חדשות קולנוע וסרטים

פרובוקטיבי ומאתגר: צפינו בסרט החדש של נדב לפיד בפסטיבל קאן

פרובוקטיבי ומאתגר: צפינו בסרט החדש של נדב לפיד בפסטיבל קאן
שלח לחבר הוסף תגובה
מבקר האתר רון פוגל ממשיך לדווח מפסטיבל קאן: סרטו של נדב לפיד "כן" שהוא אחד מסרטיו הטובים וצפוי לעורר סערה בישראל, סרטו החדש של יואכים טרייר "ערך רגשי" עם סטלן סקארסגארד, הדרמה "רומריה", סרטו של סדריק קלפיש "צבעי הזמן", הסרט האיראני "אם ובת" והסרט הסיני "Resurrection"
פסטיבל קאן נכנס לשליש האחרון שלו, ביומי התשיעי בו אני צופה בסרט "רומריה" של הבמאית קרלה סימון על בחורה צעירה שמנסה לתקן עיוות היסטורי ולגרום לסבא וסבתא שלה להכיר בה כנכדתם אחרי שאבא שלה סרב להכיר בה כבתו. הסרט מצולם באיים יפהפיים וגם בחלקו הגדול בתוך הים, אני אישית פחות התחברתי.

בביתן האיטלקי המהודר במלון "לה מג׳סטיק" אני מראיין את מריו מרטונה, במאי הסרט "Fuori" שראיתי אתמול. הבמאי החביב, שאת סרטו הקודם בפסטיבל "נוסטלגיה" מלפני שלוש שנים מאוד אהבתי, עונה בקלילות על כל השאלות ואני מנסה להבין את המשיכה שלו לאותה סופרת איטלקייה בשם גוליארדה ספיינצה שעליה נעשה הסרט. אני ממשיך לראיון הזוי עם גיבורת הסרט, השחקנית ולריה גולינו, שעשתה בין היתר קריירה בהוליווד. היא במצב רוח מצוין ומספרת בדיחות כל הראיון, שיפורסם באתר עם צאת הסרט בישראל.

אני מסיים את היום שלי בצפייה בסרטו החדש והמצופה של הבמאי יואכים טרייר "ערך רגשי" עם סטלן סקארסגארד הנפלא ורנאטה ריינסב ("האדם הגרוע בעולם"), העוסק באב שהוא במאי סרטים שרוצה לעשות סרט אחרון ומתעמת עם שתי בנותיו שבזמנו נטש אחרי שלא הסתדר עם אמן. ההתלהבות מהסרט בקאן גדולה ויש שמהמרים עליו כעל הזוכה. כמו בסרטו הקודם, אני מרגיש שטרייר מתמחה בלעשות סרטים איכותיים שמאד מתחנפים לקהל ומספקים לו חוויה פסבדו-אינטלקטואלית ולא באמת מעמיקה.



ביומי העשירי בקאן אני צופה בגולת הכותרת של הקולנוע הישראלי בפסטיבל - סרטו החדש של נדב לפיד "כן" שהוקרן במסגרת "השבועיים של הבמאים", מסגרת משנית שהוקמה בשנות ה-60 על ידי יוצרי קולנוע צרפתיים והסרטים שמוקרנים בה נחשבים בדרך כלל ככאלה שאינם בקונצנזוס. לפיד ידוע כיוצר שלא אחת מביע את דעתו כנגד מדיניות ישראל בשטחים וברצועת עזה. בעבר אף חתם על עצומה הקוראת להפסקה המלחמה ו"הטבח בממדים עצומים" בעזה ולשחרור כל החטופים מיידית.

