סרט חלש.חולשתו נובעת מזה שהוא מוצג כמחזמר, וזה מוריד מהאמינות שלו.דוגמא:באמצע קונפליקט משפחתי, הדמויות מתחילות לשיר.כל השחקנים עושים עבודה טובה.לעומתם בולט בחולשתו השחקן הראשי שמגלם את אלטון ג’ון ,שהמשחק שלו מוגזם ולא אמין .
סרט יפה מבחינה ויזואלית ומבחינת המשחק המרשים של וויליאם דפו לוקח מספר דקות להתרגל לסיגנון הצילום התזזיתי שמאפיין את האישיות של ואן גוך.צילומי הטבע מקסימים.לא נתתי ציון 10 כי המוסיקה היתה נקודת החולשה של הסרט.נגינה של פסנתר שנשמעת כמו של פסנתרן מתחיל.הסרט דורש סבלנות שמשתלמת, והוא לא נוצר בשביל לבדר
שוב ושוב אני נופל בפח בעיקבות מבקרי קולנוע מלומדים.הסרט הזה זכה לכל הסופרלטיבים האפשריים,אבל אפשר לגמרי לוותר עליו.זהו כתב חידה ארוך ומתמשך, שמאלץ את הצופים לשאול את עצמם למה התכוונה הבמאית.צילום לא מרשים,משחק בינוני,ואף טיפת רגש.
סרט נוראי.אוסף של קלישאות,משחק גרוע,צילום קיטשי.התאפקתי לא לצאת באמצע.רון פוגל,ראינו את אותו הסרט ?
רוצו לראות את הסרט הנדיר הזה.זה בכלל סוג של נס שהוא מוקרן כאן בהקרנה מסחרית.הוא לא יחזיק מעמד יותר משבועיים,כי אין בו יריות,מרדפים,פצועים או הרוגים.הסרט הוא מסע של שני אומנים, לשם מפגש עם אנשים מהפרובינציה של צרפת.במפגש הם מתענינים בחיים שלהם במלוא האמפתיה,ומעניקים להם לאות תודה,מזכרת בדמות צילום ענק שלהם שמודבק על בניין במקום מגוריהם.סרט על המפגש בין החיים לאומנות.
סרט מאכזב.צילום שמעייף את העיניים.עלילה מונוטונית.דמויות שיטחיות.לשחקנית הראשית אין שום נוכחות מול המצלמה.פעם אחר פעם אני נופל עם הביקורות של "מביני דבר". לא מומלץ !
איזה סרט משעמם.בקושי החזקתי מעמד עד סופו רק בשביל להבין על מה הביקורות המהללות.מפוטרת שהולכת לשכנע את חבריה לעבודה שיוותרו על הבונוס שלהם כדי שלא יפטרו אותה.בכל פגישה היא מדקלמת את אותו טקסט ומקבלת תשובה של כן אני בעדך ,או לא אני צריך/ה את הכסף.כל זה מלווה בבכיות אין סוף של השחנית הראשית שמשחקת מעולה.בגלל המשחק שלה רהי מעניק לסרט ציון 6.סה"כ פיהוק מתמשך של שעה וחצי.