Seret מהעבר: 40 שנה לרמבו: משחק הדמים

מלחמת וייטנאם הסתיימה באופן רשמי בשנת 1975, שנתיים לאחר נסיגת כוחות ארצות הברית. אבל להמון חיילים אמריקאים המלחמה הזו הייתה רחוקה מלהסתיים. שנים של ביקורות מבית ומחוץ, טראומות נוראיות וסיוטים חוזרים ליוו אותם שנים לאחר שהשתחררו משירות המעצמה הגדולה בעולם, שמצדה נטשה אותם לאנחות להתמודד בכוחות עצמם אל מול האומה שהתייחסה אליהם כפושעי מלחמה ואזרחים סוג ב'.

הרומן "משחק הדמים", מאת הסופר דייוויד מורל אשר ראה אור בשנת 1972, סיפר את סיפורו של ג'ון רמבו, איש הכוחות המיוחדים יוצא מלחמת וייטנאם והלום קרב. דרך סיפור זה, מורל העלה למודעות הציבור את ההתמודדות של יוצאי מלחמת וייטנאם מול הניכור של החברה האמריקאית כלפיהם לאחר המלחמה ומול הדרג המדיני ואחריותו לכישלון המלחמה ולמורל הלאומי הנמוך שלאחריה .עשר שנים מאוחר יותר, ביים טד קוצ'ף את הסרט "משחק הדמים" (First blood), המבוסס על הרומן המצליח של מורל, בכיכובו של סילבסטר סטאלון.

[*]

העלילה מתארת את חזרתו של ג'ון רמבו אל חיק הציבור הקר שרואה בו זר מוחלט. רמבו נודד ברחבי הארץ, עד שיום אחד הוא פוגש בשריף המקומי של עיירה מנומנמת (בריאן דנהי). בגלל מראהו המוזנח והמרופט, השריף עוצר אותו בעוון שוטטות. בזמן שהוא נמצא במעצר, תוך התעללויות בלתי פוסקות של השוטרים, מתעוררים בו זיכרונות ופלאשבקים מהשבי הווייטנאמי והוא בורח אל היערות – שם הוא מנהל מלחמת כוחות מול השריף הקשוח והכוחות המיוחדים שגויסו להרוג אותו.

"משחק הדמים" הוא סרט שצפייה בו מעלה רגשות בכל פעם מחדש. סילבסטר סטאלון מגלם את ג'ון רמבו באותנטיות מרשימה ובתצוגת משחק משכנעת. רמבו של סטאלון הוא רגיש אך ברוטלי, מעורר סימפטיה ומנגד לוחם אכזר. בניגוד למה שנהוג לחשוב, סטאלון החזיק אז (וגם היום) תצוגות משחק לא רעות בשרוול שלו. לא לשווא רוקי ורמבו הן דמויות שעד היום משמשות אותנו לביטויים של אנשים חזקים ולוחמים ללא חת. סטאלון יודע לגלם דמויות מגוחכות עם מראה שרירי ומנופח, אבל גם לאפיין אותן ולספק להן את הממד הרגשי הנחוץ. כובד משקלו של "משחק הדמים" כולו היה נתון לכתפיים הרחבות של סטאלון והוא עומד במשימה. ילדי שנות השמונים ראו ב"משחק הדמים" סרט אקשן פשוט שעוסק בלוחם הבודד שמנצח צבא שלם. מה שהם השכילו להבין רק שנים מאוחר יותר, הוא שהסרט טומן בחובו מסר עמוק יותר מסתם פיצוצים ואנשים מדממים, מסר אשר מצליח לחלחל ג בצפייה חוזרת. לאחר המלחמה, העם נטש את הלוחמים שלו, המדינה סובבה אליהם את הגב והם נותרו לבדם. "משחק הדמים" הוא מניפסט ביקורתי ואמיץ על חברה ומדינה מנוכרת ובוגדנית אשר שולחת את מיטב בניה, ללא אפשרות בחירה, להילחם במלחמה מיותרת שתוצאותיה ידועות מראש. זה סרט שאמר לאומה האמריקאית את כל האמת בפרצוף: "תדחקו בלוחמים האלו, הפצועים נפשית ופיזית, והם בסוף יתפוצצו עליכם".

