ייתכן שזה הסרט הישראלי האחרון שמייצג את המדינה אותה הכרנו

הסרט הישראלי ״המשלחת״, שעוקב אחר משלחת של תלמידים מישראל במסע למחנות ההשמדה בפולין, הוקרן אתמול (ראשון) בבכורה עולמית בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-73 בברלין, אך את ההצגה גנב מפיק הסרט, יואב רועה, שפנה במילים נוקבות לקהל ודיבר בחריפות כנגד המהפכה המשפטית.

״כשאנחנו נחזור לישראל, היא לא תהיה אותה מדינה ממנה יצאנו. הכנסת תצביע על החלטה שתהרוס את הדמוקרטיה הישראלית. זה מוזר לחגוג כאן כשהממשלה החדשה משתמשת בכוח שלה ומעבירה חוקים פשיסטיים וגזעניים ברגעים אלה״, אמר רועה. ״ישראל מבצעת התאבדות אחרי 75 שנות קיום. יכול להיות שאנחנו צופים בסרט הישראלי האחרון שמייצג את ישראל אותה הכרנו. במהרה חופש דיבור, עיתונות ואמנות יבוטלו. זה הכיוון אליו אנחנו הולכים״.

(צוות "המשלחת" בפסטיבל ברלין. צילום: koi סטודיו)

לאחר מכן פנה רועה ישירות לאנשי השגרירות הישראלית שנכחו בהקרנה: ״אני רוצה לבקש מכם במיוחד כעת להתנגד לפעולות האלימות האלה, למהפכה של ממשלת הימין. אני חושב שזה הזמן להרים את קולכם. כי מחר יכול להיות מאוחר מדי להציל את המדינה שלנו״, סיים רועה וזכה למחיאות כפיים ממושכות מהקהל שמילא את האולם.

לפני זה היה גם סרט ואפילו לא כזה שיעצבן במיוחד את הממשלה החדשה (או את זו הפולנית שהוא נעשה בקו-פרדוקציה משותפת איתה). ״המשלחת״ של הבמאי אסף סבן (״בית בגליל״) עוקב אחר משלחת של בני נוער מכיתה י״א במסעם לפולין, טקס חניכה שנעשה חלק בלתי נפרד מההתבגרות של רבים מאיתנו. במרכז העלילה ניצב עומר פרישמן (יואב בבלי המקסים), תלמיד חינני וביישן, שיוצא למסע עם עם סבו ניצול השואה יוסף (עזרא דגן) ובני כיתתו בהם חברתו הטובה ניצן (נעמי הררי), חברם עידו (לייב לב לוין, ״שעת אפס״) והמורה עינת (אלמה דישי, ״איש חשוב מאוד״). ״ישראל נכנסה מתחת לעור שלי בזמן הנעורים שלי, לא הזמנתי את זה״, סיפר הבמאי אסף סבן לאחר ההקרנה. ״העובדה שהמדינה מנסה להשפיע רגשית על אנשים צעירים במסעות לפולין זה דבר מדהים ומוזר בעיניי. זה כמו המהות של הקיום בישראל - אתה חוגג כשיש משקולת כבדה על הכתפיים שלך. זה דבר שמשפיע על בני נוער במדינה וזה הרגש שניסיתי לחקור בסרט״.

ואכן, מי שיצא למסע לפולין (כמוני) לא יכול לשכוח את העירוב הזה של טיול באירופה עם חבריך לספסל הלימודים כשכולם מוצפים בהורמונים, משתכרים בלילות במלון ומחוצה לו, כשבמהלך היום נחשפים לזוועות הגדולות ביותר שהתחוללו במין האנושי. סבן מראה ברגישות כיצד המראות והסיפורים הקשים משפיעים על נפשם הלא מעוצבת לחלוטין של בני הנוער ושוברים משהו בה. מצד שני הוא גם חוגג את החיים, האהבות הראשונות, התחושה של מסע אל הלא נודע והיכרות עם אנשים ותרבויות חדשות.

מערכת היחסים בין שלושת החברים תעמוד למבחנים, המסע שלהם יוביל אותם לכיוונים בלתי צפויים שיעמתו אותם עם הכיוון אליו הם הולכים בחיים ועם ההיסטוריה של העם היהודי שלופתת אותם אל העבר הנורא. ארחיב עוד על עלילת הסרט כשייצא לאקרנים, אך אציין כי ״המשלחת״ הוא סרט שישראלים רבים יוכלו להזדהות איתו ולהתחבר אליו, גם אם ייתכן וכפי שציין המפיק הוא מציין ישראל אחרת (ועם מעט ייצוג מזרחי) מהכיוון שהמדינה צועדת אליו.