לפני כשנה, בפסטיבל סרטי הסטודנטים, נפלה בחלקי הזכות לפגוש את הבמאית והתסריטאית הצרפתייה מיה הנסן-לאב ("עדן", "האי של ברגמן"), כשזו הגיעה כאורחת הכבוד של האירוע. גיליתי אדם עדין וביישן וגם ידען וסקרן, שבאמת ובתמים אוהב את המדיום הקולנועי. אבל זה לא ממש הפתיע אותי; היכרות מסוימת עם סרטיה תציג תמונה אישיותית די דומה: פואטיקה לצד מלודרמה, הנאות החיים הפשוטות לצד טרגדיות, מחוות ברורות לקולנוע שבא לפניה לצד יצירתיות.מיה הנסן-לאב היא חביבת פסטיבלים ותיקה, שסרטיה נכנסו לקאנון האינדי האירופאי המודרני, אך למרבית האנשים (וגם לחובבי הקולנוע הממוצעים) היא אנונימית למדי. אם ראוי לבחור את הסרט שישנה זאת, אזי סרטה האחרון, זוכה פרס "הסרט האירופאי הטוב ביותר" בפסטיבל קאן האחרון – "בוקר יפה אחד" ("Un beau matin”) – הוא בחירה יותר מראויה.
פרסומת
הסרט מספר את סיפורה של סנדרה (ליה סיידו, חמושה בתספורת ג'ין סיברג מ"עד כלות הנשימה"), מתרגמת עסוקה, אלמנה טרייה ואם לילדה קופצנית, שעומדת מול צומת דרכים משמעותי בחייה: מן העבר האחד – אביה האהוב ז'ורז' (פסקל גרגורי), מרצה נודע לפילוסופיה, שספרייתו הגדולה בדירתו הייתה כל חייו, לוקה במחלה נוירו-דגרנטיבית מתקדמת, מאבד את ראייתו ומתקשה לזהות את קרוביו, ונע ונד בין מוסדות שיקום סבירים וסבירים פחות; מן העבר השני – ידידה הקרוב קלמנט (מלוויל פופו), כימאי מפורסם נשוי ואב לילד שמנשק את סנדרה בלהט הרגע, מה שמוביל במהרה לרומן אהבים אסור ביניהם. כעת על סנדרה לג'נגל בין זיכרון האהבה לזיכרון המוות.מה שנשמע על פניו כמלודרמה קיטשית, מטופל בכפפות משי ע"י הנסן-לאב, אולי בשל מה שהגדירה כ"סיפורה האישי ביותר", כשגם היא חזתה באביה מדרדר מבחינה קוגנטיבית וחוותה את המעמסה הנפשית שאירוע שכזה מספק. לכן, "בוקר יפה אחד" מרגיש לפעמים יותר כרצף של פיסות מהחיים, שמקדמות תהליכים נפשיים פעם אחר פעם, במקום פורמט קלאסי של עלילה שמתפתחת בקו ישר.
בסצנה אחת, אנו חוזים בסנדרה וקלמנט מטיילים מאוהבים מחוץ ללובר; בסצנה הבאה, אנחנו מצטרפים לניסיונותיה חסרי התועלת לשכנע את אביה המבולבל להאזין לשוברט, המלחין האהוב עליו, כדי להחזיר לו מעט מזכרונותיו הטובים. באופן זה, כשתמות פוליטיות של חיי היום-יום אורבות בצד (מעצרה של אמה הבליינית של סנדרה ע"י המשטרה לאחר הפגנה אלימה של פעילי אקלים, לדוגמה), קשה שלא להיקשר למצבים שעומדים מול סנדרה, ולמצוא אותנו בהם – בין אם ברגעי השמחה שלנו או ברגעי הכאב הגדולים שלנו.דמותה של סנדרה כה מובנית לקהל בעיקר בשל תפקידה המצויין של ליה סיידו, שמדלגת לה בקלילות בקריירה שלה בין זוכי פסטיבלים לסרטי ג'יימס בונד גדולים מהחיים – ועדיין לא מאבדת מכשרונה לרגע. עם רגש עדין, שמתפתה להתפרצות גדולה אך נשאר תמיד מתחת לפני השטח – כן ואמיתי מתמיד, "בוקר יפה אחד" מספק לסיידו את אחד מתפקידיה הקולנועיים הטובים ביותר, ואולי אולי הטוב ביותר.אינני אוהב להכביר במילים – אבל כשסרט טוב עומד מולך, חובה להכיר בכך. "בוקר יפה אחד" הוא סרט טוב מאוד – ואפילו מצוין – שמאזן בנועם בין חיים, מוות, אהבה, זיכרון ואובדן ולא מנכר אותנו (הקהל) לרגע. זוהי המלצה חמה.