הסוד שבזכותו הפכתי למומחה בסצנות מין הוא חזרות

את יומי השני בקאן אני מתחיל במזג אוויר מעונן וקריר בהקרנות עיתונאים, שמיועדות רק לעיתונאים שמדווחים באופן יומי מהפסטיבל (בדרך כלל רדיו וטלוויזיה). היתרון בהקרנות האלו שאין צורך להזמין להן מקום במערכת הכרטיסים הממוחשבת שהחלו להשתמש בה בקאן משנת 2021 - בעיקר כדי למנוע תורים ארוכים בזמן הקורונה. על פניו המערכת מצוינת אבל אם בעבר יכולת פשוט להקדים ולחכות בתור כפי שהייתי עושה, היום חייבים להיכנס אליה ממש עם פתיחתה בשבע בבוקר כי אחרי דקה או שתיים נגמרים הכרטיסים.

הסרט הראשון שאני רואה היום הוא סרטו החדש של הירוקאזו קורה אדה, המאסטר היפני וגם חביב הקהל בישראל. ״מונסטר״ עוסק בנושאים המוכרים לבמאי - משפחות לא מתפקדות, יחסים בין ילדים למבוגרים ובין ילדים לבין עצמם. הסרט היפהפה הזה, שמעוטר במוזיקה של היוצר המנוח ריושי סקמוטו, נבנה כמעין סיפור ראשומון על ילד שעל פניו המורה שלו הרביץ לו וניסיונותיה של אימו להעניש את המורה.

לאט לאט מתבהרת לצופה התמונה הנכונה והמורכבת העוסקת בבריונות ובניסיון למצוא חבר אמיתי בעולם אכזר. אדה, שחזר לביים ביפן אחרי סרטו הקודם ״ברוקר״ שנעשה בקוריאה, מרגיש ככל הנראה הרבה יותר בטוח בעצמו במולדתו ומזכיר לצופה את סרטיו הקודמים כ״המשאלה״ ו״איש אינו יודע״. מאוד אהבתי את הסרט ואני צופה לו הצלחה בתחרות הראשית. ברגעים מסוימים הסרט אף מזכיר ברגישות שלו את סרטו האחרון של לוקאס דונט ״קירבה״ וגם ב״מונסטר״ צצים ועולים סממנים הומו-ארוטיים מרומזים.

מיד אני עובר לסרט ״השיבה הביתה״ של היוצרת קתרין קורסיני, סרט על אם ושתי בנותיה המתבגרות שחוזרות אחרי 15 שנה לאי קורסיקה ומגלות דבר או שניים על עצמן. בת אחת מתאהבת בבתם של מכרים ותיקים והאחרת מתחילה לסחור בסמים והאם מתמודדת עם רגשות אשם למשהו נורא שקרה בעברה. בסך הכל סרט די שגרתי שמעלה לי שוב את החשש שסרטים צרפתיים זוכים לכניסה לקאן בעיקר על פי מוצאם ולא על פי האיכות שלה.

גשם שוטף את הטיילת ואני ממהר לכיתת אמן עם מייקל דאגלס הנהדר, שמתקיימת לאחר שקיבל פרס מפעל חיים בטקס הפתיחה לצד אשתו קתרין זיטה ג'ונס. השחקן בן ה-78 משתף את הקהל במעל לחמישים שנות יצירה ומספר שרק כשקיבל את המועמדות לאוסקר על ״וול סטריט״ הוא הרגיש שיצא מצילו של אביו, כוכב העבר קירק דאגלס ("ספרטקוס") שהלך לעולמו לפני 3 שנים בגיל 103. כמו בטקס הפתיחה אתמול הוא הודה לאשתו ולבתו וסיפר על חשיבות אביו בחייו ("בכל יום אני מעריך אותו יותר") ועל כך שהוא חונך להיות קודם כל בן אדם ורק אז איש מקצוע. הוא גם אמר כי הוא מקווה לשחק עד גיל מאוחר, כפי שעשה אביו ששיחק עד גיל 93. הכוכב גם דיבר על הסרטן בגרונו בו אובחן בשנת 2010 וממנו נרפא שנה לאחר מכן. "זה פגע בי באופן קשה. המשקל שלי ירד משמעותית והפכתי ממש לשלד מהלך. חשבתי שיותר לא אעבוד, אבל למזלי הסרטן לא פגע ביכולת הדיבור שלי", שיתף את הקהל. עוד הוא סיפר על ההפקה של ״קן הקוקייה״ בכיכובו של ג'ק ניקולסון, שאיש לא רצה להפיץ ובסוף זכה בחמישה אוסקרים.

הוא נזכר איך בעת צילומי ״אינסטינקט בסיסי״, שעשה את בכורתו ב-1992 בפסטיבל קאן, הוא ושרון סטון פיתחו כימיה מיוחדת ומסביר לקהל שכשהוא בעבר היה משחק בסצינות מין הוא היה עובד לא מעט לפני כן עם הפרטנרית שלו איך בדיוק הכל יתקדם ואחר כך הכל נראה מאוד ספונטני על המסך. "הסוד שהפכתי למומחה לסצנות מין בסרטים הוא החזרות", הוא אמר. "כשאתה עושה סצנת קרב, אתה צריך לעבוד על הכוריאוגרפיה. אתה מתחיל לאט מאוד ואז אתה מתקדם לקצב מהיר יותר.

זה אותו דבר כשאתה עושה סצנת מין. אתה אומר מראש כשאתה מתחיל: 'אני הולך לשים את היד שלי כאן. זה בסדר? אתה שם את היד שלך ואז מתחילים להתנשק וכך הלאה, זו כוריאוגרפיה טובה מאוד. היום יש מתאמת אינטימיות", הוא נאנח, "והיא דואגת להכל בסצנות האלה". סצנות הסקס שנצפו על המסך בפסטיבל היממו לדבריו אפילו את הקהל הצרפתי: "לראות הרבה מהסצנות הסקסיות האלה על המסך הענק בקאן, זה היה קצת שוק עבור הרבה אנשים. אכלנו ארוחת ערב שקטה מאוד אחר כך".

דאגלס גם מספר על כך שהבמאי אוליבר סטון איתגר אותו ב״וול סטריט״ ואמר לו שהוא בעצם לא יודע לשחק – "הוא אמר לי "'אתה על סמים? זה נראה שאתה משחק כאילו אין לך ניסיון'". כך הבין דאגלס שכדאי שיהיה יותר מחויב לתפקיד של גורדון גקו, התחייבות שהשתלמה בגדול לאחר שזכה באוסקר על התפקיד. הוא מציין שמאז הסרט כל מי שהוא פגש בוול סטריט אמר לו שהדמות של גקו היא "אות ומופת לסוחרי המניות". ״אני ניסיתי להסביר להם שגקו הוא בכלל נבל והם ענו לי 'לא, אתה המלך'״, אומר דאגלס לקהל באולם המפוצץ בקאן שבולע בשקיקה כל מילה של הענק הקולנועי הזה.

דאגלס נשאל על התפקידים האהובים עליו ומציין את ״הסינדרום הסיני״ ואת ״גשם שחור״ הנהדר בבימויו של רידלי סקוט (מי שטרם ראה, צפו בו במיידי). זה הזמן ללכת לכמה קבלות פנים ואז למסעדת כוכבי מישלן עם החברים הטובים מאיטליה. בלילה אני פוצח בסבב המסיבות המסורתי - בין המסיבה של פאקו רבאן למסיבת שוק הסרטים. לילה טוב מקאן.