כשגבר זורק מחבט זה בסדר, אבל כשאישה משחקת הוקי זה נתפס עקום

הוקי קרח נחשב לאחד מסוגי הספורט האלימים ביותר שיש. ספורט פיזי שמדרדר פעמים רבות לקרבות אלימים של ממש בין השחקנים ונחשב כענף גברי במיוחד. "שוברות את הקרח", הסרט הראשון באורך מלא שביימה הבמאית האוסטרית קלרה שטרן בת ה-35, שובר את הסטיגמה הזו כשהוא מציג לראשונה בסרט אירופאי קבוצת הוקי קרח על טהרת המין הנשי.

"כשגבר זורק מחבט זה בסדר, אבל כשאישה משחקת הוקי זה נתפס עקום. אני חושבת שזה חשוב לתת מקום לכעס שלנו כנשים וזה היה דבר שרציתי להציג על המסך", מספרת שטרן שהגיעה להציג את הסרט בישראל במסגרת הפסטיבל הבינ"ל ה-17 לקולנוע גאה שמתקיים בימים אלו. זו לא הפעם הראשונה של הבמאית הצעירה בארץ הקודש. בשנת 2018 היא הגיעה לארץ להציג את סרטה הקצר בפסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב. "תמיד רציתי סיבה להגיע. אני מגיעה ממשפחה יהודייה, כולם מניחים שאני יהודייה בגלל שם המשפחה שלי, אבל הוא בכלל מגיע מהצד של אבא שלי שהוא לא יהודי".

למה לדעתך ספורט נשי פחות פופולרי מזה הגברי?

"אין ספונסרים אז אין קהל ואז אין ספונסרים. יוצא מצב שהם תקועים במעגל הזה. במקום שצילמנו בו את הסצנה האחרונה יש מעל ל-5,000 כיסאות. כשהגעתי למשחק של נבחרת הגברים האולם היה מלא ולעומת זאת במשחק של הנשים היו אולי 40 צופים. הדבר הכי עצוב ששמעתי היה כשצילמנו סצנה עם מעט ניצבים כקהל, ואחת השחקניות אמרה 'וואו, מעולם לא היה לנו כל כך הרבה קהל במשחק'. לעומת זאת שחקנית אחרת שלא מגיעה מהתחום שאלה - 'לא היה תקציב לניצבים כקהל?' והייתי צריכה להסביר לה שזו המציאות. המציאות מבאסת".

[*]

עלילת הסרט, שהוצג בבכורה בפסטיבל טרייבקה, עוקבת אחר מירה (אלינה שלר), קפטנית של קבוצת הוקי קרח לנשים והיורשת של העסק המשפחתי הלא מתפקד. היא מטפלת בסבה החולה בדמנציה, נאלצת להתמודד עם החזרה הפתאומית של אחיה שנעדר מזה שנים וסוחבת על כתפיה את האחריות לדאוג לכל הסביבה שלה, עד שהמעמסה הנפשית מתחילה להשפיע עליה. הכל משתנה כשלקבוצה מצטרפת בחורה חדשה שתשאב את מירה לרומן מפתיע ומשחרר.

"תמיד רציתי לכתוב דמות כמו של מירה", מציינת שטרן. "היא נלחמת בעצמה כי היא היחידה שעוצרת בעצמה מלהצליח. רציתי לכתוב דמות שסוחבת את כולם על הכתפיים ואצלה זה מלווה בניסיון חיים שגרם לה לא לסמוך על אחרים. בשבילי זה סיפור על כך שאנחנו חייבים להיות שם בשביל אחרים אבל גם עבור עצמנו. לפעמים צריך לשחרר כדי להראות לאדם כמה שאתה אוהב אותו, אי אפשר לכפות עליהם להישאר בחיים שלך". כבר מההתחלה ידעה הבמאית שכחלק מכתיבת הדמות היא רוצה להציג ספורט כדי לבטא באמצעותו דברים שמירה, הדמות הראשית, לא יכלה להביע במילים. לאחר מכן היא מיקדה את החיפוש בספורט קבוצתי שימחיש את היכולת שלה להתחבר ולהתפתח בתוך קבוצה. בנוסף, היא חיפשה אחר ספורט שהמדים שלו לא מחפיצים נשים. בסיומו של מחקר מעמיק במיוחד, החליטה לבחור בהוקי קרח, המשמש כבסיס למטאפורה שרצתה להציג – אפשר לרחף מעל הקרח או לשבור אותו. "לא רציתי לבחור בספורט כמו כדורגל שיש עליו הרבה סרטים וסטיגמות. רציתי משהו אחר, מהיר", מסבירה שטרן. "הוקי הוא ספורט שהתאים לי בפיזיות ובמדים שנראים כמו שריון שצריך להשתחרר ממנו. דבר שמאפשר למירה לפרוק את הזעם שלה".

כאן התחיל מחקר אחר, לוגיסטי יותר, כדי להוציא את הרעיון הזה לפועל. "לא היו לנו סרטים אירופאיים כרפרנס. התקשרנו לבחור שעשה פרסומת שצולמה על הקרח כדי להבין איך זה נעשה. צפינו בסרטוני 'מאחורי הקלעים' של כל הסרטים האמריקאים והקנדיים - רק שלהם, בניגוד אלינו, יש תקציב ענק והרבה יותר מ-6 ימים על הקרח", היא צוחקת.

לשם כך נבנה ציוד מיוחד, תסריט מהלכים שנבנה על ידי מאמן וכוריאוגרף מומחה ואפילו הצטרף לצילומים שחקן הוקי לשעבר שיכל להחזיק מצלמה ולשמור על הקצב של שאר השחקניות. "ההתפתחות של הדמות קורית על הקרח. אנחנו חייבים להיות איתה שם, אי אפשר לעמוד מהצד". בזכות הקורונה, השחקניות הרוויחו שנה וחצי של אימונים עם מאמן אישי ואליהן הצטרפה נבחרת ההוקי הרשמית של אוסטריה שחברותיה גילמו את שאר השחקניות.

[*]

אחד הדברים הקשים ביותר היה למצוא מימון לסרט. הוא נדחה מספר פעמים על ידי קרנות וארגונים באוסטריה ואז הגיעה הקורונה שעצרה את המרדף לחלוטין. חלון קטן של זמנים אפשר להפקה לחזור למרוץ המאתגר שכלל תקציבים נמוכים והרבה מאוד שלבי שכנוע של חבר השופטים בקרן שהיה אחראי על המימון, בייחוד לאור העובדה שמדובר בסרט ביכורים. "הייתי צריכה להוכיח להם שאני מסוגלת, לשמחתי זה היה הדיון היחיד על השולחן. היית מצפה שיהיה דיון סביב העובדה שמדובר בסרט להט"ב. מדהים שבאוסטריה שהיא מדינה שמרנית, דווקא בתחום הקולנוע מוצגים הרבה סיפורים להט"ביים".

שטרן לא חשבה מעולם שתעסוק בקולנוע. "הייתי בטוחה שאני אהיה עיתונאית, אפילו הייתה לי התמחות בערוץ חדשות גדול באוסטריה", היא מספרת. בשלב מסוים החלום שינה מסלול והיא החליטה שהעתיד שלה נמצא דווקא בעולם התיאטרון. היא עבדה במספר הפקות כעוזרת במאי, עד שיום אחד חבר קרא לה לסייע בסרט, דבר ששינה את הכל. "מה שאני אוהבת בקולנוע ובתיאטרון זה היכולת לעבוד עם שחקנים על יצירת דמויות שלא קיימות, אבל גורמות לנו להרגיש שאנחנו מכירים אותן כל החיים", מסבירה שטרן. "אני מאוד אוהבת לספר סיפורים על שרשרת של שינויים קטנים שמובילים לשינוי גדול בחיים של אנשים. בקולנוע אפשר לחקור את הרעיון הזה באופן נרחב יותר, יש הרבה יותר אפשרויות להציג שכבות של רגש כי לא תמיד צריך מילים".

אחרי שבילתה בכמה סטים, החליטה שטרן לקחת את האהבה הזו צעד אחד קדימה ונרשמה ללימודי תסריטאות באקדמיה לקולנוע של וינה. בשנה הראשונה במסלול הלימודים היא למדה איך לספר את הסיפור שלה באמצעות כל אחד מהתפקידים השונים, מסאונד ועד צילום. אבל דבר נוסף שהיא למדה, זו ההבנה שהיא רוצה לשבת על כיסא הבמאית "לנצח", כדבריה. "כשהגענו לפרויקט האחרון הבנתי פתאום שאני לא רוצה לעזוב את התפקיד הזה", היא נזכרת בהתרגשות. "למדתי את שני המסלולים של תסריטאות ובימוי במקביל וזה גורם לי להרגיש היום הרבה יותר בנוח, כי יש לי שתי רגליים לעמוד עליהן".

בדיעבד היא אומרת שהבחירה הזו גרמה לה להפוך לבמאית טובה יותר: "זה גרם לי לכבד יותר את שאר המקצועות שנמצאים איתי על הסט, להבין אותם טוב יותר. היתרון שלי היה שרוב החברים שלי התחילו גם הם במסלולים של תסריטאות או למדו חלק מזה, לדוגמה העורך של "שוברות את הקרח" הוא גם תסריטאי שלמד איתי. זה מקל עלינו ביצירת שפה משותפת, אבל גם בלשחרר כי אני לא אוכל להגיד שהם לא אהבו משהו רק כי 'הם לא מבינים'. הם הקהל הראשון ואם הם לא מבינים, הקהל בחיים לא יבין".

איך עושים מעבר מסרטים קצרים לסרט באורך מלא?

באקדמיה עשיתי הרבה סרטים קצרים ולמדתי הרבה בעיקר מהסרטים הגרועים שעשיתי. זה חשוב להעז לטעות וזה משהו שהיה לי חשוב לקחת איתי ולא לפחד. אם בסרטים הקצרים זו הייתה ריצה, הבנתי כבר מההתחלה שפה זה הולך להיות מרתון. העבודה גדולה יותר אבל היא נחה על יותר כתפיים".

מה התבהר לך מיצירת הסרט על האופי והעקרונות שלך כבמאית?

"הבנתי שאם לא עושים משהו מכל הלב הוא ייכשל. צריך אומץ לקום ולדעת שאתה טועה. למרות ההשלכות שהיו בעיקר על הזמנים, עצרתי כמה טייקים לחלוטין כי הם פשוט לא עבדו והבנתי שצריך לחזור ולעשות חזרות. אחד האנשים שעבד איתי על הסט אמר לי 'זה אמיץ לקום מול כל האנשים ולהגיד אני טעיתי'. אין נוסחה לבימוי, זו תחושת בטן ואם לא הולכים איתה, בסוף מוצאים את עצמנו בחדר עריכה מצטערים על הכל כשזה מאוחר מדי".

מה את רוצה שאנשים ייקחו מהסרט?

"הכי חשוב לי תמיד שאנשים ייצאו עם רגש מהסרט, רגש חיובי ומרומם. חשוב שאנשים יידעו שזה בסדר לטעות ובסדר להיות מי שאתה. מירה לא סיימה עם המסע שלה, אבל היא בכיוון הנכון. תעזו ואנשים יאהבו אתכם לא משנה מה. אם הם לא אוהבים אתכם ברגע שאתם עצמכם, אז הם לא באמת אוהבים אתכם וזה לא הפסד לאבד אותם".

הסרט "שוברות את הקרח" יוקרן ביום שבת 29.10 בשעה 19:30, ביום ראשון 30.10 בשעה 13:00 בסינמטק ת"א וביום רביעי 2.11 בשעה 19:00 במרכז תרבות אניס ביפו. לכל סרטי הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה ולהזמנת כרטיסים לחצו כאן