יוצרי הקולנוע והטלוויזיה הישראלים כנראה לעולם לא ירפו משני נושאים מאוד בולטים: עולמם של החרדים וחייהן של משפחות לא מתפקדות. "ההר", סרטה הראשון באורך מלא של יעל קיים שהוקרן בהצלחה בפסטיבל ונציה, הוא שילוב של השניים: משפחה חרדית לא מתפקדת."ההר" הוא ודרמה עצובה וכבדת משקל עם אלמנטים מובהקים של סרט אימה. הרעיון הבסיסי של הסרט הוא די מקורי: משפחה חרדית שגרה בבית קברות. יותר נכון בהר הזיתים. מדוע היא גרה שם? המשפחה התנדבה על מנת שתהיה נוכחות יהודית במקום. ראובן (אבשלום פולק) אב המשפחה, מבלה את רוב יומו בישיבה ולמעשה בניסיון להיות כמה שפחות בבית, הילדים נמצאים רוב היום בבית הספר ורק צביה (שני קליין) נשארת לבדה בבית.
פרסומת
כמו ב"סוף עידן התמימות" של וידי בילו, כך גם ב"ההר", צביה מתחילה לסבול מבדידות ומבעלה שמזניח אותה. למעשה ככל שהסרט הולך ומתקדם, כך גדל המרחק בין צביה וראובן וזה משפיע באופן דרסטי על מצבה הנפשי של צביה. לילה אחד, בעקבות ריב עם ראובן, היא מחליטה לעלות לבית הקברות ושם היא נתקלת בחבורות סוחרי סמים וזונות עם הלקוחות שלהן. היא בורחת מהם כל עוד נפשה בה אבל למחרת היא מחליטה לעשות משהו בלתי צפוי על סף ההזוי: להגיש להם אוכל שהיא בישלה. גם בשעות היום צביה מוצאת את עצמה מבלה יותר ויותר בבית הקברות ושם היא מפתחת ידידות עם חופר קברים ערבי.בשליש הראשון של "ההר" נדמה כי מדובר בסרט פמיניסטי על אישה חרדית שהולכת לזעזע את עולמה ואת חייו של בעלה. אולם בסופו של דבר, מדובר בסרט שעוסק בהפיכתה של הגיבורה לאנטי-גיבורה. חלק מהדברים אותה עושה צביה אינם ברורים ואפילו אינם הגיוניים. קשה לקבל את העובדה שאישה חרדית עולה כל לילה לבית הקברות עם סיר ומגישה אותו לזונות וסוחרי סמים.
"ההר" הוא במידה רבה יותר סרט אווירתי מאשר סרט עלילתי ולכן הוא לא חף מרגעים שמתארים שגרה שאינה ממש מרתקת את הצופה כמו ליווי הילדים להסעות בית הספר, בישול ועוד. יחד עם זאת, "ההר" מבהיר עד כמה שני קליין היא שחקנית מוכשרת. היא הייתה נהדרת ב"אפס ביחסי אנוש" בתור רמה, הקצינה הביורוקרטית, והיא לא פחות טובה כאישה חרדית שמצבה הנפשי הולך ומתדרדר. ליהוקה של שני קליין לתפקיד צביה הוא מושלם ומרענן.למרות המשחק הנהדר של כל הצוות (כולל הילדים) והליהוק המצוין, הנקודה החלשה של הסרט הוא התסריט שלו. נראה שיעל קיים התחילה אותו מהסוף. נדמה ש"ההר" הוא כולו בילד-אפ אחד גדול לקראת הסוף שלו ורק כאשר הסוף מגיע, מתבררים מהלכי העלילה הלא ממש הגיוניים שמתרחשים במהלך הסרט עצמו. מתברר כי הם נועדו אך ורק לשמש כעמודי תווך לסוף."ההר" הוא סרט עם בסיס מצוין אך הפיתוח העלילתי שלו לוקה בחסר ומבזבז אותו. הסרט אינו קל ופשוט לצפייה והוא אפילו יכול לזעזע את הצופה, רגע לפני שהוא יוצא מאולם הקולנוע.