ביקורת לסרט קפה דה פלור
מונטריאול,2011, קרול-אנטואן-רוז. פריז, 1969-76,ז'קלין-לורן-וורו, שני סיפורי אהבות עזות - אם המרעיפה אהבה אינסופית וחונקת ל-לורן בנה המקסים בן ה-7, ומקנאת באהבתו התמימה ל-וורו, בת גילו החמודה (שניהם בעלי תסמונת דאון), לעומת אנטואן, די-ג'יי מבוקש ומצליח, האפוף באהבתו הסוחפת לרוז, בת זוגו הנוכחית, בעוד קרול, אם ילדותיו ונשמתו התאומה, לא מוותרת...
זאן מארק ואלה, במאי מסקרן ומעניין ("קרייזי", 2005,
"ויקטוריה הצעירה", 2008 ) נע קדימה ואחורה בין שני הסיפורים, בין שני צירי זמן ומקום. האם יש קשר כלשהו ? אולי מעין "גלגול נשמות" (במיוחד בסוף, לאחר תאונת ההתאבדות המחרידה ?)
הזכיר לי במשהו את "מלהולנד דרייב", אולי בגלל סצינות הנסיעה המוטרפות ותאונות הדרכים הבלתי נמנעות, ב-'מלהולנד דרייב' בהתחלה, כאן בסוף המר. בשניהם ניסיונות פענוח תוך כדי צפייה (את 'מלהולנד דרייב' ראיתי כמה פעמים, ובכל פעם גברה הערכתי לסרט הגאוני הזה שראוי ל- 10).
האם גם ב- "קפה דה פלור" צפיות חוזרות יפתרו את הפאזל? חלק מהסצינות בהחלט מרגשות (לורן ו-וורו באהבתם הנאיבית והמקסימה, בסה"כ בני 7 :) ) אבל עדיין לא בטוח, לכן בינתיים 8.
18/08/2013 11:04:40 | נצפה בקולנוע