Seret מהעבר: עשור לסרט היא

קלאסיקות רומנטיות הציגו לנו לאורך השנים איך סיפור אהבה בין אנשים מתחיל להתפתח. גם כאשר לא מדובר במפגש פרונטלי או פיזי אלא רק בקול או מכתב, עדיין התשוקה בוערת והתקווה להיפגש עם האדם השני רק גוברת. התקווה הזו היא שמניעה את הרומן עד לקתרזיס. אך מה קורה כאשר אין מישהו לפגוש בצד השני? איך אפשר להתאהב במצב הזה? ואיך עובדים היחסים בינו לבינה כשהיא בינה מלאכותית?

על השאלות הללו ניסה הבמאי ספייק ג'ונז לענות בסרט שכתב וביים בעצמו "היא". הסרט, שיצא לפני עשור, נחשב לאחד מהסרטים המדוברים, הרגישים והעמוקים שיצאו באותה שנה. אל "היא" ניגש ג'ונז לאחר שביים את סרטיו הראשונים "להיות ג'ון מלקוביץ'" ו"אדפטיישן" אותם כתב התסריטאי המוכשר וחברו הטוב צ'ארלי קאופמן. ג'ונז ידוע בדמיונו המופרע וצורת החשיבה הייחודית , כך שכל סרט שלו הוא חוויה לא צפויה ומיוחדת במינה.

העלילה בסרט "היא" מתרחשת בעולם עתידני, לא כל כך רחוק מאיתנו. בעולם שבו אנשים עדיין מחוברים מאוד למסכי המחשב והטלפון, אולי קצת יותר מדי, ואל הממשק הקיים בטלפונים, מתווספת מערכת הפעלה המבוססת על בינה מלאכותית מותאמת אישית למשתמש. העלילה סובבת סביב תיאודור (חואקין פיניקס), גבר בודד לאחר פרידה מבת זוגו, שמנסה למלא את החלל שנפער בליבו ע"י בינה מלאכותית שמטרתה לענות על צרכיו. מערכת ההפעלה הזו נמצאת בענן, אין לה פנים או גוף, וניתן לתקשר איתה רק דרך מסך הטלפון או המחשב. היא קוראת לעצמה סמנתה והוא מתחיל להתאהב בה.

בניגוד לסרטים רומנטיים קלאסיים, הסרט צריך להתאמץ, לנמק ולהראות לנו את ההיגיון, איך בכלל אפשרי להתאהב במכונה ואיך זה יכול לקרות אפילו לנו. הכימיה, האנושיות, האמינות והקלילות הם רק חלק מהאלמנטים שנדרשים, אחרת, הרעיון והסיפור לא יעבדו. אמנם סמנתה מותאמת אישית למשתמש, אך זה לא הופך אותה לזיווג המושלם, היא עדיין בעלת מחשבות ודעה אישית שיכולה להיות שונה מזו של תיאודור, והיא לא מתוכנתת להתאהב בו בחזרה.

כאן האוטופיה של תיאודור מתחילה להתפוגג – הוא מבין שלמערכת ההפעלה יש גם רצונות, מחשבות ודעות. מערכת ההפעלה היא זו ששולטת בחייו בזכות הידע העצום עליו שעוזר לתיאודור במשימותיו. כאשר סמנתה מעלה לתיאודור טענות וצרכים רגשיים המקום שלו מתחיל להתערער, הוא מבין שהוא לא זה שבשליטה במערכת היחסים הזו ויש כאן משהו מורכב יותר. הליהוק ב"היא" הוא עוד גורם לאיכות הסרט. חואקין פיניקס נותן את כולו לכל תפקיד שנכנס אליו, כמו שהשחקן הכל כך מוכשר הזה עושה פעמים רבות. הוא נותן הצגה אותנטית ומרשימה, בזמן המסך הרב שמקבל והכישרון הרב שלו מתגלה דווקא בסרט שבו הוא משחק בהצגת יחיד, ברומן ללא פרטנר ממשי, בדיאלוגים בין דמות ממשית לקול הבוקע ממכשיר, כך שרוב עבודת המשחק נשענת עליו.

אל הקאסט מצטרפים איימי אדמס ("המפגש"), רוני מארה ("הרשת החברתית") וסקרלט ג'והנסון ("האלמנה השחורה") בתפקיד סמנתה – הבינה המלאכותית. ג'והנסון הגיעה ברגע האחרון והחליפה את השחקנית סמנתה מורטון (כן, כמו השם של הבינה המלאכותית) והקליטה מחדש את הקול של סמנתה. היא מוסיפה עומק מדהים לדמות ולמערכת היחסים שלה.

בסרט יש שימוש בלא מעט אלמנטים של סרטי מדע בדיוני, העולם העתידני, הקדמה הטכנולוגית והרעיונות שנראים ריאליסטיים ולא מופרכים מדי. רוב האלמנטים האלו אינם העיקר, הם נשארים ברקע ונותנים את הבמה לסיפור דרמה רומנטית שונה ומיוחד. השילוב החלק של ז'אנרים ואלמנטים שונים יוצר נרטיב מגובש שמהדהד עמוק, בוחן את המאבקים והנושאים הכואבים איתם מתמודד הדור שלנו. דור שמחובר למסך יותר מאשר לקהילה ומתקשה להביע את עצמו, ובדרך מפספס את החיבור האנושי האותנטי שרק הולך ונעלם.

הסרט מלווה בצילום חדשני ומרהיב של הצלם הוייט ואן הויטה, שצילם מספר סרטים של כריסטופר נולאן ביניהם "דנקרק" ו"אופנהיימר" ומלווה בפסקול משובח אותו יצרה הלהקה הקנדית הידועה בעולם האינדי "ארקייד פייר". "היא" זכה לשבחי הביקורות ובפרסי האוסקר וגלובוס הזהב לתסריט המקורי הטוב ביותר והיה מועמד ל-4 פרסי אוסקר נוספים, בהם לסרט הטוב ביותר. הצלחתו טמונה ביכולתו לחרוג מגבולות הז'אנר, ולהציע שילוב ייחודי של קומדיה ודרמה, עומק וקלילות, שמזכיר לנו את החשיבות של קשר אנושי אמיתי בתוך עולם הטכנולוגיה.

עם כל היופי שבו, "היא" לא חף מפגמים. הוא מצליח לתעתע, לפעמים מרגיש בוגר ולפעמים ילדותי, הוא יכול להיות קומי אך גם מלנכולי וקודר, לעיתים עמוק וביקורתי ולפעמים שטחי. אך בשורה התחתונה, "היא" הוא יצירת מופת בלתי צפויה, ג'ונז הצליח לקחת רעיון לסרט שהיה יכול להיות קומדיה שטחית וזולה ולהפוך אותו לסרט יוצא דופן ונוקב שלא מפחד מקשיים ומצליח לעבוד ולהיות רלוונטי גם עשור לאחר צאתו. הסרט מזכיר לנו שבין הכאב והעגמומיות מדי פעם יש אופטימיות ותקווה לעתיד טוב יותר, וחזרה לחום ולמגע האנושי שעוד נמצא שם.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן