במאי הקולנוע הצרפתי אריק רוהמר, מי שנחשב לאחד מאבות הגל הצרפתי החדש, מת בפריז והוא בן 89.
רוהמר ביים 25 סרטים במשך יותר מ-50 שנות קריירה והפך לאחד הבימאים החשובים. הוא זכה לאינספור מועמדויות ופרסים בינלאומיים, כולל שתי זכיות בפרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין.
רוהמר, שביים סרטים כמו "הלילה שלי אצל מוד", "אהבה אחר הצהריים" "החבר של החברה שלי", "פאולין על החוף" ועוד סרטים שהשפיעו רבות על קולנוענים ברחבי העולם, נחשב לאחד מחלוצי "הגל החדש" הצרפתי שפרח במדינה לאחר מלחמת העולם השנייה, לצד פרנסואה טריפו וז'אן לוק גודאר.
רוהמר נולד ב-1920 בשם ז'אן-מאי מוריס שרר, בן למשפחה אלזסית. הוא עבר לפריז בסוף שנות העשרה שלו כדי ללמוד ספרות והיסטוריה, אך שם גילה את עולם הקולנוע ונשבה בקסמו. הוא השתלב בקהילת הקולנוע של הגדה השמאלית, והגיש בקביעות סרטים במועדון הקולנוע של הרובע הלטיני, שבין משתתפיו היו האינטלקטואלים הצעירים והקיצוניים של הקולנוע הצרפתי: ז'אן-לוק גודאר, פרנסואה טריפו, ז'אק ריווט וקלוד שברול.
יחד עם חבריו הקים כתב עת שקם ונכשל, אולם, לא עבר זמן רב ואנדרה בזין, מומחה קולנוע ומבקר, קיבץ את חבורת האינטלקטואלים ויחד הקימו מגאזין חדש בשם "מחברות הקולנוע", שבו כתבו ניתוחים ביקורתיים על מצב הקולנוע הצרפתי. בשנים 1958-1959, יצאו רוהמר ושותפיו בפרץ של סרטים: "עד כלות הנשימה" של גודאר, "400 המלקות" של טריפו, "סרז' היפה" של שברול ו"מזל אריה" של רוהמר - הסרטים הבולטים של הגל הצרפתי החדש בראשיתו.
רוהמר המשיך לביים כמעט עד סוף ימיו: סרטו האחרון, "Les Amours d'Astrée et de Céladon", הוקרן בבכורה בפסטיבל ונציה ב-2007, שם התחרה על פרס אריה הזהב היוקרתי.