Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מהמגרש למסך: סרטי הספורט הגדולים

הסרט, שחלקו צולם בתנאים מחתרתיים (למשל הסצנה בה רוקי רץ בשוק של פילדלפיה, לעיניהם הנדהמות של המבקרים במקום, שהפכו ללא ידיעתם לניצבים) הפך ללהיט ענק ולסרט הכי מצליח בקופות ב-1976. כמה חודשים אחרי שיצא הוא היה מועמד ללא פחות מ-10 פרסי אוסקר וזכה בשלושה, כולל הפרס לסרט הטוב ביותר, לראשונה אי פעם עבור סרט ספורט. והוא לא עשה זאת בוואקום. "רוקי" זכה על חשבון שלוש יצירות קאנוניות – "נהג מונית", "כל אנשי הנשיא" ו"רשת שידור". אבילדסן וצוות העריכה זכו אף הם בפסלונים, ורק סטאלון נשאר בלי (הוא מעולם לא זכה באוסקר).

אז מה הופך את "רוקי" לסרט טוב כל כך, כזה שהצפייה בו לא יכולה שלא להרטיט את הלב? הוא מתחיל בזירה ונגמר בזירה, ואלו הן גם שתי סצנות האגרוף היחידות של הדמות הראשית לכל אורך הסרט. בערך שלוש דקות של קרב בפתיחה, ועוד תשע בסיום וחוץ מזה, רק כמה אימונים פה ושם, רובם בכלל ברחובות פילדלפיה או בבית המטבחיים ולא במכון האגרוף. "רוקי", אחד מסרטי הספורט הגדולים בכל הזמנים, הוא סרט אגרוף כמעט ללא אגרוף.

לשמחתו ולשמחתנו, שתי סצנות האגרוף הללו כל כך מדויקות, עד שהראשונה מייצרת פתיחה מספיק סוחפת כדי להחזיק את הסרט עד לקרב הגדול בסיומו, והשנייה מייצרת סיום מספיק מרהיב כדי להפוך את "רוקי" לסדרת סרטים מצליחה. בשיאו של עשור אפל, בו החלום האמריקאי עליו נבנתה ארצות הברית ב-200 שנותיה הראשונות (הסרט מסתיים ב-1.1.1976, תחילת חגיגות ה-200 של אמריקה) נראה יותר מאי פעם כמו אידיאולוגיה חלולה, "רוקי" הציג את החלום הזה במלוא הדרו, עם טוויסט מבריק.

כי החלום האמריקאי הרי מדבר על האנדרדוג, שעולה מלמטה ובעזרת עבודה קשה וכנגד כל הסיכויים, זוכה להצלחה לא צפויה. אלא שכאן, רוקי דווקא מנצח בקרב הראשון שלו, זה שפותח את הסרט, ועוד עושה זאת בצורה מוחצת. הוא ממש לא האנדרדוג בפתיחת הסרט, אך מדובר בניצחון כל כך מבזה, באולם קטן, מכוער וכמעט נטול קהל, עד שאנחנו הצופים משתכנעים ומוכנים לקבל את רוקי כמי שנמצא בעמדת נחיתות. אחרי אותו ניצחון מישהי מהקהל צועקת לו שהוא "כלומניק", מוטיב שחוזר על עצמו לאורך הסרט, עד שרוקי מצליח להיפטר ממנו בקרב הגדול מול אפולו קריד. הקרב הזה, שמסיים את הסרט, מספק תוצאה הפוכה לחלוטין מנרטיב החלום האמריקאי הקלאסי. אך הניצחון המוראלי והמנטלי שרוקי משיג, באולם ענק ומלא בקהל, עם גאווה והאישה שלצידו, הרבה יותר חשוב בעיניי הסרט והגיבור שלו מאשר הניצחון הממשי בקרבות האגרוף. הקרב מול אפולו גם מצטלם מושלם, כמו ריקוד, משהו שכמעט שלא היה קיים בסרטי הספורט עד לאותו רגע והפך לחלק הכרחי מ"רוקי" והלאה. זה קרה בזכות העובדה שסטאלון כתב כוריאוגרפיה שלמה לקרב, 32 עמודים עם תיאור מדויק של כל מהלך וכל אגרוף. אחרי שהצילומים הראשונים של הסצנה לא נראו אמינים מספיק. הוא ו-וות'רס ביצעו שעות של חזרות וכאשר נכנסו בסופו של דבר לזירה, ידעו במדויק איך האקשן אמור להתפתח, קצת בדומה להיאבקות מקצועית (WWE).

