Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סמדר סייר 'קרובה לבית' - ראיון בלעדי

סמדר סייר שיכנעה אותי. לאחר צפיה ב"קרוב לבית" של וידי בילו ודליה הגר, הייתי בטוחה שיש לסמדר רקע צבאי מעניין במיוחד. עקומת העניין הרקיעה שחקים כאשר גיליתי שהשחקנית לבשה מדים לראשונה בגיל 25.

כיוונתי לראיון עם שחקנית ברוכת כישרון וזכיתי בראיון עם יוצרת שכישרונה ידבר בעדה בקרוב מאוד. סמדר סייר היא רקדנית בלט בעברה, שחקנית, אומנית וידאו-דאנס, תסריטאית ובמאית בתחילת הדרך.

"קרוב לבית" מביא את סיפורן של מירית (נעמה שנדר) ושל סמדר (סמדר סייר), שתי חיילות ביחידת חיב"ה המסיירות ברחובות ירושלים ועוצרות ערבים. מירית השקטה נחושה לבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר בעוד שסמדר מעדיפה לחפף ולוקחת את התפקיד בקלות רבה מדי. הקונפליקט הברור בין השתיים מתעצם כאשר מתרחש פיגוע.

סמדר סייר יודעת לאבד את זה, למצוא את זה, להיות בודדה וגם להתקרב. הקשיחות שלה מול הנשיות המתפרצת והיכולת להתעלם ממחסומים בפשטות, הביאה אותי לשיחת טלפון עם סמדר, 26, סטודנטית לקולנוע במכללת "ספיר".

איפה למדת משחק?

"לא למדתי בצורה מסודרת. מאז ומעולם שיחקתי, כבר מגיל מאוד מאוד צעיר כי זה הלך יד ביד עם הבלט. בכלל, תמיד המצאתי כל מיני הצגות ולימדתי את ילדי השכונה".

בסרט "קרוב לבית" עבדת עם שתי במאיות וידי בילו ודליה הגר. איך היה לעבוד עם נשים?

"בואי נגיד שיש בזה הבדל רב שאת מראיינת אותי ואני אשה ואת אשה. כשחקן אתה מאוד חשוף אנרגטית ואתה מאוד מרגיש תזוזות בהפקה או סאב טקסטים של אנשים. לי היתה תחושה מאוד נעימה מול וידי ודליה וכל הזמן הייתי במודעות שזה בגלל שהן נשים זו גם הפעם הראשונה שנשים ביימו אותי. יש יותר פתיחות. כשחקן אתה צריך לחשוף את עצמך בפני הבמאי, גם כדי למצוא הזדהות או להבין למה יש לך אנטי למשהו מסויים שהדמות עושה או בכלל, גם בשיחות על כל סרט זה לשבת ולדבר על המצב. כשזה נעשה עם שתי נשים זה פשוט כמו לשבת בסלון ולקיים שיחת נשים".

עד כמה היתה שונה העבודה בסרט מול העבודה על הסדרות בהן הופעת כמו "זינזנה"?

"זה ['קרוב לבית'] בעצם הכי הרבה זמן שהצטלמתי בשביל פרוייקט אחד. 20 ימים שאת על הסט. לסרט קוראים 'קרוב לבית' ואני הייתי מאוד רחוקה מהבית", צוחקת סמדר. "כשאת מצטלמת לטלוויזיה את חוזרת הביתה כל יום ופה זה היה סוג מסויים של טירונות".

איפה שיכנו אתכן?

"היינו במלון במרכז ירושלים, מלון מאוד משונה. זה היה מן שילוב של סבנטיז-אייטיז, חום קודר כזה עם נברשות מאוד משונות וצילמנו שם גם סצנה אחת. זה היה מאוד כיף כי הרבה דברים יכולים להתיש אותך על סט וכשחקן אתה חייב לשמור את האנרגיה שלך כל הזמן מאוד מאוד גבוהה. אתה צריך לעשות אותו דבר במשך כמה טייקים, אתה נגרר במכוניות ללוקיישן זה או אחר. זה היה נחמד שאת יורדת מהחדר שלך ל"סלון", מצלמת שם סצנה וחוזרת להתקלח. פתאום הצוות נהפך למעין משפוחה קטנה כזו כי לא הולכים הביתה, כולם ישנים באותו מקום ואוכלים באותו מקום ואפשר לדבר ישר אחרי המקלחת על הסצנה הבאה מחר ולעשות עוד חזרות על המיטה במלון".

לדמות שאת מגלמת בסרט גם קוראים 'סמדר'. איך הרגשת עם זה?

"כשהתקבלתי אמרתי: 'אוקיי, מה אתן אומרות, אתן מחליפות לה את השם?' והן [וידי בילו ודליה הגר] לא רצו. אני מאוד מקבלת את זה כי גם אני לא הייתי רוצה שמישהו יחליף דמות שכתבתי וישנה לה את השם. זה משהו מאוד סימבולי בשבילך".

את משחקת דמות מאוד בודדה וגם די מופרעת. איך זה מתכתב עם האישיות שלך?

