נולדתי כדי להילחם: ראיון עם אלישבע וייל, כוכבת מישהו יאהב מישהו

"אנשים מבלים את רוב הזמן שלהם דרך המסכים", אומרת לי השחקנית אלישבע וייל מבעד למסך ה'זום', "אבל גם ממרחק יש לפעמים ממד של אינטימיות". והיא לחלוטין צודקת, כי למרות העובדה שאני ישבתי באותם הרגעים בחדרי בגבעתיים ואלישבע בדירתה בפריז, אליה עברה לא מזמן, למרחק לא באמת הייתה משמעות ובמשך שעה ניהלנו שיחה עמוקה על לחבק את הרגשות, המעבר לפריז והפחד של אנשים מהדור החדש.

בסרטה החדש של הדס בן ארויה, "מישהו יאהב מישהו", מגלמת וייל את דמותה של אבישג, בחורה שגרה בתל אביב ועובדת כדוג-ווקרית למחייתה. בין מסיבות ליליות לסקס עם החבר שלה, אבישג עסוקה בחיפוש תמידי אחרי אהבה ובעיקר מנסה לברוח מהבדידות שעוטפת אותה גם כשהיא בחברה מרובת אנשים. "אני חושבת שהיא מישהי שרוצה להרגיש ושיראו אותה", היא מצהירה. "אמא שלי אמרה שצריך לקרוא לסרט 'מישהו יראה מישהו', כי יש פה שיח על הרצון להיראות ולהרגיש, בזמנים שהכל קצת גדול וקשה".

בניגוד לסרטה הקודם של הבמאית, "אנשים שהם לא אני", שכבר הוגדרה בעבר כתגלית השנה ולפני כמה ימים קיבלה את התואר "במאית השנה" על ידי איגוד המבקרים, הפעם בן ארויה בוחרת ללהק לסרט את חברתה אלישבע שהציעה את הרעיון. השילוב בין השתיים הוא שהוליד את דמותה של אבישג. אך למרות הקרבה לדמות בתהליך היצירה, וייל ממהרת להפריד בין האופי שלה לשל דמותה. "אני לא חושבת שזו אני, הבחירות שלי הן קצת יותר טובות. אני אדם שמאוד מדבר על מה שקורה ואני לא אברח מרגשות."

[*]

(אלישבע וייל. צילום: רפאל שחרי)

מלבד ההיכרות המוקדמת עם הבמאית, את בן זוגה על המסך גילם מי שהיה אז בן זוגה במציאות - השחקן לייב (לב) לוין וכפי שניתן להניח, כשמדובר בסצנות אינטימיות ומורכבות, הנסיבות בהחלט מקלות על התהליך. "היינו קרובים מאוד, הכרנו ועברנו דברים כאלה במציאות", היא מספרת.

את חושבת שהעובדה שהייתם ביחד במציאות היא דווקא יתרון?

"אני חושבת שזה בעיקר טוב, כי בניגוד לסרט אנחנו מדברים על הדברים. לדוגמה, יש סצנה מאוד קשה בסרט שהוא צריך לתת לי סטירות עד שהדמות מאבדת את זה וללב לא היה נעים להחטיף לי. בשלב מסוים הוא נלחץ, שכח את הטקסט, הסתכלתי עליו במבט של 'תקלוט כבר' והדפתי אותו. הביאו לנו שמיכות ושנינו התחלנו לבכות על המדרגות. הסתכלנו אחד על השני ואמרנו: 'אסור לנו לשחק יותר ביחד', אבל אני לא חושבת שזה נכון כי זו חוויה שאני אוהבת אותה ומחזיקה אותה עכשיו."

