צריך להבין שישראל מסובכת, אבל אני אוהב אותה

השחקן והסטנדאפיסט הצרפתי המצליח גד אלמלח ("חצות בפריז", "נקודת איסוף") נולד וגדל בקזבלנקה שבמרוקו למשפחה יהודית מסורתית, שם הוא מספר התחיל סיפור האהבה שלו עם הדת . "גרנו ליד מבנה שאז היה נראה לי מוזר והתברר לי ככנסייה קתולית. אבא שלי אסר עליי להיכנס, הוא אמר לי שזה חטא, שליהודים אסור להיכנס לשם". מגיל צעיר אלמלח חיפש הרפתקאות ואפילו גורש מכמה בתי ספר בקזבלנקה עד שמצא מקום בישיבה, שם למד במשך שנתיים.

חוש ההרפתקנות והסקרנות גרם לו לתהות מה יש באותו המבנה המסקרן. "כילד כשאומרים לך שאסור, הדבר הראשון שאתה רוצה לעשות זה את מה שאסור". כנער צעיר הוא נכנס לכנסייה ומספר שמצא שם "אווירה מרגיעה שטרם נתקל בה". באותו המקום הוא גם ראה לראשונה את דמותה של מריה הקדושה. "הייתי מרותק ממריה, היא הייתה האהבה הגדולה הראשונה בחיים שלי".

(גד אלמלח והוריו בסרט "תישאר איתנו". באדיבות בתי קולנוע לב)

הסרט "תישאר איתנו" שיצא בסוף השבוע לקולנוע בישראל, בכיכובו של אלמלח שגם כתב וביים מספר על ילדותו של גד כיהודי במרוקו. "יש סרטים שרוצים לעשות ויש סרטים שאנחנו חייבים לעשות ואת הסרט הזה הייתי חייב לעשות. לא יכולתי אחרת", אומר הכוכב הצרפתי. בסרט, דמותו חוזרת לביקור מולדת בבית הוריו בפריז, שמהר מאוד מגלים את הסיבה האמיתית לביקור - חקר כיוונים חדשים בחייו הדתיים של בנם. "אין דבר טראגי יותר בשביל הורים יהודים מאשר ילד שעובר לנצרות", הוא מספר. אך בניגוד למציאות, אלמלח מצהיר על כוונותיו להתנצר מה שגורם להוריו להפוך לנחושים בדעתם להזכיר לו מי הוא ומהיכן הגיע - בכל דרך אפשרית.

"ההתחלה של הסיפור אמיתית, התעניינתי בכל נושא הנצרות וקראתי הרבה על ההיסטוריה שלה. את היתר בסרט המצאתי כמובן ובניגוד למה שאומרים עליי בוויקיפדיה לא התנצרתי". טשטוש הגבולות בין האמת לתסריט דווקא משמח את הכוכב הצרפתי: "רציתי שאנשים לא יידעו להבדיל. התגובה הכי טובה שקיבלתי הייתה שאמרו לי שלא מצליחים להבדיל מה נכון ומה לא."

אחת הסיבות העיקריות לבלבול, נובעת לפי כוכב "תישאר איתנו" מהעובדה שצמד השחקנים שמגלם את הוריו בסרט הם גם הוריו במציאות, ז'ודית ודוד, ששמרו על שמותיהם גם לאורך הסרט. "זה לא היה פשוט", הוא מספר על העבודה איתם, "הייתי צריך לעבור תהליך שלם". כמו כל אמא מרוקאית טיפוסית, אלמלח מספר שגם אמו "חשבה שהיא יודעת יותר טוב ממני, למרות שאני הבמאי". באחת הסצנות הוא מספר שנאלץ לשנות את העמדת המצלמות על הסט בגלל שהיא רצתה לשבת סביב השולחן בסדר הישיבה שהיא רגילה אליו, כמו בבית, "ואבא כמובן מקשיב למה שהיא אומרת", הוא מוסיף וצוחק. "היה לי חשוב לתפוס כמה שיותר מהמציאות אז אלתרנו הרבה וזה נותן לסרט מראה אמיתי".

הם ישר הסכימו לשחק בסרט?

"נאלצתי לעשות להם טריק. אמרתי להם שאני מצלם סרט על המשפחה שלי כי אם הם היו קוראים את התסריט לפני לא בטוח שהם היו מסכימים. לאט לאט הם הבינו מה באמת מתרחש וכבר היה מאוחר מדי לחזור אחורה". ואיך הם הגיבו?

"בעיקר התלהבו כי עכשיו מזהים אותם ברחוב ומתייחסים אליהם כמו כוכבים. אבל בהתחלה הם הגיבו קצת כמו היהודים בצרפת, הם היו בשוק כי למרות שהם הבינו את הרצון שלי לצלם סרט בנושא הם גם פחדו. אמא שאלה אותי 'אתה לא מפחד מהתגובות?'"

בדיוק כמו שחששה אמו, היו תגובות קיצוניות לסרט. "היו אנשים ששנאו את הסרט ולא הפסיקו לציין את זה בפניי, שאלתי אותם 'ראיתם בכלל את הסרט?' הם ענו שלא", הוא מספר. "מה שטוב לגבי יהודים", הוא מוסיף, "זה שהם לעולם לא מסכימים על כלום". אך הדבר שהכי שעשע את הקומיקאי היה התגובות של אותם האנשים שחזרו בתשובה לא מזמן ולקחו את הסרט באופן אישי. "הם עשו עליי חרם, אמרו לי שאני לא יכול להיות יהודי", הוא מתאר. "אמרתי להם שאין כרטיס שאומר שמישהו יהודי, זה בלב שלי. זה מי שאני וזה הסיפור שלי. אחרי שהם ראו את הסרט התגובה שלהם השתנתה".

איך אתה מסביר את השינוי בתגובה?

"כשצופים בסרט מבינים שזו שאלה עמוקה יותר. אני לא טוען שם שכולנו נתנצר וזה יהיה נהדר, אני מדבר על אדם שסובל ממשהו. חשוב לי להבהיר שזה סרט שמדבר על שאלה של זהות בתהליך ארוך".

(גד אלמלח בפרימיירה לסרט. קרדיט צילום: אור גפן)

מי שדווקא כן קיבלו את הסרט בזרועות פתוחות היו הצופים הישראלים בערב הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-20 אליו הגיע כאורח לפני כשבועיים. "זה ממש הפתיע אותי לטובה. אני מאוד מחובר לישראל. הקשר שלי איתה הוא בעיקר דרך האמנות", מציין אלמלח. גם בעת ביקורו האחרון בארץ בפסטיבל בשנת 2008 וגם בפעם הנוכחית, הוא מציין כי הוא משתדל לגלות כמה שיותר על עולם האמנות והסטנדאפ הישראלי "אני מחובר למופיעים, הם אחיי ואחיותיי. ביליתי עם קטורזה כי בעיניי הוא המקביל שלי וחשוב לי לשמוע את נקודת המבט שלו ולהחליף בדיחות".

איפה עומד הקשר שלך עם היהדות כיום?

"הרבה מהפילוסופיה של צורת החיים שלי מבוססת על היהדות. יש הרבה ערכים שחשוב לי להעביר לילדים שלי. לא אכפת לי אם הם יאכלו שרימפס, אני רוצה שהם יבינו את החשיבות של אהבת ישראל ולשון הרע כי מצוות זה לא חוקים - זה להיות עם לב טוב וראש פתוח לקבל אנשים".

מה דעתך על המצב בישראל היום?

"צריך להבין שישראל מסובכת, אבל אני אוהב אותה ולא יכול לחכות לשוב לכאן עם הסרטים שלי".