לקום בבוקר, לפתוח את העיניים ולראות שחור - ביקורת טלוויזיה
20/04/2007
שלח לחברהוסף תגובה
מאת: אלון רוזנבלום
קשה שלא להסתחף אחר אורן אלמוג בן השלוש עשר, כוכב הסרט הדוקומנטרי "להרגיש את הרוח" שיוקרן ביום שבת, ה- 21 באפריל, בערוץ 10 בשעה 21.00.
אורן הוא נכדו של זאב אלמוג מבכירי חיל הים, שהתעוור בפיגוע - והפך לשייט עיוור המתכונן לאולימפיאדת הנכים.
למרות שסרטם של גדי אייזן וגלעד רשף אינו אחיד ונע ממניפולציות רגשיות זולות ועד רגעים מקסימים, הוא בהחלט שווה צפייה.
אייזן ורשף מנסים להיכנס לעולמו של ילד בן עשר, אינטיליגנט בצורה בלתי רגילה ובעל כושר ביטוי גבוה.
אז כן, יש לנו איזכורים לאותו פיגוע במסעדת "מקסים" וכן יש את ההתנהלות הרגילה של ילד שבעצם העיוורון היה בהתחלה מכשול אך מכשול שנעלם בעזרתה של אהבה וקבלת החברה.
בנקודה הזו הסרט קם ונופל. אייזן ורשף מנסים לגעת בהרבה מאוד נושאים, מהדרך בה מתמודד אורן בבית הספר ובבילויים, דרך ניסיונו להקים מועדון שיט לעיוורים בחופי חיפה, דרך לימוד דרשת הבר מצווה שלו וקבלת העובדה שהוא יעביר את החיים כעיוור וללא חלק גדול מהמשפחה.
בפיגוע נהרגו אביו, מושיק אלמוג, אחיו הקטן, תומר, בן דודו אסף שטייר, וסבו וסבתו, זאב ורות אלמוג. סבו, זאב, היה יורד ים ותיק, ממייסדי שייטת הצוללות של חיל הים והמפקד המיתולוגי של בית הספר לקציני ים בעכו. את רות, אשתו, הכיר במהלך שירותם המשותף בחיל הים, בו שירתה כקצינה. דודתו של אורן, ואימו של אסף ז"ל, גלית שטייר, נפצעה קשה אף היא באותו פיגוע.
לאחר סידרת ניתוחים בארץ ובחו"ל אפסו הסיכויים להציל אפילו עין אחת מעיניו של אורן. אורן נותר עיוור לחלוטין, אך החליט להשתקם ולהמשיך את חייו : הוא קבע לעצמו כיעד להגיע כשייט לאולימפיאדה לנכים ולעיוורים, והתחיל לשוט עם צוות העיוורים של עמותת "אתגרים".
מעטים הם הרגעים שמראים את ההתמודדות האמיתית של אורן עם העיוורון ורגעים אלו הם היפים והנוגעים באמת ללב. קטע כזה למשל הוא אשר אורן יורד עם הכלב והכלב מושך אותו לצד השני של הכביש. אורן האבוד, שלא מכיר את המקום, נבהל קצת והצופים יחד אתו. קשה שלא לרצות לקום מהכורסא, לגשת אליו ולהחזירו לצד השני.
אורן מנסה לא להפגין יותר מדי רגש, הוא מנסה להיות קשוח, גבר גבר בגיל 13. כאשר דמעה זולגת בעל כורחה הוא מתנצל ואומר "זה בגלל שדיברנו על המשפחה שלי קודם".
הסרט מצליח כן להציג, אולי בפעם הראשונה, התמודדות של בן נוער שנפגע בפיגוע רצחני ושחייו השתנו לחלוטין, וזו ההצלחה הגדולה של הסרט. אין כאן ניסיון להעלות על נס את זיכרון אלו שמתו, אין ניסיון להראות את אותם דברים שכבר ראינו, לצערנו, הרבה מאוד פעמים, אלא לנסות ולהבין מה עובר על ילד בן 10 שמתעורר יום אחד ורואה חושך עד סוף ימי חייו.
בהחלט מומלץ לראות (ואלו מבינכם שליבם רך, הניחו חבילת טישו ליד הכורסא).
"מרגיש את הרוח", ערוץ 10, מוצ"ש 21.4.07 בשעה 21.00