רון פוגל היה בין הבוחרים שנוספו השנה על מנת ליצור גיוון רב יותר בבחירות לטקס שהושמץ בשנים האחרונות. כך הוא זכה לצפות ראשון בסרטים שטרם הגיעו לארץ כמו המועמד המוביל "רוחות אינישרין", "הלוויתן" בכיכובו של ברנדן פרייזר ו"אווטאר: דרכם של המים". מה הוא חשב על המועמדים בקטגוריות השונות? • רשימת המועמדים המלאה בכתבה
לאחר שיפוט במגוון פסטיבלים ברחבי העולם והיותי ראש חבר השופטים מטעם ארגון מבקרי הקולנוע בפסטיבל קאן, יותר משמחתי להצטרף השנה למצביעים על פרס גלובוס הזהב. בעבר הצביעו לפרס חברי תא הכתבים הזרים בהוליווד, אך בשל שלל עניינים אתיים והרצון ליצור גיוון גדול יותר בקרב המבקרים והסרטים המועמדים שזכו לביקורת על היותם "לבנים וגבריים מדי", החליטו מארגני הפרס כי השורות יורחבו ופנו למבקרים ברחבי העולם כדי שיצטרפו למצביעים השנה. כך הצטרפתי עם עוד מאה מבקרים בינלאומיים לאנשי תא הכתבים הזרים של הוליווד והצבעתי לפרס גלובוס הזהב כמצביע בינלאומי.
2022 הייתה שנה די מדכדכת לקולנוע שרק התחיל להתאושש מהקורונה. אירועים קולנועיים גדולים כמעט ולא היו - למעט הסרטים "אהבה בשחקים: מאווריק" שהפך לאחד הסרטים הרווחיים בהיסטוריה ,"אלביס" הסוחף של אהובי באז לורמן האוסטרלי (שצפיתי בו לפחות חמש פעמים, כולל בפרמיירה בקאן) והסרט "אווטאר: דרכם של המים" שהינו ללא ספק המרשים ביותר ויזואלית שיצא לי לראות השנה.
זו הייתה שנה שרוב הסרטים הטובים באמת נעשו מחוץ להוליווד. שנה שבה הסרט ההודי "RRR" ("המרד הגדול") הזכיר לי מהו קולנוע טוטאלי, קולנוע שנעשה בראש ובראשונה מאהבה ועם הרבה נאיביות ותשוקה אין קץ. במסגרת אינספור הסרטים שנשלחו אליי לצפייה לפני ההצבעה צפיתי בכארבעים מועמדים לפרס האוסקר הזר ממדינות שונות. אהבתי במיוחד את הסרט האיראני הנפלא" מלחמת העולם השלישית" שמן הסתם לא יגיע להקרנות בארץ.
עוד סרטים זרים שאהבתי היו כמובן הזוכה הגדול של פסטיבל קאן וגם של האקדמיה האירופאית לקולנוע "משולש העצבות", שלנצח אזכור אותו בגלל הריאיון שהעניקה לי השחקנית הראשית שהלכה לעולמה בטרם עת, שרלבי דין. גם הסרט הניו-זילנדי הצנוע "מורו" עם קליף קרטיס (גדול שחקני ניו זילנד) היה נפלא לטעמי. למרות שלא נבחר למועמדות, שווה לציין את הסרט הפולני "אי.אה" על חמור שבורח מקרקס.
בגזרת הסרטים דוברי האנגלית אהבתי את הסרט הצנוע שטרם הוקרן בארץ "רוחות אינישרין" שמוביל במספר המועמדויות עם מועמדות ב-9 קטגוריות ובו בחרתי גם אני לשלל קטגוריות. זהו סרט פחות טוב מסרטו הקודם של מרטין מקדונה, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", אך הציניות שבו והמשחק המצוין של קולין פארל וברנדון גליסון (הנהדר כתמיד) מפצים על עלילה שלא תמיד מתרוממת. עוד סרט ממזרי הוא "התפריט" בכיכובם של רלף פיינס ואניה טיילור ג'וי על שף שירד מהפסים.
[*]
תצוגות המשחק הבולטות של השנה היו כאמור של שחקני "רוחות אינישרין" וגם של הקאסט מהסרט המבורדק אך המהנה "הכל בכל מקום בבת אחת". מישל יאו וג'ימי לי קרטיס נהדרות בתפקידיהן ובחרתי בהן בשמחה לקטגוריות שחקנית ראשית ומשנה. מצאתי עצמי מוחא כפיים לברנדון פרייזר, שאני מת עליו עוד מאז סרטי "המומיה" ושדי נעלם בשנים האחרונות.
פרייזר מועמד רציני לגלובוס הזהב (ולאוסקר?) על משחקו כאדם כבד משקל ומתבודד בסרט המצוין "הלוויתן" של דארן ארונופסקי שבקרוב יגיע אלינו. דניאל קרייג מוכיח שוב שהוא לא טוב רק בתפקיד ג'יימס בונד וחוזר להופעה משכנעת בסרט ההמשך המשעשע של נטפליקס "רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית". האכזבה הגדולה שלי הייתה מהסרט החדש של סטיבן ספילברג "הפייבלמנים". מאוד ציפיתי לו אך כגודל הציפייה גודל האכזבה. הסרט שעמם אותי ולכן לא הופתעתי שהוא לא כבש את רשימת המועמדים. בסך הכל כמחצית מהבחירות שלי נכנסו כמועמדים לפרס גלובוס הזהב ואני כבר לא יכול לחכות לטקס שיתקיים ב-10 בינואר 2023 בהוליווד.