומדיות צרפתיות, ויש קומדיות צרפתיות. יש קומדיות מצחיקות, מעודנות, כאלה שיוצאים מהן עם חיוך רחב על הפנים, כאלה ש"על החיים". ויש קומדיות סלפסטיק וולגריות, מאולצות, מצחיקות קצת, ואחר כך מעציבות (בעיקר על הזמן שבוזבז) "שעה של שקט" הוא סרט מן הסוג השני. וזוהי אזהרת צפייה.

ממתק מצוין של קיץ מצחיקצוב, נעים, אינטליגנטי לצאת עם חיוך בסוף הסרט

אשה אחת במיטב שנותיה - 50, בשיא הקריירה המקצועית שלה כמרצה מוערכת באוניברסיטה, שלושת הילדים כבר גדולים ומסודרים (בעצם, רק השניים הגדולים, הקטנה עוד מנסה להיות שחקנית, שזה לא באמת רציני), ויום אחד היא מתחילה לשכוח. אבל כולנו שוכחים בעצם, רק שהיא שוכחת הרבה יותר והרבה יותר מהר. ומתגלה שלמרות גילה הצעיר יחסית, היא לוקה באלצהיימר. וזה מפחיד. מפחיד אותה ומפחיד אותנו, שהגענו כבר לגיל. הסרט עשוי נפלא ומצוין והאוסקר לגמרי מגיע לה - לפלין. לכו לראות. לא תצטערו (אבל מפחיד, אני מזכירה!)

אז ככה - אם אהבתם (מאד) את ביג לובובסקי, לוק סטוק אנד טו סמוקינג בארלס, יש סיכוי שממש תאהבו את הסרט הזה. מתוחכם כזה. שמדברים בו הרבה כזה. מייקל קיטון הוא ממש (אבל ממש) הברקת ליהוק. אמה סטון מקסימה. אלא שאני שראיתי פעם (ויותר מפעם אחת) את תמונות קצרות של אלטמן, שמבוסס לגמרי על "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה" של קארבר (המחזה שריגן מנסה להעלות בברודווי), ושראיתי כבר את שני הסרטים שלעיל, חושבת שהוא סרט נחמד מאד. וזהו אפשר ללכת, אבל לא מוכרחים

קומדיה אמריקאית רומנטית קלילה, ודווקא של אנשים בשנות הששים לחייהם. כמה קצוות פרומים, כמה פירכות, אבל הסך הכל מהנה ומרנין וכיף לראות סרטים כאלה, בעיקר בימי מלחמות ומבצעים. לכו ותהנו

כל הסרט מלמלתי לעצמי (ולאחותי שישבה לידי): איזה מזל שאני כבר לא בצבא. איזה מזל. כך וכך עשרות שנים מאז, וכמעט דבר לא השתנה חוץ מהאבזרים הטכניים (לנו לא היו מחשבים אישיים) אבל היחס, הו היחס האישי / אנושי נשאר ממש כמו אז מומלץ בהחלט

במקרה הזה נכונה האמירה "הספר יותר טוב מן הסרט" לאין ערוך טוב יותר אם לא קראתם את הספר מן הסתם תהנו אם קראתם - לכו לסרט אחר.