הדרקון הלבן –ביקורת DVD

מאת: רון פוגל

בחורות יפות,לוחמים עשויים ללא חת, דו קרב חרבות, שהייה באוויר כנגד כוח המשיכה –זהו העולם של סרטי אומנויות הלחימה מהמזרח ושל הסרט "הדרקון הלבן" (2004) שיצא לא מכבר ב- DVD (וורנר הום וידיאו).

הז'אנר המלהיב הזה קיבל רק בשנים האחרונות את הכרת כלל הצופים בעולם (המערבי) והיום כל באפי או אנג'ל הוא מומחה גדול לקרטה, טי קוון דו ושאר מרעין בישין (ועל זה היה אומר מיסטר מיאגי: ווקס און ,ווקס אוף-ורי גוד דניאל סאן).

[*]

על פניו "הדרקון הלבן" נראה כעוד סרט אומנויות לחימה - סטודנטית צעירה ומפונקת בשם הפניקס השחור (ססיליה צ'ונג "אגדת הזו") שמאוהבת בנסיך יפה תואר (אנדי און "המסיכה השחורה 2") ומשתעשעת עם חברותיה ללימודים, מקבלת מדודתה כוחות על אנושיים (בסצנה משעשעת של העברת הכוח, שנראית כהורדת קובץ מהמחשב).

עם כוחותיה החדשים היא הופכת לדרקון הלבן - לוחמת אמיצה לטובת החלשים. במסגרת "עבודתה " החדשה היא מנסה להרוג רוצח שכיר שמטיל את אימתו על האזור(פרנסיס נג "אל המהמרים 3" , "הכלה עם שערות השיבה"), מחסל את מנהל בית הספר של הדרקון ומרביץ לדודתה מכות רצח.

[*]

אז עכשיו כולם מחכים - לפי כל כללי הז'אנר- להמון מכות ,מרדפים והלמות תופים עד לסוף המלא זיקוקי דינור- אז זהו שממש ממש לא!

אחרי הקרב הראשון בין הגיבורה לרוצח שמתרחש בין במבוקים ירוקים (גם ב"מחול הפגיונות" וסרטים דומים יש קרבות בין במבוקים - זה פשוט מצטלם נפלא) הסרט הופך פתאום לשילוב מוזר בין קומדיה רומנטית לסרט בורקס סיני (בהנחה שיש בורקס בסין).

[*]

לאט ובטוח (תוך כדי נסיונות חיסול הדדיים) מתחילה הדרקון לחבב את הרוצח (שנקרא "נוצות תרנגול" - מאיפה השמות האלה?). אה ,כן הרוצח הוא בכלל עיוור (לשבת בשקט ולא לצעוק "זאטואיצ'י").

אחרי שהוא שובר לה את הרגל...ולוקח אותה להחלמה בביתו, נוצר בין הזוג המוזר הזה קשר של ידידות. מכאן ועד לסוף המרגש העלילה מתמקדת ברוצח העיוור ובנסיונותיו הילדותיים משהו לזכות באהבתה של הדרקון.

[*]

כל פעם שנראה שהסרט מתקדם לכיוון שיא ריגשי כלשהו ,שותל הבמאי קטע מצחיק (כמו הקטע שהדרקון והעיוור יוצאים לקניות בחנות - שנראית באופן חשוד מאד מודרנית ולא כמו בסין בתקופת שושלת מינג).

השינויים התכופים בקצב הסרט גורמים לו לאבד מדי פעם תנופה ומי שמציל את המצב הוא פרנסיס נג – שחקן רב גוני ובמאי מוכשר בעצמו- שגונב את ההצגה כרוצח העיוור בתפקיד שמשלב בין הרצינות של טקאשי קיטנו לשטותיות של אדם סנדלר.

[*]

היכולות שלו לשחק ברגע אחד את שוטה הכפר המסכן ותוך שניה להפוך למכונת הריגה משוכללת ראויים לציון .

הסרט באופן כללי הוא חביב וראוי לצפיה אבל הוא (לפחות מבחינת הקהל הלא סיני) "נופל בין הכסאות": חובבי אומנויות הלחימה לא יבואו על סיפוקם (לא הרבה מתים בסרט) ולא בטוח שמי שמחפש רומנטיקה יעדיף שני גיבורי על סינים על כל סרט הוליבודי קיטשי ממוצע.

סרט קליל במשקל נוצה (נוצת תרנגול?) שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי – אפשר לראות אבל לא להתאמץ.