למרות שרמבו הוא מכונת הרג חסרת מעצורים, לכל אורך הסרט הוא עושה כל שביכולתו כדי להימנע מהרג מיותר. לרמבו כבר הספיק להרוג אנשים ללא מטרה. הוא מיואש, הוא אדיש, החברה פלטה אותו והוא לא יכול לעבוד אפילו בשטיפת מכוניות. אבל רמבו עוד שומר חסד למדינה שלו. הוא רוצה שיעזבו בשקט כדי שיוכל למצוא עבודה מכובדת סוף סוף ואיזה מקום נחמד לאכול בו ארוחה טובה.

"משחק הדמים" הוא עדיין סרט מטלטל, מותח ומרגש. הצילום הנפלא של אנדרו לאסלו והפסקול הנהדר של ג'רי גולדסמית' מעצימים את האווירה והאדרנלין שזורם לאורך כל הסרט עם מרדפים מותחים, אלימות אכזרית ונופים עוצרי נשימה של ערבות קנדה. הוא מכיל סצנות שוברות לב ומשכיל לתת במה לכאב האמיתי שליווה את הלוחמים שחזרו מווייטנאם. ההשפעה של רמבו על התרבות הפופולרית היא חסרת תקדים. סרטי אקשן רבים הופקו בהשראתו, לצד פארודיות מטורפות ("לרקוד עם לוחמים"), צעצועים (למי לא היה סט "רמבו" של רימון, סכין ומכשיר קשר?), אקשן פיגרז ואפילו כניסה מרשימה לעולם הקרבות של מורטל קומבט.

לימים, "משחק הדמים" יהפוך לסרט קאלט שישפיע על דורות של מעריצים ויוצרי קולנוע. הסרט, שהופק בסכום של 15 מיליון דולר, שילש את רווחיו בקופות והציב את ג'ון רמבו כדמות אייקונית רבת השפעה ברחבי העולם (מי לא פנטז על קשירת סרט אדום בשיער במבט קשוח?). לאחר ההצלחה הגדולה, הופק סרט המשך (ואפילו סדרת אנימציה מצליחה) שתסריטו נכתב על ידי סטאלון וג'יימס קמרון. הוא נחל הצלחה עצומה בקופות והיה לסרט השני המרוויח בשנת 1985, אחרי "בחזרה לעתיד". סרט זה מיצב עוד יותר את מעמדו של סטאלון ככוכב אקשן הוליוודי (אפילו הנשיא רייגן התקשר לברך) ואת דמותו של רמבו, ששימש דוגמה ומופת לחיילות טובה ואומץ לב.

בשנת 1988 הופק הסרט השלישי, ששבר שיאי גינס בכל מה שקשור לפיצוצים וגופות מתעופפות באוויר. הזווית הישראלית: ששון גבאי, השחקן המוערך, השתתף בסרט זה, שחלקו אף צולם בישראל. "משחק הדמים 3" הצליח פחות מקודמו אך נותר משמעותי בזיכיון סרטי "משחק הדמים". פאסט פורוורד שנים קדימה והסכין האייקונית של רמבו כנראה דגדגה לסילבסטר סטאלון ביד – אחרת אי אפשר להסביר את הפקתם של עוד שני סרטים נוספים בסדרה. סרטים אלו כבר התקבלו בביקורות מעורבות מצד הקהל והמבקרים. אפשר בהחלט להתווכח על טיבה של סדרת סרטי "רמבו" אבל אי אפשר לערער בשום אופן על ההשפעה העצומה שלה על עולם הקולנוע בכלל וז'אנר סרטי המלחמה בפרט.