מחפשים את אריק

״מחפשים את אריק״ הוא סרט מהנה ביותר. קצת עצוב, קצת מרגש, קצת מצחיק... הרבה מהכל. התסריט מעולה! כל סצנה מונחת במקומה כמו בפאזל. לדעתי יש בסרט גם מסר חשוב: ידיד דמיוני בהחלט יכול לעזור לבן אדם לצאת ממשבר נפשי. בקיצר... סרט לעניין. מומלץ!

אין מה לומר סרט נפלא ! נהנתי מכל רגע !

סרט מרגש מאוד, עם רעיון מאוד יפה. התמודדות עם פשע לא בהכרח מגיעה מהחינוך או מהענישה, אלא מהיכולת של החברה להפעיל לחץ חברתי על הפושעים. מומלץ

סרט נוראי. גיבוב של קללות, שיעמום, וולגריות וחוסר עניין. מאד לא מומלץ, התרחקו

סרט מרגש יפה ומיוחד לאנגלים יש יכולת לקחת טיפוסים משונים ולגרום לך לאהוב אותם בסוף. יחד עם זאת האווירה בסרט אינה אחודה, לעיתים הוא אירוני עם הומור עדין ולעיתים דרמתי כבד. לדעתי מספר תפניות בעלילה גרמו גם לסרט להיות ארוך טיפה מכפי הרצוי. יתכן שהסרט פחות מתאים לחובבי הסרטים האמריקאים הרגילים.שווה להגיע עם ציפיות נכונות. שמתי לב שמספר צופים עזבו את האולם בשלבים שונים, אך אלו שיצאו בסופו של הסרט נהנו מאוד. לסיכום : סרט מצויין לחובבי הקולנוע האנגלי והדרמות החברתיות , סרט מעולה לחובבי הרגש האנושי.

סרט מרגש ומלא אנושיות. אריק מתמודד בגיל מאוחר עם דברים ונושאים שהשאיר בעבר. יש דברים שאי אפשר לטאטא מתחת לשטיח וצריכים להתמודד או לפחות לסגור מעגל.

מחפשים את אריק. קונצרט קולנועי מושלם. השילוב בין המונולוג הביוגרפי בגוף ראשון, הסיוע של הגיבור המקסים למרות שהוא דמיוני, החברות, המשפחה ובעיקר בעיקר חוסר השיפוטיות של החולשה האנושית עושים את הסרט להיות משהו מיוחד. איני אוביקטיבי כי הז'אנר הזה של סרטים אנגליים קטנים העוסקים בחיים של כולנו הוא זה המועדף עלי. סרטים אלה מצליחים לעתים להשתשמ נכון בכול היתרונות של הקולנוע מבלי להזדקק למעבדות איורים או אלפי ניצבים. המשחק הוא מדהים, פשוט מדהים. כאילו והשחקן נמצא לידך, חשים אותו. זוכרים את להעיר את נד, ורה דרייק, בית באומבריה ? לכו מהר.

הסרט מחפשים את קנטונה הוא סרט נהדר,לא רק למי שנהנה מקנטונה בתור כדורגלן,כניסה נעימה לתוך ראש של אדם במשבר,אתנחתה מהחיים אם מסר אופטימי ,שאפשר לנצח מצטער על הדביקות אבל ממש ככה לכו לראות

לא התחברתי לסרט, ואפילו נרדמתי כמה פעמים, הרבה קללות ורעש.

סרט משעמם וסתמי. חבל על הכסף. יצאנו באמצע.

"מחפשים את אריק" הוא סרט קטן אבל מרתק. שני ה"אריקים" , ששונים כל כך זה מזה, משלימים אחד את החסרונות של השני, ומגיעים בזכות אמונה ורצון טוב להפי אנד כמתבקש. גיבור הסרט, אותו דואר עצוב ומדוכא מדמיין את גיבור דמיונו המהולל ממנצ'סטר יונייטד, קנטונה הצרפתי, הנוהג לפזר אימרות פילוסופיות לכל דורש, ומקבל אותו כקואוצ'ר לחיים. ה"אריה" הגיבור מחזק אותו ומקנה לו קצת מכוחו להתמודד מול פגעי החיים המשפחתיים שלו. הדואר מוציא את עצמו מהדכות הנפשית בה הוא חי ומשקם את חיי האהבה שלו ואת כבודו העצמי. הסרט מדגיש את כוחה של החברות, של הערבות ההדדית, ואת כוחה של האמונה- האדם החדש רק צריך להאמין בעצמו ( אולי כתחליף לאמונה באל ), והסדר ישוב על כנו. הסרט מומלץ, יש בו רגעים מצחיקים, גם רגעים קשים, ממש כמו בחיים, ולא רק של מישהו אחר.