פנתר לבן

הנושא הוא העיקר. צריך לומר ביושר שהרמה אינה גבוהה מיוחד מכל היבט שבו נבחן את הסרט. החשיבות שלו ,היא בקו המחבר בין קשיי הקליטה של העולים המזרחים משנות ה-50 לאלו של עולי מדינות חבר העמים משנות ה-90. הכוונה היא לדומה ולשונה. לא מדובר ביצירה שמשאירה חותם או כסו שנזכור אותה. ציון 6.5.

סרט בינוני וגנרי. המשחק ברובו מעולה, הצילום מצויין, הפס-קול לא רע ודי מוסיף לאווירה, סצנות האגרוף (לא שיש הרבה כאלה) סוחפות, המסרים חשובים ואקטואליים (למרות שלפעמים הוא מובע בכוח ובחוסר טבעיות), העריכה לא רעה בכלל והדיאלוגים די טובים אך התסריט והעלילה צפויים, נדושים, חסרי מעוף, די משעממים, חסרי מקוריות ויצירתיות לחלוטין ופשוט לא טובים. אם נוציא לרגע את המסר והביקורת החברתית, מדובר בסרט זניח וחסר כל חשיבות כמעט לחלוטין. עצם העובדה שאני אישית פחות מתחבר לסרטי אגרוף (בגלל עלילה נוסחתית במיוחד) בא לידי ביטוי קלות ביחס שלי כלפי הסרט. בקיצור, פחות התחברתי. עדיף לוותר.

רוקי הישראלי, כפי שרק רוקי הישראלי יכל להיות. סרט מצויין שמציג את הבעיות הקשות של העולים לישראל. את ההסתגרות והניכור מחד, ואת אי הקבלה והגזענות מאידך. סרט על אהבה ורצון לשרוד ולהיות שווה ומוערך. סרט על משפחה וכבוד וגאווה. סרט ישראלי שלא מנסה לייפות ולא מנסה להדחיק את הישראליות הבעייתית והיפה. פרט לסוף מעט הוליוודי שנראה כמו נסיון "לסיים כבר את הסרט" הסרט מצויין, המשחק טוב מאד. זאב רווח ענק כתמיד. תמיד העדפתי אותו בתפקידי אופי דרמטיים מאשר כמוקיון. השחקנים הצעירים מעולים. אהבתי מאד. בעיניי קלאסיקה.

הסיפור מרגש ונוגע ללב לא רחוק מהמציאות... הדמויות קצת ריקות מתוכן ואולי קצת לוקות במשחק בינוני נמוך... האח העבריין דווקא שיחק יפה מאוד

אפשר בקלות למנות את השגיאות בסרט הזה ולא חסר: חלק גדול מדמויות המשנה נותרות שטוחות בכתיבתן, סיום הסרט נפתר קצת בקלות וסצינות קרבות האגרוף לא מספיק עמוקות. אבל "פנתר לבן" לא עושה הנחות לצופה ומעניק את האמת שכבר לא כל כך מתחת לפני השטח בצורה אמיתית וכואבת, עם החסרונות עדיין נותרות סצינות שבאמת מצליחות להזיז משהו את הצופה בפנים גם בעזרת המשחק המעולה של יבגני אורלוב וזאב רווח. ובקיצור: מדובר בסרט ישראלי שבסה"כ הוא מאוד מהנה ומפתיע ובנוסף מביא אמירה על המלחמה הפנימית שלנו.