לפיד הינו אורח קבוע בפסטיבל קאן וב-2021 סרטו "הברך" זכה בפרס חבר השופטים, הוא אף זכה בפרס היוקרתי ביותר לבמאי ישראלי – פרבס דוב הזהב בפסטיבל ברלין על סרטו "מילים נרדפות". לכן הקרנת סרטו במסגרת משנית ולא בתחרות הראשית מהווה מיני-הפתעה. "כן" הינו לטעמי סרטו השאפתני ביותר של לפיד. הסרט עוסק באמן ישראלי ובאשתו (אריאל ברונז ואפרת דור) שמופיעים בכל מני אירועים של העשירים והמנוונים. יום אחד הוא מקבל משימה - לכתוב לחן להמנון הלאומי החדש. הסרט שאורכו שעתיים וחצי שונה בעקבות אירועי ה-7.10 והוא בעיניי תגובה של יוצר למצב שהוא רואה בו אבסורדי ועל גבול הבלתי אפשרי. לפיד נדמה לי כצייר העומד מול בד קנבס ומשפריץ צבע בצרורות. כולם חשופים בסרט לביקורת שלו - הצבא, האזרחים, המדינאים כשהבמאי מהרהר בקול רם על מדינתו המדממת ואפופת עשן מלחמה ואזעקות. הסרט הופך את גיבוריו של לפיד ליצורים קדומים שאינם מדברים כמעט אלא צועקים, בועטים ונוהמים אחד על השני וגם מוכנים לעשות הכל למען בצע כסף. לפיד עושה שימוש בנוזלי גוף וסרטו לא מיועד לכל אחד אלא לכאלו שמוכנים לצאת איתו למסע אמנותי מפרך ומאתגר.



הוא יוצר סרט מוגזם בכוונה תחילה שבו הכל גדול מהחיים (וגם מהמוות). זהו סרט סופר פרובוקטיבי שבוודאי יעורר תגובות נזעמות בישראל וגם בעולם. יהיו כאלו שיאשימו את לפיד בשטחיות, אבל אני מצאתי בסרט דיון כואב ומעמיק במצב בו שרויה מדינת ישראל שלפיד אוהב בכל ליבו ודואג ודואב את מצבה. באחת הסצנות היפות בסרט נעמה פרייס (אשתו של לפיד בחיים) מגוללת בפני גיבור הסרט את סיפורי הזוועה של ה-7 באוקטובר וגם מנסה להביא בפניו את הסבל של האוכלוסייה בעזה. אי אפשר להישאר אדיש לסצנה הזו בפרט ולסרטו המבריק של לפיד בכלל.

ממשיכים את היום בסרטו החדש והמקסים של סדריק קלפיש "צבעי הזמן" על פריז לפני מאה שנה ועל קבוצה של בני משפחה שמגלים שמי שהתחילה את השושלת המשפחתית הייתה ככל הנראה בקשרים עם הצייר קלוד מונה. קלפיש מאוהב בפריז ויודע לשרטט אותה בצורה מחמיאה, מעניינת ואפילו מתקתקה. אני הולך לראיין שלושה משחקני הסרט שעכשיו ראיתי וכמעט עף מהרוח כשהראיון מתקיים על גג מלון ״מריוט״ היוקרתי.

הרוח מקשה על ההסתובבות בעיר ואני צופה בסרט האיראני "אם ובת" של הבמאי סעד רוסטי, שמאוד אהבתי את סרטו הקודם בקאן לפני כמה שנים "לילה ואחיה" שלצערי לא הגיע להקרנות בישראל. הפעם מדובר במשפחה אמידה בטהרן והיחסים בין שתי האחיות לבני משפחותיהן. סרט נוקב עם תצוגות משחק נשיות עילאיות. אני צופה סיכוי טוב לפרס המשחק בתחרות הראשית ואולי אפילו עוד פרסים. היום כמעט נגמר ואני מקנח בצפייה בסרטו החדש של הבמאי הסיני בי גאן "Resurrection", שהוא מסע מסויט למאה פלוס שנות קולנוע בעזרת דימויים יוצאי דופן. גאן, שידוע בעיקר בסרטי הדוקו הארוכים שלו, יצר יצירה על גבול הלא מובנת ואני עוד צריך לחשוב על מה שראיתי.

לכל הכתבות מפסטיבל קאן >> לחצו כאן
רון פוגל - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
רלוונטי
 
חיפוש בארכיון החדשות
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לבחור שנה וחודש וללחוץ על כפתור החיפוש)
   
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Buffalo Kids1חבורת המערב הפרועציון גולשים10 / 9.8ציון מבקרים5 / 3.5
Under the Shadow of the Sun2מתחת לצל של השמשציון גולשים10 / 9.5ציון מבקרים5 / 3.4
Bob Trevino Likes It3בוב טרבינו עשה לך לייקציון גולשים10 / 9.4ציון מבקרים5 / 3.1
Irenas Vow4השבועה של אירנהציון גולשים10 / 9.3
Out of the Nest5צ'יקן מאסטרציון גולשים10 / 9.3
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט