השעות

סרט מעניין ומלנכולי שגורם לך לחשוב הרבה תוך כדי צפייתו. בהתחלה יש "שלב גישושים" אך לאחר מכן הדברים מתחילים לקבל צורה והעלילה שואבת אותך לתוכה. 3 עלילות מקבילות של נשים שונות בתקופות ומקומות שונים אבל קו מחבר בין כולן.שלושתן אומללות בחייהן וכולן דו מיניות. וירג''יניה וולף היא סופרת באנגליה של שנות ה-20 שסובלת מבעיות נפשיות. סיפרה "מרת דאלווי" שבמרכזו אישה שמואסת בחייה ורוצה לסיימם, משפיע על שתי נשים בתקופות שונות. בתחילת שנות ה-50 לורה היא אישה עצובה נשואה ואם לילד קטן שחושבת להתאבד ביום בו בעלה חוגג יום הולדת. בתחילת שנות ה-2000 קלריסה חיה עם בת זוגה אך עדיין מנהלת קשר עם האקס שלה שהוא חולה באיידס וגם סופר שכתב ספר בהשראת " מרת דאלווי". את הקשר בין קלריסה, בן זוגה והספר שכתב ובין לורה , מבינים רק בסוף. בלי לנתח יותר מידי מדובר על סרט טוב ,שפותח דיון על שאלות פילוסופיות שקשורות לחיים ומשמעויותיו.

סרט עלוב. נקודה. לא מצטרף לביקורות הנלהבות. הסרט מתאר יום בחייהן של שלוש נשים בתקופות שונות ולקראת סוף הסרט הכל מתחבר. הסרט מתחיל בגימיק בימוי שהתסריט קופץ מתקופה לתקופה באותם אקטים משתלבים, אבל אחרי 5 דקות זה נמאס. שעה בתוך הסרט ואתה עדיין לא מבין מי נגד מי אלא ממש מנסה לחפש מתחת לאדמה רמזים פילוסופיים. ניסיתי לא להתעמק יותר מדי בחיפוש מיותר אחר הפלצנות ההוליוודית התורנית. ומשכך, אתה מגיע אל כתוביות הסיום ריק וממורמר. סרט מעייף, חלש, בלי שום דבר רציני "לקחת אותו הביתה". ציון - 3 - רק בגלל שלל הכוכבים שניסו להעלות את הסרט לרמה שתהיה שווה צפיה. לא יותר מזה.

תחושת אין מוצא, זהות מינית מבולבלת ומציאות חונקת. שלוש גיבורות הסרט השעות לא מכירות זו את זו, אבל הן מתמודדות עם אותן בעיות. חייהן קשורים ומשפיעים באופן עקיף אלו אל אלו. שלושתם ינסו במשך אותה יממה למצוא את הפתרון הנכון: מוות, בריחה שתפגע במי שאהוב עליהם, או השלמה עם המציאות. אל תחמיצו את "השעות" . בגלל המשחק המרגש (של כולן, אפילו ניקול קידמן) והתסריט הנפלא. סרט שנשאר אתך הרבה אחרי שאתה יוצא מאולם הקולנוע.

סרט מהמם ואיכותי המעלה נקודות רבות למחשבה, משחק מצוין של כל המציגים,אוירה מהפנטת,הנאה מובטחת למי שיתחבר לסרט.

סרט מעולה !! אני בהלם. חשבתי שיהיה הוליוודי דביק אבל ממש לא. חשבתי שניקול קידמן שחקנית גרועה והיא ממש לא. עוד יותר מתה על מריל סטריפ מאז אדפטיישן וגם פה היא מעולה. סרט הומם. משאיר אותך בלי נשימה.

סרט חזק בעוצמתו, זורם בצורה כה טבעית ופשוטה ונותן לך תחושה שאתה ממש בתוך הסרט.. המיזוג של שלושת הנשים נעשה בצורה יפה ובלתי צפויה. צוות שחקנים מרשים ביותר, אהבתי את צורת המשחק של ניקול קידמן בסרט הזה.. מקצועי ביותר, הבימוי, המוזיקה, הכל פשוט נותן תחושה של זרימה.

סרט חזק על תחושות ובטן. אותם דברים שאתה לא יכול להסביר וגם לא יכול להתעלם. שלושה סיפורים שקשורים ברמות שונות לנקודות מבט שונות מתקופות שונות אך מתמקדים באדם ובמורכבותו.

בימוי מעולה, צילומים מרהיבים, סיפור מעניין ומותח במידה. יש כאלה שירצו לראותו פעמיים בכדי לצפות בו כאשר הכל ברור ואז אפשר להתרכז בדיאלוגים ובהבעות הפנים ושפת הגוף

השחקניות ההוליוודיות יכולות להטעות לגבי העלילה, זהו אינו סרט הוליוודי טיפוסי, העלילה ממחישה בצורה מקורית את הרגשת הדיכאון וההתמודדות איתה ב- 3 גישות שונות. הסרט סוחף רגשות ונותן השראה להשקפת עולמנו,ואולי אפילו משנה אותה. אני חושבת שלא היה מזיק להוסיף קצת טעם לסרט משום שהוא קצת יבש, אך בהחלט מומלץ

אין ספק שהסרט עשוי בצורה מעולה, והמשחק טוב. אבל מה לעזאזל אתם רוצים ממני? אני לא הצלחתי להתחבר.

