Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: נייסלנד

ביום חמישי האחרון, באופן מוצנע, עלה בסינמטק תל אביב הסרט "נייסלנד". סרטו של פרידריק תור פרידיקסון שהוא מעין אגדה על אהבה, חברות והטעם בחיים. הסרט זכה בפרס התסריט בתחרות האוסקר האיסלנדי 2004, והוצג בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, קרלובי וארי, טורנטו, סלוניקי, סופיה, סינגפור ובפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים שנערך השנה.

ג'ד וקלואי הם צעירים מאוהבים, אבל בעלי מוגבלות. כשג'ד גורם בטעות למותה של החתולה האהובה של קלואי, שאותה היא אוהבת כמעט כמו אותו, מאבדת קלואי את הרצון לחיות. היא מסרבת להתחתן איתו עד שימצא עבורה את התכלית לחיים ויצדיק אותם. ג'ד משוכנע שסוחר המתכות הישנות מקס הוא האיש בעל התשובה. הוא מנסה להתקרב אליו ולשבור את חומת המגן שמקס המסתורי בנה מסביבו, ללא הצלחה. עד שג'ד מגלה שקלואי בתרדמת, ואז נחשפת בפניו הטרגדיה של מקס. ברגע מיוחד מגלה ג'ד שבידיו התשובה שאותה הוא מחפש. הוא לוחש את הדברים באוזנו של מקס ומציל אותו מטרגדיה גדולה יותר. כל מה שנותר לו לעשות הוא לרוץ לבית החולים וללחוש את הדברים על אוזנה של קלואי, אבל הוא מגלה שמיטתה ריקה.

הבמאי פרידריק תור פרידריקסון החל את יצירתו הקולנועית בסדרה של סרטים נסיוניים וסרטי תעודה בראשית שנות ה-80. הוא זכה להכרה בינלאומית עם סרטו הראשון, "ילדי הטבע" (1991) שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.

כיוצר שגדל באיסלנד של שנות ה-60, לקולנוע האמריקאי היתה השפעה גדולה עליו, אבל כשגילה את היפני קורסאווה, החליט להפוך לבמאי קולנוע. את סרטיו כתב עם שני סופרים איסלנדיים מוכרים, אך סגנונו המיוחד, הבא לידי ביטוי בסרטיו, יכולתו המיוחדת ליצור מעמדים בלתי נשכחים, הם שהקנו לו הצלחה ושם עולמי.

סרטיו אישיים מאוד אך יחד עם זאת נטועים בתרבות האיסלנדית, ובמרבית המקרים מציגים דמויות החצויות בין המסורת למודרניות. לפי פרידריקסון, סרטים הם חלק מהזהות של אומה. הוא רואה את עצמו כמספר סיפורים עם מסורת ארוכה המגיעה עד למחברי הסאגות האיסלנדיות הגדולות מלפני למעלה מ-1,000 שנים. הוא הקים חברת הפקות ב-1987, שהפכה לחברת ההפקות האיסלנדית הגדולה והחשובה ביותר, ומפיקה סרטים שלו ושל במאים אחרים.

בראיון שנתן הבמאי לקראת יציאת הסרט סיפר מה הביא אותו לעשות את "נייסלנד": "גיסי מת לפני מספר שנים. מותו היה מהיר ופתאומי, מחלה אקוטית גרמה למותו בפחות מ-24 שעות. הוא היה בן 19 כשהוא מת. הוא היה במצב גופני טוב, היו לו חברים רבים, הוא אהב מוסיקה, הוא היה ספורטאי, הקפיד על לימודיו ועל עבודתו, אבל התגובה על מותו המפתיע היתה שונה בקרב האנשים שאינם קרובים למעגל המשפחתי, תגובה מפתיעה ביחס למותו של אדם כל כך צעיר. הוא סבל מתסמונת דאון. סיבת מותו לא היתה קשורה למוגבלות שלו, זה היה יכול לקרות לכל אחד. הוא לא יכול היה לדאוג לעצמו ללא עזרה, כנראה שלא היה הופך למדען טילים או סוחר בורסה, יש לשער שלא היה חי עד לגיל 100, אבל ללא ספק היו לפניו חיים עשירים ומלאי שמחה".

"בכל תקופת הצער שאפפה את המשפחה, קראתי את התסריט של 'נייסלנד' בפעם הראשונה והרגשתי שזה אתגר גדול לעשות את הסרט הזה, לעשות אותו ביושר ובכבוד לדמויות. זהו הסרט הראשון שאני מביים עבור מפיקים אחרים ולא לחברה שלי ולעצמי. חוץ מהעובדה שחשבתי שזה ממש לוקסוס רק לביים, הוחמאתי מאוד מכך שהם הפקידו בידי את הסיפור העדין והיפה הזה. הפעם בחרתי לעבוד עם צוות בינלאומי. אמנים שהרשימו אותי בדרכים רבות והראו יכולת להעביר את המשימה הקשה לגלם דמויות כמו ג'ד, מקס וקלואי. לצלם ולמעצב תפקיד חשוב ממש כמו שהם עשו בסרטים האחרים שלי. שיתוף הפעולה הארוך בינינו יכול היה להבשיל ולהתפתח בסרט זה".

את ג'ד מגלם מרטין קומפסטון שמוכר לקהל הישראלי מסרטו של קן לואץ' "16 מתוק" ולאחרונה ראינו אותו בסרט "סיפורים מהרכבת".

את מקס מגלם גארי לואיס שמוכר לנו בעיקר כאביו כורה הפחם של בילי אליוט. הוא הופיע בסרטים סקוטיים רבים, בסרטיו של קן לואץ' "שירה של קרלה", "קוראים לי ג'ו", "אולי נתנשק", ובשני סרטים של השחקן-במאי הסקוטי פיטר מאלן "יתומים" ו"יום טוב לנערים רעים". כמו כן הופיע בסרטים "כנופיות ניו יורק", "מזרח הוא מזרח" "חג שמח" ועוד.