הקוריאנים באים, הקוריאנים באים

מאת: רון פוגל

השבוע ייפתח פסטיבל קולנוע קוריאני בשלושת הסינמטקים הגדולים והצופה הישראלי יזכה להזדמנות בלתי חוזרת לצפות בסרטים מאחת המדינות המובילות היום את תעשיית הקולנוע העולמית.

מאז סוף שנות התשעים מחזיקה דרום קוריאה בשיא מיוחד במינו - מדי שנה עיקר הצופים במדינה הולכים לראות קולנוע מקומי, קוריאני, על פני קולנוע אחר. במדינות אחרות השוק המקומי מפסיד מראש את הקרב לענק האמריקאי ואצלנו בימים טובים מדובר בנתון שנמוך פי חמש ויתר מזה של קוריאה (שם לאחרונה 75 מצופי הקולנוע הלכו לראות תוצר מקומי).

[*]

האמון שנותן הקוריאני בתוצרת המקומית נובע מתעשייה המנפיקה שנה אחר שנה סרטים מדהימים באיכותם המשלבים בין טכניקה מעולה לתסריטים משובחים ומעל הכול מדובר בסרטים שגם אם הם יותר אומנותיים הם עדיין נגישים ונעימים לצפייה.

אנחנו מכירים בעיקר הבימאי קים קי דוק שדווקא נחשב לפחות פופולארי בקוריאה. גם צ'אן פארק ווק עם טרילוגיית הנקמה שלו מוכר לצופים הישראלים אבל מעבר לכך-גורנישט, כלום!

[*]

מתוך רצון לחשוף את התרבות הקוריאנית לקהל הישראלי מארגנת השגרירות הקוריאנית בראשות השגריר ינג סם מה פסטיבל קולנוע שיחשוף בפני הצופה הישראלי יוצרים מבטיחים ויצירות ממיטב התוצרת הקוריאנית של השנים האחרונות. הבאת הסרט הנפלא "החיים החדשים שלי" לארץ התאפשרה גם היא מיוזמה של השגריר הדרום קוריאני והצלחת הסרט עשויה לבשר על עוד ועוד סרטים קוריאנים ממגוון ז'אנרים שיגיעו אלינו בעתיד הקרוב.

בפסטיבל השנה חמישה סרטים

"סוד האושר" יצירה מונומנטאלית של שעתיים ומחצה המספרת את סיפורה של אלמנה החוזרת עם ילדה הקטן לעיר ההולדת של בעלה המנוח ומנסה להתחיל חיים חדשים - הבימאי המוכשר לי צ'אנג דונג והשחקנית זוכת פסטיבל קאן ג'און דו-יאון עושים נפלאות עם העלילה הכביכול בנאלית. סרט שכמעט ולא יכול להכיל את כמות הרגש שעוטפת אותו. הסרט מעלה דיון בכפרה, סליחה, אמונה באל ואמונה באדם. חובה לראות, עם אחד מענקי הקולנוע הקוריאני הו ג'יונג-הא.

[*]

"רגע נצחי" סיפורה האמיתי של נבחרת הכדוריד נשים של דרום קוריאה באולימפיאדת אתונה כולל משחק הגמר המרגש שנחשב לאחד ממשחקי הכדוריד הגדולים ביותר בהסטורה. הסרט הוא לא סרט ספורט שגרתי ועוסק בשאלות של מעמד האישה בחברה ובכוח הרצון האנושי.
"כלבים נובחים אינם נושכים" יצירת הביכורים הסהרורית שח גאון הקולנוע בונג גו'ן הו שיצר לפני שלוש שנים את סרט השנה בקולנוע העולמי לשנת 2007 "המארח". קומדיה מקאברית על חיים בג'ונגל העירוני שבו כלבים נעלמים במסתוריות בבית דירות, סטודנט עצבני שוקד על מינוי הצפוי למרצה ופקידה משועממת בדואר מחפשת את מהות האושר.

[*]

"השף הגדול" קרב סכינים בנוסח קוריאה כששני שפים מתמודד על תפקיד היורש לשף המלכותי. דו קרב בצהרי המטבח הקוראני- חצוף, ציני, מרושע ומאד מרגש.

"עם השנים". גבר כבן חמישים חוזר לכפר שבו בילה בילדותו עם אביו ואחותו. האב לימד את ילדיו את רזי הנגינה והזמרה והשלושה נדדו והופיעו בשירת הפנסורי – קובץ שירי מסורת אפיים. כאן, בכפר שאליו שב עתה, הוא הכתים את כבוד המשפחה כאשר הוכיח עודף - קנאות לאחותו. הבושה הובילה לפירוק משפחתי, הגבר נפרד ממשפחתו אך נפשו נותרה קשורה לאחותו. סרטו של ים קוון-טק, מוותיקי במאי קוריאה, הוא מלודרמה משפחתית דחוסה ומרתקת.

קוון-טק מביים בסגנון קלאסי ומדוד – אינו נכנע לרוח הזמן ושומר על קצב משלו. כמתבקש מעלילה שבה הגיבורים עוסקים במוסיקה – הפסקול – המושר והמלווה – משחק תפקיד מכריע בבניית האווירה והטענת הרגשות.

פסטיבל הקולנוע הקוריאני, בין ה- 19 במאי ועד ה- 29 במאי בסינמטקי תל אביב, ירושלים וחיפה - לא להחמיץ!