היא מסבירה שסמדר שבסרט היא לא סמדר שלנו. "זה [השגעונות] בא מתוך שעמום מאוד גדול של הילדה. היא גם כל הזמן מצהירה על זה. היא כל הזמן מחפשת אקשן כדי לא להתעסק באמת".

ומהי אותה אמת?

"בדיוק כמו שאמרת, שהיא מאוד בודדה".

לא כל האנשים הבודדים עוברים על החוק. אני מכוונת לסצנה בה סמדר גונבת מוצרים בסופרמרקט.

"יש כל מיני אנשים בודדים. יש אנשים בודדים שהבדידות שלהם מגיעה מתוך בחירה, נגיד אנשים שיוצרים וצריכים את הזמן לעצמם. יש אנשים שהם אנטיפתים שלא רוצים בחברה. יש אנשים שחושבים שאולי יש להם חריגות או מום מולד פיסי והם מעדיפים להיות לבד בגלל חוסר ביטחון. היא לא זה ולא זה ולא זה".

אז מה היא בעצם?

"אנחנו החלטנו שכשההורים שלה נסעו לחו"ל היא החליטה שהיא נשארת ומתגייסת. היא רוצה להיות עצמאית והיא נורא שמחה שיש לה את הבית הגדול של ההורים שהוא פתאום הבית שלה והיא יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה".

איך התחברת לשגעונות של סמדר?

"אנשים נורא מתייחסים לשגעונות שלה, אבל אני חושבת שזה מה שפחות בולט בדמות לעומת התהליך שהיא עוברת, בהתחלה לא איכפת לה מהצבא, היא רק רוצה לעשות את השירות, שירשמו לה שם וי וזהו. היא היתה מעדיפה לשרת עם יוליה [אנה סטפן] שהיא יותר קולית ופחות לחוצה או לוחצת ממירית. באיזה שהוא שלב היא עוברת בסרט תהליך מאוד קשה: מאחת שלא אכפת לה בכלל היא נהפכת למישהי שמסוגלת לבצע דברים מזעזעים בשם המערכת. זאת לא בחורה שהיא אנרכיסטית או דעתנית ושיש לה דעות מוצקות על המצב. זה שתי ילדות שכמעט מתעלמות מהמצב. סמדר משקפת את הלך הרוח של רוב החבר'ה שתמצאי בני ה-18 שכרגע בצבא. הם עושים מה שאומרים להם. היא כזה באמצע. התהליך שהיא עוברת, שמועצם כמובן גם על ידי הפיגוע ועל ידי החברות/לא חברות עם מירית, גורמים לה בתוך הבדידות הבאמת גדולה הזו להיכנס נורא למה שהיא עושה, לתוך התפקיד ולתוך עמדת הכוח ששמים אותה בה. זה בעצם תהליך של מילוי בורות כזה".

למה התכוונת כשאמרת שאת רחוקה מהדמות של סמדר במציאות?

"אני לא כזו", צוחקת סמדר. "קודם כל אני לא הייתי מכניסה את עצמי בכלל לסיטואציה שהיא נמצאת בה. את יודעת, אני לא הייתי בצבא". שקט משתרר על הקו ואני מגמגמת בבלבול: אה...

את לא היית בצבא? למה לא?

"מאז ומעולם לא חשבתי בכלל שאני אתגייס. גם כילדה וגם היום אני מעדיפה להיות בעולם קצת אוטופי. לא שאני נמצאת בו, אבל לפחות מבחינה הומנית ויצירתית. התנדבות לחברה ודברים כאלה זה יותר הצד החזק שלי. פשוט לא רציתי להתגייס לצה"ל אז לא התגייסתי".

איך השתחררת?

"זה היה תהליך של כמה חודשים, של שיחות איתם. את יכולה לנסות להסביר מפה ועד הודעה חדשה ובעיקרון זו בעצם מלחמת התשה כי את תגידי להם שאת הומנית והם יגידו לך שאת לא יכולה לצאת מצה"ל בגלל שאת הומנית. זה פשוט עניין של זמן עד שהם יבינו שאת לא מתכוונת להתייאש ויתנו לך פרופיל 21", מסבירה סמדר בקול דק ועדין שמעביר את האמת שלה והרבה פגיעות ורגש ואני מרגישה שהיה לה קשה לשחק את החיילת הקשוחה.

איך הצלחת להיכנס לתוך המשמעת הצבאית שבסרט?

"אם יש לך משמעת עצמית, זה לאו דווקא קשור לצה"ל. משמעת זה משמעת. ודבר שני, אנחנו מוקפים בחיילים. רוב החברים שלי עשו צבא. יש לך חיילים בכל מקום. את יכולה לקחת ולשאוב ולדבר ולשוחח ולהבין כל מה שאת רוצה. הכל מאוד נגיש. אחותי הקטנה בדיוק התגייסה כשאני התחלתי לעבוד על הדמות".

עד כאן החלק הראשון של הראיון עם סמדר סייר, בחלק השני (קליק על הקישור מתחת) מוביל לשאלות אישיות יותר על התמודדות עם הצלחה, אגו, אינטריגות וכל מה שקשור בעולם השחקנים הישראלי, לפחות מנקודת המבט של סמדר.