סרט מרגש וסוחף. 3 סיפורים שונים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו וגם מתחבר לכל השאר. בנוסף קשה לי להבין את אלה שלא העריכו את המשחק האמיתי, לדעתי מגיע אקסטרה קרדית לניקול קידמן שהלכה עד הסוף עם הדמות.

מרוח וגרוע מה כל ההתלהבות? הוא לא מחדש שום דבר סתם דרמה כבדה ומכוערת הסיבה היחידה שניקול קיבלה אוסקר זה בגלל שהאקדמייה התחנפה אליה בגלל שלא זכתה בשנה שעברה...האקדמייה מלוקקת ולא שופטת ת'שחקנים על פי משחקם וזה גרוע מאוד

הייתי בסרט עם סבתא שלי, שהיא בת 70+, ושתינו, מאוד, אבל מאוד התאכזבנו... נכון, העלילה מאוד מורכבת, אבל כמו שהיא מורכבת היא נמרחת, ואת ניקול קידמן בקושי רואים, ואם רואים, האף הענקי שהוסיפו לה תופס את כל המסך ואז לא רואים אותה.. איך היא זכתה באוסקר על זה אני לא מבינה, ממש אבל ממש לא מבינה... אם כבר נותנים אוסקר, זה לג'וליאן מור, ששיחקה בצורה מצוינת, ורואים שהיא מתחברת לדמות שלה. אם כבר נותנים אוסקר זה רק לה, אפילו לא למריל סטריפ, שהיא באמת שיחקה גרוע באופן טוטאלי! אבל לקראת הסוף, שראו אותה בגיל 80+, זה היה קצת צולע מצד המאפרים, כי למרות הקמטים שהוסיפו לה, אף אחד לא יאמין שהיא בת 80... אפילו השיער לא לבן, והפרצוף כמעט אותו דבר חוץ מכמה קמטים... למאפרים - צריך להוסיף לה 50 שנה, לא 10!

הסרט מאוד מיוחד, ניקול קידמן נותנת את ההופעה הטובה ביותר שלה בקולנוע, הסרט סוחף רגשית בצורה שאי אפשר לתאר, רק מתבוננים בעיינים של הילד ההוא, ופעמוני הלב מצלצלים, הסרט בקיצור חובה.

ישנו מסר עצום המלווה את הסרט: שהבחירה החופשית נתונה בידנו אך התאבדות (בסרטינו), הדחקה או התחמקות היא איננה בגדר בחירה אלא חוסר התמודדות. זוהי למעשה הקצנה של בעיות וקשיים שבשיגרה שעלינו להתמודד איתם. ואם אנו עטופים חום ואהבה ותהא בנו תקווה - אנו נחשוב חיובי יותר...

הסרט מוזר, ולא מוביל לשום מקום. העלילה לא מתפתחת לשום כיוון משוער ולא משוער. הסרט משוחק באיכות מעולה למרות התסריט הלא מובן ולא הגיוני.

חוויה קולנועית אמיתית,מישחק מעולה תסריט חכם,חובה ליראות!

סרט יפיפה ... רעיון יפה של פתיחת חלונות לכיוון החופש. המשמעות שלו, המחיר שלו ... מחיר הבחירה העצמית המודעת ... ממולץ.

אולי נתחיל מזה שחובבי פסי קול מוכרחים לראות את הסרט (או לפחות להקשיב לו), פסקול שעומד יפה בזכות עצמו. הסרט, כאמור, מורכב מ 3 סיפורים. הסיפור של מריל סטריפ היה קצת מעיק ופחות מעניין, מה עוד שהמשחק שלה היה מוגזם ומנייריסטי כמו תמיד. ג'וליאן מור היא הכוכבת האמיתית של הסרט. הופעה כמעט הירואית, מצליחה לשכנע בכל רגע שעוד רגע היא יוצאת מדעתה. קצת מוזר שהעניקו לקידמן אוסקר על תפקיד ראשי, כשיש לה בערך 30 דקות מסך.

אני הצלחתי לשרוד ולהישאר בסרט בחצי שעה הראשונה,אבל חוץ מהמשחק של ניקול קידמן אני לא האמנתי איך הסרט קיבל מועמדות לאוסקר, או איך הוא בכלל הגיע לקולנוע. סטיבן דולורי שהוא ידוע בלייצר זבל ממשיך במסורת, לדעתי אחד הסרטים הגרועים שהגיעו לקולנוע השנה.