אמילי בפריז: ביקורת החלק הראשון של העונה הרביעית

קשה למצוא סדרה כל כך פופולרית ובו בעת כל כך מושמצת כמו "אמילי בפריז". הסדרה מבית נטפליקס ודארן סטאר (יוצר "סקס והעיר הגדולה") החלה את דרכה בשנת 2020, והייתה הגילטי-פלז'ר האולטימטיבי. כמו עוגיית מקרון, היא הייתה מתוקה, קלילה ונגמרת מהר. זו אולי הסיבה שקהל הצופים היה מוכן לסלוח על הבעיות הרבות שלה ופשוט ליהנות ממנת האסקפיזם שהיא הציעה בשלהי תקופת הקורונה. עם זאת, נראה שאמילי איבדה מהקסם שלה בעונה הנוכחית.

כזכור לנו, בסיום העונה הקודמת אמילי (לילי קולינס, "באהבה, רוזי") קיבלה זעזוע כפול. קאמי (קאמי רזאת), שעמדה להתחתן עם השף גבריאל (לוקאס בראבו) עצרה את החתונה והכריזה שהיא יודעת שאמילי וגבריאל מאוהבים זה בזו מאז שנפגשו, ולכן לא יכולה להתחתן איתו. דבר זה גרם לבן הזוג הנוכחי של אמילי, אלפי (לוסיאן לוויסקאונט), לעזוב אותה בסערת רגשות. ובדיוק כשחשבנו שהדרך כעת פנויה לרומן המיוחל בין אמילי לגבריאל, הוא הנחית עליה חדשות – קאמי בהיריון ממנו.

חייבים להודות שכל זה נשמע יותר כמו אופרת סבון מהניינטיז מאשר דרמה-קומית בת ימינו, ובכל זאת חיכינו בציפייה לראות מה יקרה לגיבורי הסדרה. באופן ספציפי, מה יקרה כאשר גבריאל יגלה שקאמי, בנאום שלה בחתונה, השמיטה באופן נוח את הרומן שלה עם אמנית יוונית בשם סופיה (מליה קרלינג). אך החלק הראשון של עונה זו (שגם היא פוצלה לשני חלקים כמו "ברידג'רטון") כל כך משעמם ומעייף, שנדמה כי הכותבים עצמם נרדמו בעת כתיבת הסדרה.

נתחיל מכך שהכימיה בין אמילי לבין שני הגברים בחייה לא קיימת בשלב זה, בעיקר כי אמילי היא יותר קריקטורה אמריקאית מאשר בחורה אמיתית. גם הגברים עצמם מייגעים העונה. אלפי לא מצליח להחליט אם הוא רוצה לחזור לאמילי או לא, וגבריאל עדיין רודף אחרי כוכב המישלן שלו, ועם זאת באורח פלא מוצא זמן לנהל חיים מלאי דרמה (מספיק לראות עונה אחת של "הדוב" כדי להבין עד כמה זה מגוחך). סביר מאוד שבחלק השני של העונה יגיע גבר חדש כדי לפלפל את העניינים, אם כי כנראה שעדיף לו לעשות פרסה ולברוח לכיוון השני.אמילי, הדמות שכולנו אוהבים לשנוא, הפכה ליותר מעיקה ובלתי נסבלת מתמיד; היא מנתרת ברחבי העיר כמו ברבי מנותקת רגשית בלבוש מזעזע, ומשאירה מאחוריה שובל של הרס בכל מקום. אפילו האנשים שסביבה כבר התרגלו לכך שהיא מביאה יותר נזק מתועלת וכבר לא כועסים עליה. אם בעונות הקודמות אמילי ניסתה להיטמע יותר בתרבות המקומית, ואף החליטה שהיא מעתיקה את חייה לפריז באופן קבוע, כעת נראה שהיא ויתרה לגמרי ואפילו כבר לא מנסה ללמוד צרפתית. גם כאשר היא עומדת בפני קונפליקט רציני לשם שינוי, היא מתמודדת איתו בחינניות של ילדה בת ארבע.

גם הקונפליקטים עצמם בסדרה פחות אמינים מאי פעם. נכון, "אמילי בפריז" אף פעם לא הייתה מאוד ריאליסטית, והיא קיבלה הרבה ביקורת על כך שהיא מציגה צרפתים באופן לא מחמיא ולא מציאותי. אבל האבסורד מגיע בעונה זו לרמות מתקדמות של קרינג'. למרות שלל הבעיות שנוצרות (ללא כל צורך או אמינות), עדיין הכל מסתדר בקלות מדי לרוב הדמויות. הלך בחור אחד? אל דאגה, יש עוד אחד לגיבוי. יש לך משבר נוראי בעבודה? תנחת על הרגליים כמו חתול עם תשע נשמות.

עם זאת, הבעיה הגדולה ביותר בעונה הנוכחית היא שנראה שפשוט נגמרו להפקה הרעיונות. הכותבים ממחזרים את אותה הנוסחתיות, שותלים טוויסטים עייפים בעלילה ובעיקר מסתמכים על הצופים שכבר התמכרו שימשיכו לצפות. הם כנראה צודקים בכך שמי שאוהב את הסדרה למרות מגרעותיה יתגבר על תחושת החזרתיות ולא ינטוש אותה, אך עדיין מסקרן לראות האם החלק השני, שייצא ב-12 בספטמבר, יפצה על תחילת העונה המאכזבת.

הסדרה "אמילי בפריז" זמינה לצפייה בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן