ארבע בנות + ג'ינס אחד = להיט

לא מזמן חזרתי מחופשה בפלורידה, טוב, לא ממש חופשה, הסתובבתי עם הסרט שביימתי בפסטיבלים, אבל עשיתי פסק זמן אצל בת דודתי בעיירת הנופש סרסוטה, חם מאוד בחודש יולי וגם לח, ועונת ההוריקנים מתקרבת בסערה. אחר צהריים חם ומיוזע, החלטתי שהגיע הזמן להתרחק מהבריכה ומהשמש ולנדוד אל בית הקולנוע.

מאחר שהסרט "ארץ המתים" לא בדיוק היה לטעמה של בת דודתי החלטתי לפצותה וללכת לסרט הבנות הפופולרי “The Sisterhood of the Traveling Pants”, שזה בתרגום חופי "אחוות הבנות של המכנסיים הנודדים". רק מהשם אפשר לקבל צמרמורת, אבל מסתבר שהסרט המבוסס על רב-מכר של אן בראשר הנושא את אותו שם מספק שעתיים מבדרות, שבמזג האוויר הלא-מאוד-נעים הוא כמו בריזה קרירה מכיוון הים. זה לא מפתיע היות שחלקים נבחרים ממנו צולמו ביוון.

טיבי, לנה, כרמן ובריג'ט נולדו בהפרש כמה שעות האחת מהשנייה והפכו לחברות הכי טובות שיש. 17 שנה אחרי הן עדיין החברות הכי טובות. האחת סופרת, השנייה קולנוענית, השלישית ציירת והרביעית כדורגלנית. כל אחת מתמודדת עם השדים הפרטיים שלה בעוד האחרות תומכות בה ועוזרות. חופשת קיץ אחת הן הולכות לבלות בנפרד, אך מה שיאחד אותן יהיו מכנסי ג'ינס קסומות שבאופן פלאי מתאימות לכולן, אף שגזרתן רחוקה מלהיות אחידה. הנערות מחליטות לשלוח את זוג מכנסי הג'ינס זו לזו במהלך החופשה בתקווה שהם יביאו להן מזל.לנה טסה ליוון לפגוש לראשונה את סבה וסבתה על רקע אי יווני קסום בים התיכון. הנערה המסורבלת, המדחיקה את מיניותה, תמצא אהבה ותצטרך להתמודד עם האמונות של סבא וסבתא. כרמן תפגוש את אביה אחרי תקופה ארוכה שבה לא בילתה איתו יותר מיומיים. להפתעתה היא תגלה שהוא עומד להתחתן עם גרושה בלונדינית בעלת שני ילדים בלונדיניים - בשורה קשה עבור בחורה היספאנית שמנמנה. בריג'ט תיסע למחנה אימונים לשחקניות כדורגל במקסיקו, ותשים לעצמה למטרה לגרום למאמן החתיך להתאהב בה כדי שהיא תוכל לאבד את בתוליה. טיבי נשארה לעבוד בעיר על סרט דוקומנטי על אנשי מעמד הפועלים, ותתיידד עם ילדה בת 12 המסתירה סוד כואב במיוחד.

הבנות שולחות אחת לשנייה את הג'ינס, ולומדות בעזרתו כמה דברים על עצמן ועל שאיפותיהן. הן גם יעברו תהליך התבגרות שיעלה על שפתותיכם חיוך ומדי פעם גם יגרום לכם להזיל דמעה. כן, "אחוות הבנות" הוא סרט קיטש דביק ומענג – למען האמת, מאז "היומן" לא נהניתי ככה מסרט בנות.

הסרט עובד בזכות התסריט האנושי, הבימוי הקולח שנע מסיפור לסיפור בקלילות, המספק רגעים קטנים של אושר ועצב, וארבעת הגיבורות, שחקניות צעירות, יפות ומוכשרות הכובשות את המסך בעזרת חן טבעי ומשחק צנוע יחסית. ואם כבר נגעתי בשחקניות אז הבה נציג אותן בפניכם ואתם, חובבי הטלוויזיה בוודאי תכירו אותן. אמבר טמבלינג שצופי הטלוויזיה מכירים אותה כג'ואן ג'יררדי מהסדרה "ג'ואן מארקדיה" מגלמת את טיבי. אלקסיס בלדל שמגלמת את לנה מוכרת לנו בעיקר כרורי גילמור מהסדרה המקסימה "בנות גילמור", לאחרונה ראינו אותה ב"עיר החטאים". אמריקה פררה שכבשה את המסך ב"נשים אמיתיות", וגם כאן, למרות שהסיפור שלה הכי פחות מעניין, היא משתלבת כמו כוכבת קולנוע אמיתית עם הופעה אסרטיבית שקשה לא לאהוב. השחקנית הרביעית היא בלק ליבלי שלא הופיעה בשום דבר שהקהל הישראלי מכיר.

הסרט יצא לבתי הקולנוע בארצות הברית ב- 1 ביוני ונכון להיום אין לי מושג אם המפיצים בארץ מתכוונים להוציא את הסרט הזה למסכי הקולנוע. הסרט היה להיט קיצי בארצות הברית ואין סיבה שלא יהיה להיט גם בישראל. בסך הכל מדובר בסרט הוליוודי שהצליח להפיל אותי בשבי.