לפני מספר שבועות נפרדו השניים ובדיוק כשהעניינים בזוגיות התחילו להסתבך, הסרט קיבל את אור הזרקורים. "זה מורכב כי אני אוהבת את לב, אבל זה לא הסתדר כרגע", מספרת וייל. הפרמיירה בארץ הייתה הפעם האחרונה שהשניים ראו את הסרט יחד. "הגענו לחוצים כי דברים בדיוק התחילו להסתבך, אבל כשראינו את הסרט יחד, ברגעים שהיו קשים פשוט החזקנו ידיים והיינו בחוויה הזו יחד. כשנגמר הסרט כל אחד הלך לדרכו אבל בזמן הסרט זה היה הרגע שלנו", היא נזכרת בחיוך. וייל, שבאה מרקע חרדי, גדלה בבית עם 11 אחים ואחיות. הרקע הזה, היא משתפת, הוא שגרם לה לרצון העז להיראות. "אבא שלי היה עושה אפליות והמטרה הייתה שיראו אותך, היה צריך להילחם על זה וזו אחת הסיבות שרציתי להיות מפורסמת", היא מתוודה. אך אז הגיעה הזוגיות עם לב ששינתה את מקור התשוקה שלה. "הוא ריכך לי את הלב, פתאום אמרתי לעצמי 'אני לא רוצה להיות מפורסמת, אני נהנית מהפרטיות שלי', בסוף אני כן רוצה שידעו שאני טובה אבל זה כבר לא משחק על אותו המקום."

את חושבת שדווקא העבודה שבאת מרקע שמרני גרמה לך לסוג של מרד בכל הנוגע לנושא הפתיחות?

"לא, כי לא הייתה שמרנות בבית מבחינת רעיונות. תמיד הייתי מרדנית, נולדתי כדי להילחם ובגלל זה עזבתי. לעזוב את הדת זה בעצם עזיבה של האמונות והערכים, של האמת הגדולה ביותר. פתאום עוזבים את זה ומגלים שהחיים ממשיכים. לא הייתה לי משפחה או משהו שהחזיק אותי, זה נתן לי מקום של פריצת גבולות כי תמיד אפשר לנסות למתוח עוד קצת את החבל ולראות לאן זה ייקח אותי. יש חופש אחר כי החיים לא יגמרו אותך בכל כך קלות."

בפסטיבל ירושלים האחרון קטפה אלישבע את פרס השחקנית הטובה ביותר, המבקרים הכריזו עליה כ"תגלית השנה" והפנים שלה נמצאות בכל תחנות האוטובוס ושלטי החוצות ועדיין וייל לא מרגישה מפורסמת. "אני מרגישה שאני מוכרת רק בעולם האמנות והקולנוע, רוב האנשים לא יודעים מי אני", היא מתוודה בצניעות. "אני אוהבת שאנשים יודעים שאני טובה כי רציתי את זה הרבה זמן. אני לא רוצה להיות מפורסמת אני רוצה שיכירו אותי בזכות הדברים הטובים שאני עושה."

מה שיטת המשחק שלך?

"תמיד צריך להחזיק סוד. לחשוב על הסוד שקיים ושאתה רוצה לגלות. ככה מייצרים את הרגש. חבר פעם אמר לי לפני שנכנסתי לאודישן, 'את יפה, מישהו אוהב אותך ויש לך סוד', זו שיטה שנשארה איתי מאז".

אבל דווקא לשאלה המתבקשת - "מה הסוד של אבישג?", אנחנו מתקשות למצוא תשובה ובסוף מחליטות על הסוד הבא: אבישג רוצה להיות משהו שהיא מפחדת להגיד בקול רם. "היא חלק מדור שרוצה לחוות, אבל היא רוצה שלווה", מסכימה השחקנית בת ה-25, "הרבה אנשים שאני מכירה ולא חשבתי שיתחתנו מהר, מתחתנים בגיל צעיר, חשבתי על זה לאחרונה כי זה הפתיע אותי אבל אז הבנתי שדווקא החוויה של לגדול במקום שהוא פתוח גורמת לך לחוות הכל מאוד מוקדם ואז מגיע הרצון לעצור. אני, שבאתי ממשפחה חרדית, צריכה לבנות לעצמי את הסיפורים האלה עכשיו, אז מרגיש לי שיש לי עוד כמה שנים. זה ייקח קצת זמן."

אחת מהנקודות המדוברות ביותר ב"מישהו יאהב מישהו" היא הפתיחות סביב נושא העירום וסצנות סקס ארוכות, אך למרות הטבעיות שבדבר, משהו בשבירת הטאבו עדיין גרמה לאנשים רבים להירתע מהן. "קולנוע לוקח את החיים, מכווץ ומוריד את החלקים המשעממים, עירום זה כמובן לא משעמם", היא אומרת.

זה הרגיש לך בנוח?

"יש משהו טוב בקולנוע כשהעירום הוא מוצדק. פה זה היה בסביבה הכי נוחה שיש. זה יפה בעיני, כי אני לרוב לא אעלה תמונה עם ביקיני, אבל כשיוצרים קולנוע אני מרגישה בנוח".

כשחקנית נוח לך יותר להתפשט רגשית או פיזית?

"רגשית, כי יותר קל לי לשחק עם העיניים. אני אוהבת להראות את הרגשות. זה מוזר הצורך הזה שיראו מה אתה מרגיש אבל חוויתי הרבה ואספתי דברים לשק שאני נושאת וכל מה שאני רוצה בסרט זה שיתנו לי להוציא את הרגשות ולהתנקות לפעם הבאה".

אז זה תרפויטי בשבילך?

"זה נורא כיף להתעסק ברגשות. אני בוחרת זיכרון ומתחילה לבכות ולהתפרק בזמן שאני יושבת מול 20 אנשים והם לא יודעים שאני כרגע בוכה על משהו שבכיתי עליו בחדר לבד. אף אחד אז לא ידע או ראה כמה אני סובלת, אבל עכשיו רואים את הרגשות האלה על הפנים שלי".

מבקרים רבים הכתירו את הסרט כקול של הדור. כשאני שואלת את אלישבע למה כל כך אוהבים לבקר את הדור הזה, היא יורה בנונשלנטיות שאופיינית לבת הדור: "כי הם עושים מה שבזין שלהם". עוד היא מחזקת ומסבירה ש"הדור הקודם לא יכול להבין את החיים עם עוד כלי שנוסף כמו הטלפון הנייד. גם העניינים החברתיים השתנו עם הזמן ונוצר משהו חדש שקשה להם לקבל".

[*]

(וייל בסרט "מישהו יאהב מישהו". באדיבות בתי קולנוע לב)

לפני מספר שבועות והחליטה וייל לקחת הפסקה בין השטיחים האדומים ולימודי הקולנוע. היא עברה לעיר האורות שהביאה לה את השלווה הפנימית שחיפשה במשך הרבה זמן. "כשאני כאן תמיד יותר קל להישאר עוד קצת, אבל בינתיים אני על הקו בין שתי המדינות. אני רוצה להכיר אנשים וללמוד צרפתית. בתל אביב עבדתי קשה כדי שידעו שאני שחקנית ועכשיו אני רוצה שידעו את זה גם פה".

המעבר לפריז גרם לכוכבת, שכבר התרגלה לקצב החיים המהיר של תל אביב, להאט קצת, דבר עליו היא מברכת בייחוד כשהיא פורטת בפניי את השוני בין הערים. "יש לי פה שלווה שהייתי מוצאת בת"א רק ב-5 בבוקר. את משוטטת ברחוב וקל לך ללכת שעות כי יש לך מרחב ואף אחד לא מפריע. מחשבות פתאום מתחילות לצאת, אני מוצאת את עצמי מדברת עם עצמי הרבה", היא מודה.

את אוהבת את הלבד הזה שקיבלת?

"אני מצד אחד מחבקת אותו אבל גם קשה לי להתמודד איתו כי אני לא רגילה. זה לבד בידיעה שיש לי מקום אחר שאני לא אהיה בו לבד. פעם הייתי בודדה, היו תקופות שהרגשתי זרות ואני לא חושבת שאוכל להרגיש את זה שוב לעולם כי יש לי את האנשים שלי והבית שלי. הבדידות היא אחרת, היא מבחירה".

איזה עוד חלומות את רוצה להגשים?

"אני הכי רוצה בעולם לעשות את הסרט שלי, אני לומדת קולנוע והמשחק מקבל את הבמה עכשיו, אבל בגלל שיותר קשה לי לכתוב מאשר לשחק כל בוקר פה הוא מלחמה עם להתחיל לכתוב".

אם היית הולכת לאלישבע של פעם, מה היית אומרת לה?

"תמשיכי כמו שאת, אנחנו משתנים כל הזמן, חלק ממי שאני זה כל הדברים שעברתי וכאבים זה לא משהו שצריך לברוח מהם. אה, ואל תשכחי לכתוב את הדברים שקורים לך כי זה חומר טוב לתסריט בהמשך".