Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: חלון אחורי בנווה צדק - אחרי הסוף

חלון אחורי בנווה צדק - אחרי הסוף - ביקורת סרט

16/01/2010

שלח לחבר הוסף תגובה

מאת: רון פוגל

סרטה החדש של היוצרת המוכשרת ענת אבן הינה יצירה מורכת ומלאת רבדים.

מסרט שנדמה בתחילתו כהספד לאחיה המנוח של הבימאית שטבע במפתיע בים, הופך הסרט לקינה של ממש על אובדן התמימות של תל אביב הישנה והנוסטלגית. בסרט יש הרבה יותר ממה שנדמה בראשיתו והוא מוציא את הצופה למסע מרתק וכמעט מופשט במרחב שבו הפרטי והציבורי מתערבבים עד שאין להבחין ביניהם

כמו בסרטו של היצ'קוק "חלון אחורי" וכמו בסרטו של סדריק קלפיש "פאריז" הצופה נחשף למציאות דרך עיניה של הבימאית המשקיפה על הנוף של שכונת נווה צדק. נוף שבו הישן הקסום מפנה את מקומו לחדש ולברוטלי .

אבן המומה ממות אחיה והיא מנסה דרך ההתבוננות לשמר את זכרו המתפוגג. הריסת החצר שטיפח האח מערערת את עולמה של אבן והיא - בעוד צילום ובעוד קלוז אפ - משכנעת את עצמה ואת הצופים כי זיכרונות אינם מורכבים רק ממראות , אבל למראה יש את הנוכחות החזקה ביותר ואבן מצלמת בספק רתיעה ספק בתמיהה את הבולדוזרים החופרים במה שהיה עד לפני רגע חצר תל אביבית קטנה ומקסימה (ואם יש רגע אחד בסרט שבולט לעין הוא הצילום המדהים של דחפור הנוגס באדמה כחרק ענק הלוכד את טרפו).

אבן מצליחה להפוך את סיפורה האישי לכזה שנוגע לכל אחד מאיתנו - למי אין זיכרונות נוסטלגיים ומי לא מייחל לכך שניתן יהיה לעצור את הזמן.

תחושות של ייאוש, תקווה, כמיהה לשינוי ואכזבה – כל אלה מלווים את הצופה דרך צילום שאינו מרפה ומוסיקה מטרידה. אבן שואלת את עצמה מה קורה "אחרי הסוף" האם מתקיימת התחלה חדשה או שנותר חלל ריק ואפל בנשמה.

המסע שעוברת אבן (ואנחנו דרך עיניה) מהרגע שחצר המחמד פורחת ועד לרגע שהבניין החדש שהוקם במקומה חוסם את הנוף והאוויר בחלונה - מסע זה שאין תשובה ברורה בסופו הופך מורכב מרגע לרגע ומזכה אותנו הצופים ביצירת יפיפייה ומרתקת שראוי לצפות בה יותר מפעם אחת כדי לפענחה.

סרטה של ענת אבן "אחרי הסוף" מוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ החל מיום חמישי, ה- 14 בינואר.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »