דוגוויל-גירסת קצרה

פשוט חוויה . תיאטרון בקולנוע כמו שמציין הבמאי המעולה לארס פון טרייר . שילוב של צילום מיוחד בלי אפקטים ומה שמייחד את הסרט זה הפשטות , ולכן הדמויות הן עיקר הסרט . רגעים מותחים , רגעים מפתיעים והרבה קריצות לחיים האמיתיים שלנו . סרט מאוד מיוחד ושווה צפייה בהחלט .

סרט טוב. למרות תחושת הדז'ה וו שעולה ממנו שכבר היינו בסרט הזה, ואף על פי שניקול קידמן משחקת משחק קפוא קצת,טיפה לא משכנע, זה בהחלט סרט ששווה צפייה ולו רק בגלל צורת הצילום המינימליסטית המפתיעה ועצם העובדה שהוא מציב בפני הצופה בכזו פשטות ובוטות את המרכיב הנצחי הנמצא בכולנו - רוע (מזכיר קצת את בעל זבוב. ועוד רבים ...)

סרט מדהים! הבמאי הדני לארס פון טרייר באמת (כמו שמישהו כתב כאן) גורם לצופים לסבול, התפאורה באמת לא הזיזה בסרט הזה מכיוון שהוא היה כל כך שנון ומעניין פילוסופית ואינטלקטואלית, הסרט הוא בעצם כמו חידה, הוא מיסתורי מאוד עם רעיונות שאתם תצטרכו לפצח, התרשמתי מאוד מהמשחק של פול,וניקול. התסריט לדעתי הוא גאוני וקשה שלא להביע פליאה לנוכח הרמה הגבוהה שהסרט הזה לוקח אותנו.מה שמסקרן אותי זה מה יהיה בסרט השני לנוכח הסוף הקצת מוזר שלו. העצה שלי אליכם: אם ראיתם את הסרט ואחר כך הרגשתם הרגשה לא טובה בבטן של בילבול, תראו אותו שוב ושוב, ואני מבטיח שבסוף אתם תרגישו הנאה שלמה ממנו.

טוב, אז אני אתחיל דווקא מהנקודה הרעה שבגללו לדעתי הסרט זכאי רק ל9 מתוך 10 וזאת בכדי שהנקודות החיוביות הרבות יקלטו טוב יותר. אז ככה, רמת השחקנים (מלבד ניקול קידמן) היא ממוצעת מאוד והניסיון הרב של לזכות בזמן מצלמה קופץ לעין, כמו-כן קל מאוד לזהות את הקטעים בהם עשו "קטים" רבים ונאלצו להדביק אותם לסרט. הרעיון של הסרט והאופן בו הוא מועבר לצופה מדיהמה, נראה שהבמאי לקח את תלונות ההורים ש"הטלוויזיה אינה מאפשרת לילדנו להפעיל את הדימיון" והפך את זה לסרט המאתגר את הדימיון. לראות את חצי השעה הראשונה של הסרט זה כמו לראות רקדן אשר רוקד מאחורי זכוכית כאשר אינכם שומעים את המוזיקה, המראה המגוחך של שחקנים בקולנוע אשר פותחים דלתות דמיוניות או מסתתרים מאחורי קירות אשר אינן קיימות גורם לכם לחשוב שהכסף בוזבז לחינם אך במהלך המשך הסרט אתם שוכחים את מחסור התפאורה או בעצם משלימים אותה בעזרת דימיונכם. הנקודות הפילוסופיות הרבות אשר מועלות בסרט גורמות לכם לפקפק בדברים שנראו לכם ברורים. ניקול קידמן מתעלה על עצמה בסרט הזה. המשחק, או ליתר דיוק האופן שבו הבימאי הכריח אותה לשחק מעבירים את נקודות המחשבה באופן נוקב וברור. לדעתי הסרט מחייב צפייה שנייה בכדי להבין את נקודות המחשבה והרמזים אשר נתנים במהלך כל הסרט. מומלץ בחום!

פשוט ואו סרט מהמם אני פשוט יצאתי בהלם מתוך המופלאות והחוכמה והרמזים וניקול..פשוט מהממת כל פעם מפתיעה אותי מחדש . אךן סרט קשה אך מעורר מחשבה עמוקה על הרוע והטוב ועד כמה האינסטינקט האנושי יכול לשלוט באדם ויכאב לאחרים מבלי רחמנות.עוד פעם סרט מדהיםםםם למי שאוהב לחשוב להתעמט עם המיציאות.מומלץ בחום!

עם כל הכבוד, ויש כבוד, זה הסרט הכי גרוע שראיתי בחיים שלי. יכול להיות שהסיפור מעניין אבל העטיפה הרגה את הסרט. אין מוסיקת רקע, אין צילומי חוץ, אין כלום חוץ מסיפור. היינו חמישה זוגות בקולנוע שלושה נרדמו ואנחנו עזבנו באמצע (פעם ראשונה בחיים) בקיצור קשה קשה....

הסרט הוא פילוסופיה טהורה, עד כדי כך שהבמאי ויתר על התפאורה. הכל קורה במישור האנושי. אני משער שקשה להבין את הסרט האמיץ והאכזר הזה (קידמן, כמו ביורק לפניה, הודיעה שהיא לא מתקרבת יותר לעבודה עם פון טרייר אחרי ההתעללות שהיא עברה על הסט), בלי לראות אותו כאמירה היסטורית החורגת מדעתו של הבמאי על הוליווד. גרייס מייצגת את הנצרות, והגישה של הבמאי היא ניטשיאנית מובהקת. הבנתם את זה, הסרט נראה אחרת לגמרי. אני לא בטוח שקל לצלוח את שלוש השעות שלו בלי להבין את ההקשר הזה. על כל פנים, העובדה שאנשים כמו פון טרייר קיימים גורמת לי להרגיש קצת יותר בטוח בעולם המפורר הזה.

סרט נהדר לדעתי, לקח לי זמן להכמנס אליו, אבל אחרי כמה דקות כבר לא שמים לב לבמת התאטרון השחורה ומתחילים לחיות את דוגוויל העייריה, הדמיות שם בנויות נפלא, וניקול ממש חביבה שם, אני מאוד אהבתי, זה לא סרט קל לצפיה, אבל הוא געיוני ברעיון, הוא לחובבי קולנוע באמת ולא מי שמחפש את ניקול בבידור קל..

הסיפור שמתרחש בסרט בהחלט מעניין. התפתחות מערכת היחסים בין המארחים למתארחת בעל כורחה,(או ההתדרדרות שלה) בהחלט מהווים בסיס מצויין לסרט מרתק.אבל הבחירה של הבמאי לצלם את הסרט על בימת תיאטרון שחורה ובאופן מינמליסטי ביותר לא מוסיפה דבר לסרט ועבורי גם הייתה משעממת.יתכן שאם הדיאלוגים ורמת המשחק היו מדהימים לא הייתי שם לב לכך. זה לא קרה, המשחק בהחלט סביר אבל לא מעבר לכך. הסרט בהחלט מעורר מחשבה.

מי שמחפש בידור שאינו מצריך מחשבה שלא ילך!זה סרט לאנשים שאוהבים לסבול כדי להבין דבר מה. בעצם לארס פון טרייר אוהב שהצופים יסבלו בסרטיו! לפחות כמו הגיבורה הראשית של הסרט שסובלת וסובלת וסובלת... עד ש...הסוף מפתיע ולכןהוא פשוט קתרזיס אדיר למרות המשמעויות המתרידות שלו על טבע האדם.אחד הגיבורים בסרט מודה בשם הבמאי שהסרט אינו אלא אילוסטרציה- הפשטה פילוסופית, אם תירצו משל. כך שהסרט מתאים למי שלא מפחד מאילוסטרוציות שכאלה אשר ישאירו אותו עם מחשבות ותהיות לעוד מספר ימים אחרי שהסרט נגמר.

הסרט הכי גרוע שאי פעם ראיתי (אי אפשר לקרוא לזה סרט בכלל) כל הסרט הוא על במת תאטרון, פשוט משעמם ולא מעניין בכלל!!! לא מומלץ, חיכיתי שהסרט יגמר כבר!!!

סרט יוצא מן גדר הרגיל מאוד מעניין, גורם לצופה לחשוד ולחשוב מחדש בנוגע לכל מה שחשב לגבי בני אדם עד כה. סרט קשה ודורש המון ריכוז והבנה. מומלץ בחום רב לא לפספס!

כחובב סרטים מושבע וכן הצגות הגעתי לסרט ללא קבלת כל מידע לגביו עד הפסקה של הסרט התלבטטתי מספר רב של פעמים אם לקום וללכת. זהוא סרט שעשוי יותר כמחזה ואין להשוותו לכל סרט אחר שראיתי, לאחר ההפסקה ועד לסופו מתחילים להפנים את רצונו של המחזאי לגבי האימרה שברצונו למסור. בסוף הסרט המסר רק מתחיל להקלט, זהוא סוג הסרטים שנותן לך לחשוד מספר ימים לאחר ראייתו על הדברים הקטנים לסיכום , כדאי אך לקהל מסויים בלבד.

סרט מאד מאד שונה.הצגתו כעל במת תיאטרון עושה אותו ייחודי ומשחררת את הצופה מהתעסקות בפרטים טכניים עוזרת לעשות פוקוס על הבעיה החברתית עצמה המוצגת בסרט.כן קשה לנו לתת ללא תנאי! סרט "שמוציא" אותנו משלוותינו וגורם לנו לרצות/להצטרך לחשוב פנימה עלינו כפרטים מחד ועלינו כחברה מאידך.כמעט סרט חובה לטעמי. בהחלט שווה צפייה לא קל אמנם אבל זה לא אומר לוותר עליו!

סרט גרוע! משעמם פלצני ופשוט חרא! שלא תעיזו ללכת.

סרט פשוט מדהים. הוא רק מוכיח, כי ניתן לעשות סרט טוב בחדר 10 על 10, בלי אפקטים, ולמראית העין לא קורה כלום! שהאמריקאים ילמדו איך עושים קולנוע איכותי. לא מתאים לכל מי שלא אוהב להתעמק יותר מדי, הסרט דורש התעמקות. פשוט גאוני. כבר מזמן לא ראיתי סרט כ"כ טוב.

הסרט יוצא דופן ודי מיוחד אני אישית לא כל כך אהבתי את הבימוי התיאטרוני.

בדיוק ביום שהלכתי לראות את הסרט היה לי שיעור על קולנוע אקספרסיוניסטי, ועל ההשפעות של פון טרייר. אני ממש שמחה עם התזמון , כי אחרת אני חושבת שגם אני הייתי מתעצבנת על התפאורה, התאורה והצילום, ולא מבינה את המטרה שלהם. קולנוע אקס' אמור להיראות ככה, הוא אמור להיות רחוק מהמציאות, כי הוא אמור להביע את הנפש האפלה, ולא את המציאות שלנו. הסרט נכנס לי לתוך הלב, הראש, והמחשבות, ועדיין לא יצא. מעולה!

"יש דברים שחייבים לעשות לבד" [ניקול קידמן בתור גרייס, בדוגוויל, החדש של לארס פון טרייר קצת אחרי הסוף המדהים]. עם כל המסרים אודות טבע האדם, חסד וסליחה, כוח וחולשה, פילוסופיה, מוסר ומניפולציות חברתיות ופרטיות יצאתי, אחרי כמעט 3 שעות של סרט נעדר תפאורה, ודווקא השורה הזו נתקעה לי בראש. ניקול קידמן מדהימה, מדהימה עד כדי כך שהסרט הופך לפחות קשה לצפיה. מדהימה עד כדי כך שאתה נוטה לחשוב שאולי המסר שלה צודק. אולי יש להסתכל רק קדימה, ולא אחורה. אולי אין לשפוט אנשים על חולשתם, לקבל אותם כמו שהם, גם כשהם מזיקים לך. מדהימה עד כדי כך שכל מה שאתם רוצים לעשות כל הסרט הוא לחבק אותה ולהגיד לה שיהיה בסדר. והסוף יערבב לכם את המוח כל כך מהר שלא תספיקו להתגונן ותתפסו רגישים, חשופים לנעיצת המסמר שיפזר לכם את כל הערפל הורוד והכואב. לא כל אחד יכול לראות את הסרט, אמליץ לראות אותו רק לאחר שקראתם ביקורות וראיתם פריוויוז. בשיר הסיום של הסרט אני בטוח שגם אתם תשארו לשבת מצומררים דקות ארוכות. אבל יש דברים שחייבים לעשות לבד.

סרט חובה לאנשים חושבים. בנוי כתיאטרון מצולם , לא הייתי נותן לו ציון גבוה באלמנטים הקולנועיים שלו אך כסרט חברתי, נוקב ומעורר מחשבה הוא מעורר כבוד. מחפשי הבידור הקל מוזמנים להתרחק מסרט זה. כל אדם בישראל או בכל מקום בעולם ימצא הרבה הזדהות עם הסטואציות של החלש לעומת החזק (באותו רגע). היום אתה בעמדת כח, ומרגיש עצמך כמלך העולם, ושוכח את האנושיות שאולי היתה בך, אבל למחרת הגלגל מתהפך . לסכום, סרט מעולה