ווירד: סיפורו של אל ינקוביק: ביקורת סרט

הסרט "ווירד: סיפורו של אל ינקוביק" שעלה בשירות הסטרימינג פיקוק (שאינו זמין בישראל) נפתח במילים: "החיים הם כמו פרודיה על השיר האהוב עליך. בדיוק כשחשבת שאתה יודע את כל המילים, הפתעה. אתה לא יודע כלום". המילים האלה מתייחסות לאיש שבמרכז הסרט, שנודע בכינויו "ווירד אל ינקוביק", שביצע פרודיות על שירים ידועים, להם שינה את המילים. כך הפך "ביט איט" של מייקל ג'קסון ל"איט איט", "לייק אה וירג'ין" של מדונה ל"לייק אה סרג'ן" ועוד.

הסרט, שנכתב על ידי אל ינקוביק בשיתוף הבמאי אריק אפל ("שדה החלומות 2") מספר כביכול את הסיפור ה"אמיתי" על חייו של היוצר הלא שגרתי הזה. אך סיפור החיים הזה מומצא ברובו הגדול. את אל ינקוביק מגלם בכישרון דניאל רדקליף, לנצח הארי פוטר, שמגלה כאן כישרונות קומיים מרשימים ואף יכולת נגינה באקורדיון, הכלי המזוהה עם אל. הסרט ממציא סיפור אהבה בין ינקוביק למלכת הפופ מדונה (אוון רייצ'ל ווד, "ווסטוורלד") שמסתבך בדרכים מוזרות במיוחד ובדרך מספק פרודיות גם על ז'אנרים אחרים כמו סרטי פעולה וקומדיות רומנטיות.

[*]

זוהי גם פרודיה על ז'אנר הביופיק המוזיקלי (בדומה לפרודיות מסוג זה כמו "פופסטאר" ו"הולך חזק") - סרט המספר על חייהם של זמרים וזמרות מצליחים, ובדרך כלל מיוסרים . הסרט משחק עם כל הקלישאות החבוטות של הז'אנר: ילד מיוחד שלא מוצא את מקומו עד שהוא מתגלה כגאון מוזיקלי, הורים לא מפרגנים שלא מבינים את גדולתו של הילד שלהם, דמות אב שמולה צריך היוצר הצעיר להתעמת אך הוא תמיד כמה לאישור שלה, עלייתו ונפילתו של האמן שמתמכר לתהילה, חיים פרטיים סוערים והתמכרויות לא מטופלות, התמוטטות על הבמה ומציאת גאולה רגע לפני אירוע טראגי. בסרט הזה, גם מסיבת פולק שבה מנגנים באקורדיון היא סיבה להזעיק את המשטרה, ברגע שכמו נלקח מהסרט "פוטלוס" שבו רוקנרול הוא "מוזיקת השטן". גם הסצנה האייקונית של האמן מול אנשי תעשיית התקליטים המרושעים לא נפקדת כאן ,כמו גם הרגע בו נוסק האמן לתהילת עולם כאשר הוא שומע את שירו לראשונה ברדיו. לאורך כל הסרט מדגיש ינקוביק את העובדה שתהילתו באה לו מפרודיה על שירים של אמנים אחרים. למרות שיצר גם מוזיקה משל עצמו, לעד ייזכר כזמר המוזר שמחקה זמרים אחרים והופך את המילים של השירים שלהם למשהו אחר, בדרך כלל שקשור לאוכל. כך הסצנה שבה הוא יוצר את הלהיט הראשון שלו קשורה להכנת כריך. הבדיחה על חשבון "חוסר המקוריות" שלו כאמן מניעה את הסרט, אבל אולי גם מנסה לערער על רעיון המקוריות כדבר החשוב ביותר.

הצלחתו של סרט פארודי תלויה הרבה בהיכרות מעמיקה עם המושא של הפרודיה. כשמל ברוקס הציג גרסאות פרודיות למערבונים או ל"מלחמת הכוכבים" היה די ברור לאוהבי המקור על מה בדיוק הבדיחה. במקרה של "ווירד אל", יש צורך בהיכרות עם האיש עצמו (שלא ידוע כל כך במקומותינו כמו בארצות הברית בשנות ה-80 וה-90) וכן היכרות עם סרטי ביוגרפיה מוזיקליים שעל חלקן יש כאן בדיחות לא רעות. כך למשך כאשר ינקוביק הילד מתגלה כנגן אקורדיון בארון, ליטרלית, יש קריצה לסרטים כמו "רפסודיה בוהמית" למשל, בהן הארון הוא מטפורה. הרעיון לסרט הגיע מטריילר פיקטיבי שיצר במאי הסרט ,שהפך לסרט באורך מלא, והדבר ניכר מאוד. הבדיחות שעדיין מצחיקות בתחילת הסרט הופכות די מהר למעיקות ככל שהסרט נמשך, ונמשך.

הקרדיטים שבסוף הסרט מלווים בשיר שמבצע אל ינקוביק, בשם "עכשיו אתם יודעים" שמילותיו מבטיחות שכל מה שראיתם בסרט היה האמת לאמיתה. הקריצה הזאת, כמו גם שאר הסרט, חביבה אבל לא מספיקה כדי להחזיק את תשומת לב הצופים במשך כמעט שעתיים תזזיתיות אך לא כובשות. בעיון קצר בביוגרפיה של אל ינקוביק מתגלה שמדובר באיש מבריק ומשכיל שזכה לתמיכת משפחתו האוהבת, שנראית גם בסוף הסרט הזה בתמונות מהאלבום המשפחתי. אולי היה אפשר ליצור סרט אחר שבו נחשף מה עומד מאחורי ה"טירוף" של ינקוביק. אבל הוא נשאר נאמן לתדמית המוזרה שיצר לעצמו בגאונות שיווקית ומעדיף להמשיך להשתעשע בה, בהצלחה מרובה פחות או יותר.