Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סקס, סמים והביג בן - לונדון בולווארד

מאת: שחר עמית

התסריטאי זוכה פרס האוסקר וויליאם מונהאן, מנסה לכבוש שוב את הבמה, הפעם בתור במאי בסרט גנגסטרים לונדוני.

"לונדון בולווארד" מבוסס על רב המכר מאת הסופר האירי קן ברואן ומגולל את סיפורו של מיטשל (קולין פארל), פושע מיומן אשר רק השתחרר מן הכלא. מיטשל, שחוויית הכלא לא היתה נעימה לו, מנסה לשקם חיים נורמטיביים ואפילו מוצא עבודה בתור איש תיקונים בביתה של כוכבת קולנוע מתבודדת ורגישה- שרלוט (קירה נייטלי), עימה מתחיל סיפור אהבה.

[*]

ניסיונותיו של מיטשל להתנתק מעולם הפשע נכשלים כאשר בילי (בן צ'אפלין), ידידו הלא מבריק מימי הנוכלות, בערמומיות טיפשית סולל לו את הדרך למאבק עם ראש ארגון הפשע, גנט (ריי וינסטון). כעת, בתוך מסע על חייו, בעזרתו של ג'ורדן, מנהלה העסקי של שרלוט ומסומם פסיכוטי, יוצא מיטשל למלחמה הכוללת נקמה,תשוקה, אבל בעיקר דם.

למרות שהסרט מתרחש בימינו, מכריז מונהאן עוד מכותרות הפתיחה על קצב ואופי של סרט גנגסטרים משנות ה-60. השימוש המסיבי של פס הקול מחוץ לעולם הסרט, הכולל בתוכו שירים של להקות גראז' רוק כגון; The Kinks, The Yardbirds, The Rolling Stones, משתלבות יחד עם המוסיקה המקורית מאת סרג'יו פיזורנו ויוצרות אווירת רטרו לונדונית קלאסית.

[*]

בדומה לשאר יצירותיו של מונהאן ("השתולים", "גוף השקרים"), הדיאלוג שנון. מונהאן האמריקאי השתלט באופן משכנע ביותר על שפת הרחוב הלונדונית ולכל דמות יש סגנון דיבור ייחודי משלה. הנקודה החלשה ביותר של הסרט ממוקמת דווקא בתחום המומחיות של מונהאן, בתסריט. הדמויות הראשיות ביותר בסרט, מיטשל ושרלוט הן שטוחות וריקות מתוכן, אנו יודעים על העבר של כל אחת מהן אולם הכל מוצג בצורה לא משכנעת עד לרמה בה זה לא אמין כי הדיאלוג המחוכם יוצא מפיהן.

כמו כן, זה נראה כי מונהאן בעצמו הרגיש כי סיפורו של מיטשל דל מדי והחליט להוסיף את סיפור האהבה עם שרלוט, שמרגיש מבוזבז. שניהם מתאהבים מיידית ולא חוששים להציג זאת ע"י התנהגות שאינה תואמת את קווי האופי וההתנהגות הרגילים של הדמויות. שרלוט הסגורה נפתחת בפניו כבר ביומו הראשון בעבודה. מונהאן הניח את הבסיס לרומן מלא תשוקה - חבל שהתוצאה היא יבשה וחסרת כל מקוריות.

[*]

במטרה לגרום למקרי רצח פשוטים יחסית, כגון ירי באדם, להיות מבהילים, בוחר מונהאן במקרים רבים לא להראות את הרצח עצמו, כך כאשר אנו כן רואים את הפשע הוא עוצמתי מאוד. אמנם הרעיון מחוכם ומעניין אך ניתן להרגיש עוד במהלך הצפייה פספוס. כמעט כל הסצנות האלימות, בהן יש מאבק של ממש לא מוצגות.

[*]

השחקן האירי המפורסם קולין פארל לקח דמות שלא מסוגלת להביע רגש וברגעים המעטים בהם כן זוכה טיפת רגש להתבטאות, התוצאה נראית לא אותנטית. אכזבה נוספת היא נייטלי, שלא זוכה לעשות הרבה מעבר לפחד ולברוח.

ללא ספק דמויות הרקע הן המעניינות ביותר, וכן מציגות יכולת משחק גבוהה בהרבה משל השחקנים הראשיים. בן צ'אפלין המגלם את בילי, מצליח בכל פעם להזרים אנרגיה חדשה לסרט ואף ליצור מימד קומי. אליו מתלווים ריי ווינסטון (גנט) המשרה תחושת פחד מסוימת ודיוויד תיוולס (ג'ורדן) המסקרן.

"לונדון בולווארד" הוא סרט לא רע, אמנם גם לא טוב במיוחד. בעיקר מפוספס. הסרט מתאפיין בקצב רוק קלאסי מהנה, רק חבל שצריך לחכות לדמויות המשנה בכדי באמת ליהנות ממנו.