צלם הקולנוע, רם שווקי (וסרמיל) מדבר

מאת: איריס לקנר

רם שווקי הוא לא שם שכולם מכירים, הוא בוחר לעבוד מאחורי הקלעים או לייתר דיוק, מאחורי המצלמה, הבחור הצעיר הזה, שלא מרבה לשתף את העולם בחייו האישים, הוא האיש שצילם את סרטו הנוקב של מושון סלמונה, "וסרמיל" ואת סרטו עטור הפרסים של דני לרנר, "ימים קפואים". שווקי עושה חיל בתחומו, רואה את התעשייה מתפתחת לנגד עיניו וגאה להיות חלק ממנה.

הרבה התרגשות במחוזותיו של רם: בימים אלו חובק שווקי גם פרויקטים חדשים וגם בת בכורה שנולדה לו ולאשתו. הוא צילם את הסדרה "סרוגים" ל – YES, את הפיצ'ר "האימא של ולנטינה" בבימויו של מתי הררי ואריק לובצקי (מבוסס על סיפור של סביון ליברכט) ואת "אושר" לערוץ 2 בבימויו של אבירם שולחני. הוא גם מאוד מתגאה ב"זרים" של ארז תדמור וגיא נתיב שהתקבל לתחרות הרשמית של פסטיבל סאנדנס. בין צילום אחד למשנהו, הרצאות מול מורים וזמן איכות עם הקטנה הוא התפנה לשיחה קצרה ומעניינת.

[*]

מאיזה רקע אתה מגיע ?

למדתי ב"קמרה אובסקורה" 4 שנים ב - 3 מגמות על אף שהמקובל הוא רק שתיים). למדתי בימוי עלילתי, בימוי דוקומנטרי וצילום). בשנה השלישית הגיעה ה"הארה" שאני, למעשה, צלם. כמובן שעצם העובדה שלמדתי בימוי מאוד עוזרת לי היום בעבודתי כצלם. מישהו ביקש ממני לנסות להסביר באחוזים את מהותי היצירתית, אז עניתי שאם רם שווקי הוא 100% קולנוע, אזי זה הולך: 80% צלם, 15% במאי דוקומנטרי ו - 5% בימאי עלילתי.

מתי החל להיתפס אצלך "חיידק הקולנוע" ?

יחסית מאוחר, בגיל 8.

זה מאוחר?!

כן. כי מגיל 3 דחפו לי מוסיקה. כיום, המוסיקה היא חלק מהצילום שלי.

מיהם עבורך צלמים שהם מקור השראה ?

ויטוריו סטוררו, ראול קוטאר.

מהו הז'אנר האהוב עליך?

הכל! אוהב במיוחד קולנוע מהמזרח הרחוק.

מה התפתח בצורת המחשבה של תעשיית הקולנוע בארץ?

יש תחושה של יישור קו. ששואפים בכל פעם לעשות משהו טוב יותר, רוצים להיות הלהיט הבא של ישראל. אני מרגיש שיש ראייה קולנועית יותר רחבה. לא רק אצל בימאים, אלא גם אצל צלמים, מפיקים וכיו"ב. למשל, ב"ביקור התזמורת" אנו רואים קולנוע אחר. יש בו טעם וריח אחרים. קיים שם טיפול בנושא שהוא פנטזיה מציאותית וכל כך יפה.

איפה אתה רואה את הבעתיות של הקולנוע הישראלי ?

בראש ובראשונה בעניין התקציב, אבל הכי חשוב הוא התסריט. הרי ביננו... בימוי יכול להיות גרוע, משחק פחות טוב אבל אם אין סיפור - אז זה לא עובר. יחד עם זאת, אותה המציאות מלמדת אותנו שההתנסות היא מאוד חשובה. היקר הוא העשייה, שהרי לומדים תוך כדי ומשתפרים. קולנוע הוא לא מדע מדויק. זה יכול להשתנות. אם יוצר קולנועי לא יעשה ויעיז, הוא לא ידע איך זה יכול לצאת. המדובר במשהו פנימי, צורך ופורקן שחייבים לצאת החוצה. תעשה ותתנסה פעם, פעמיים שלוש ותצלח.

איזו תכונה חשובה צריך קולנוען ישראלי לטעמך ?

אורח רוח. אסור לזרוק את המגבת לזירה לפני שהתחיל הקרב. הרבה עושים את זה וחבל.

האם אפשר להגיד שיש לנו תעשיית קולנוע בארץ ?

בארץ יש תעשיית טלויזיה. היא גדולה, היא טובה, היא מתקיימת ויש פעילות. תעשיית הקולנוע היא בתהליך של התהוות.

מה צופנים לך החודשים הקרובים ?

כמה פיצ'רים בדרך ושתי סדרות לטלויזיה.