חידוש מעניין, שסייע לסרט להראות מיוחד ושונה כל כך, בעיקר בסצנות האימונים והקרבות, היה ה"סטדיקאם" (Steadicam). על ההמצאה המהפכנית הזו היה חתום תושב העיר פילדלפיה, הצלם גארט בראון, שיצר מכשיר המאפשר למצלמה, בעזרת משקולות, להישאר יציבה גם בעת תנועה עמה, כאשר היא נישאת על גופו של הצלם. הסטדיקאם עזרה לחסוך משמעותית בעלויות, כי לא היה צורך להתעסק יותר עם המסילות והרכבתן, והיא גם אפשרה חופש פעולה, שכן הצלם יכול היה לנוע לאן שרצה, ללא המגבלות של המסילה.

"רוקי" היה הסרט השלישי בלבד בו נעשה שימוש בסטדיקאם, אחרי שבראון הציג את ההמצאה שלו למספר אנשי קולנוע וביניהם אבילדסן. הבמאי התלהב בעיקר מסרטון הדגמה אחד של בראון, בו נראית בת הזוג שלו רצה במעלה 72 המדרגות של מוזיאון האמנות של פילדלפיה, בעוד המצלמה מצליחה לעקוב אחריה בצורה יעילה וחלקה. הסצנה הזו שוחזרה ב"רוקי", פעמיים. בראשונה רוקי מתקשה להגיע לראש גרם המדרגות ובשנייה הוא מצליח וחוגג, במה שהפך לאחד הרגעים האיקוניים ביותר בסרט בפרט ובקולנוע בכלל, גם הודות לנעימה המפורסמת של ביל קונטי, שהלחין את כל סרטי הסדרה למעט הרביעי. כיום, לצד המדרגות שכבר זכו לשם "מדרגות רוקי", ניצב פסל של הדמות, שהוכן עבור "רוקי 3" ואז נתרם על ידי סטאלון למוזיאון.

הכישלון הזה של רוקי בניסיון הראשון לרוץ את גרם המדרגות מייצג היטב את הדמות הבעייתית שלו, כפי שהיא מצטיירת בחלק הראשון של הסרט. הדמות הזו היא תזכורת לגרסה הראשונה והאפלה של התסריט שכתב סטאלון. רוקי עובד כגובה חובות של המאפיה, ואמור לפגוע באנשים שלא משלמים בזמן. הוא גם אחראי לסצנה שבימינו נראית לא נעימה במקרה הטוב וכמו תקיפה מינית במקרה הרע, כאשר הוא מסרב להקשיב לאדריאן שרוצה לעזוב, מניח יד חזקה על הדלת ולא מאפשר לה לצאת מדירתו אחרי הדייט הראשון שלהם. את רוב זמנו הוא מבלה בתלונות על כך שמעולם לא קיבל את ההזדמנות שהוא ראוי לה, בין היתר בגלל שהוא שמאלי. ההזדמנות החלומית נוחתת עליו בחסד, ולא בזכות, בניגוד לרוב גיבורי סרטי הספורט, שנדרשים להתקדם אט אט ובקושי רב.

אלא שכאשר זה סוף כל סוף קורה והצ'אנס שלו מגיע, החצי השני של הסרט מתחיל ודמותו של רוקי משתנה כהרף עין. לפתע, כל הדלתות נפתחות בפניו. זה כולל דלתות מוחשיות, כמו זו בביתו של חברו פולי, מאחוריה אדריאן, אחותו של פולי, מתחבאת לפני שהיא מסכימה לצאת איתו או הדלת בזירת ההחלקה על הקרח, שאמורה להיות סגורה בחג ההודיה ונפתחת במיוחד עבור רוקי ואדריאן. וזה כולל גם את הדלת המטאפורית, שמאפשרת לרוקי להפוך למתאגרף מפורסם ולאדם שלם עם עצמו. זה כל מה שרוקי מחפש ומרגע שזה קורה, הוא כבר בלתי ניתן לעצירה.

הוא אכן לא נעצר שם. "רוקי" הוליד בארבעת העשורים שאחרי יציאתו לא פחות מחמישה המשכונים ישירים ושלושה סרטים "נלווים", סרטי "קריד". יחד, כל השמונה גרפו יותר מ-1.6 מיליארד דולר, לא רע עבור סרט שגירד כל סנט בתחילת דרכו. אסיים את הפרק עם המלצה: פנו סופ"ש, וצאו לדרך. 896 דקות, כמעט 15 שעות, וראיתם את כל הסרטים.

לחלק הראשון של הכתבה - לחצו כאן. לרכישת "מהמגרש למסך: סרטי הספורט הגדולים" - 50 ש"ח בלבד! לחצו כאן